בין "השופט בן זונה" לבין "_____ ההומו" הישר ממגרשי הכדורגל קם לנו הממי הערבי הלאומי, זוהיר בהלול. הוא לא מדען מפורסם, לא רופא בכיר, ואפילו לא כוכב כדורגל, הוא כולה קריין שירים ושערים, זה זוהיר בהלול.
ובאגן המזרחי של הים התיכון, במדינת
האח הגדול, ערש הריאליטי, לקרייני שירים ושערים יש מקום של כבוד בייחוד אם מדובר במאמי ערבי.
ומה כותב לנו מר זוהיר היקר?
הוא מסביר לנו שנמאס לו להיות ערבי כאן - ומה אפשר להשיב לו למסכן? אפשר לומר לו שיש לו
שלוש חלופות הוא יכול לטפל ב"נמאס" יכול לטפל ב"ערבי" והוא יכול לטפל גם ב"כאן" כל אחד מהטיפולים האלה עשוי לפתור לו את הבעיה.
ובואו נתחיל מהסוף. אם "כאן" לא מוצא חן בעניו אנא יחפש לו מקום אחר, למשל בגרמניה שם יש הרבה יותר עבודה בתחום הכדורגל, שם גם המבטא שלו מאוד מקובל, אנו זוכרים היטב את אהבת הזרים בגרמניה וודאי הוא יתקבל שם בזרועות פתוחות, בכל מקרה אנחנו לא נבכה, מאמי או לא מאמי, אנחנו לא נבכה.
ואולי נכון לטפל דווקא ב"ערבי" כי בכל בכי התמרורים של זוהיר לא ראיתי בשום מקום שהוא רואה עצמו ישראלי, אזרח נאמן במדינתם של היהודים, הוא מגלגל היטב בלשונו הוא טוען שהוא נאמן לחוק אך לא טוען בשום מקום שרואה עצמו נאמן למדינה היהודית, ומי שאינו נאמן למדינה היהודית, איך ירגיש טוב במדינה היהודית?
האם מישהו שאינו נאמן לאשתו יכול לצפות להרגיש טוב אתה? ולכן יכול זוהיר לנסות ולהתגייר, אז יפסיק להיות ערבי, ואולי סוף-סוף ירגיש פה טוב.
וב"נמאס" אפשר לטפל באמצעות מומחים לייאוש ולנמאס, יש היום כל מיני חומרים ממשפחת SSRI שמשפיעים על המוח ומרחיקים הרגשות מיאוס ודיכי, אפילו רופא משפחה יכול לרשום אותם.
כל מה שנותר הוא להתפלא שבמשפט שמציג בעיה אחת, חבויים שלושה פתרונות מובהקים, וברורים ואף על-פי כן זוהיר שלא מפספס אף אופסייד ואף פנדל, לא מבחין בהם.
