לא מבצע - זאת מלחמת קיום

לעתים טעות בהגדרת פעולה נחשפת תוך זמן קצר כמכשלה מיותרת. כך קרה גם הפעם. טעות סמנטית אומללה מסתברת כפתח רחב לכל אלה המבקשים לבלום תגובת עם הנלחם על נפשו.

כאשר מדינה מוצאת עצמה מותקפת באכזריות שאין דומה לה באלפי טילים הנורים לתוך אוכלוסייה אזרחית, היא מוצאת עצמה במלחמה ולא במבצע. אפשר למכור לנו בגדי חורף בקיץ ב"מבצע". כלומר, בפרק זמן מוגבל על-פי אופי התגובה, אנחנו מקיימים מבצע. כך העולם תופש אותנו על-פי הגדרה שגויה זאת שאנחנו אחראים לה.

מבצע לוחמתי אינו אלא תגובה מצומצמת בימיה, ולפיכך במצב סוציו-אקונומי משתנה במהירות עקב גידול האוכלוסיות האסלמיות הקיצוניות במערב, טבעי שיפרוץ נגדנו לחץ שאין דומה לו בכל מוקדי הבערה האחרים במזרח התיכון הרצחניים להחריד כטבח עם כמו בעירק וסוריה ובעוד מוקדים. שם לא שומעים את קולו של המערב. גם לא את בעלי המוסר הישראלי המגנים אותנו כמבצעי מבצעים נפשעים נגד האנושות!!!

לא להאמין? תאמינו.

שנים נמשך הטבח המחריד של העם הסורי והעולם מאשים אותנו, מפני שזה "בסדר" כשערבים טובחים ערבים". אבל כשיהודים נלחמים על חייהם במדינת היהודים, זה לא בסדר. חוסר איזון בגינויים האלה מצמרר, מפני שהוא חושף את יחסינו המעורערים עם ידידתנו ארה"ב, ששר החוץ שלה ממשיך בשגיאותיו הטראגיות בברכת הבית הלבן. ואילו אירופה הזנותית, עמק הבכא, גיהנום הטבח של העם היהודי לדורותיו, מופיעה כצדקת גמורה בדמותה המסלידה של שרת החוץ של האיחוד האירופי, העושה כל שביכולתה לגנותנו.

אולם סיבת הסיבות למצבנו נעוצה בהנהגה המתקשה לעמוד כנגד לחצים עוינים, ומפנה את השטח בטרם עת. דומני שהפעם השתנו תנאים המחייבים את ממשלת ישראל למלא את יעדיה ולהתמודד עם לחצים. לצערנו, העולם הסתגל לעובדה שלחצים עלינו מכווצים אותנו כרצונו, וסיבה נוספת היא חוסר יכולתנו שאכן הוכחה כבר במבצעים קודמים ברצועת עזה, להתמודד עם לחצים.

מכאן נובעת חולשת מוסרנו - כלפי עצמנו.

אלה לחצים שהנהגתנו הזמינה לאורך כל משעולי המבצעים הקודמים במלחמתנו נגד הטירור הרצחני של עזה, שמעתה ייאמר עליו שהוא מחזיק את כולנו בגרוננו; ירצה, ירגע לצורך התחמשות מחודשת, ירצה, ימטיר עלינו אש. מעולם לא ניסינו להשלים מלחמה אחת עד לשורשיה. תמיד נכנענו ללחצים.

לכניעות האלה יש מחיר כבד, וטעמו חריף באכזריותו מפני שאינו מעלה סימן של תקווה להשתחרר מלפיתת החנק של רצועת עזה. אם גם הפעם ניסוג בלא הבשלת הרצועה עד כניעה מוחלטת, דמנו בראשנו.

מה שהתחיל כמבצע הפך למלחמת קיום, וכך צריכה ממשלת ישראל להציגו לעולם. במלחמה כזאת חייבת להיות הכרעה ברורה. כל ויתור אחר יחזיר אותנו לדפוסי האתמולים שהסתיימו בלא כלום.

האמת היא שהכרעה כזאת נדרשת גם לטובת תושבי הרצועה עצמם הנתונים לאימת שליטיהם. גם הטיעון המגוחך שהחמאס עלה לשלטון באמצעות בחירות דמוקרטיות, משכיחות מרבים את מסע הרצח והדיכוי של חמאס כהכנה לבחירות האלה, שלא עמדו בשום מבחן נוסף למעלה משבע שנים.

מישהו דואג לפמפם אותנו ברחשים ובלחישות ארסיות שזמננו הולך ומתכווץ, וכבר בואו של מזכיר האו"ם מעיד על-כך. לאלה הדואגים להגביר את הווליום המרעיש של תחושת חנק מחוסר-זמן צריך לומר, עד-כאן; את אורך יריעת הזמן הזה רק גורם אחד יכול לקבוע, אם הוא בעל שדרה מוצקה, וזאת הממשלה.

ממשלה חייבת להתמודד עם מצבים נגררים לפרקי זמנים שקשה לאמוד אותם מראש. מנגד, אנחנו מוצאים עם שמוכן לעמוד בנתבע ממנו בימים אלה, מתוך הבנת הצפוי מחר ומחרתיים. מכבר, מזה שנים רבות, לא יצאנו למלחמה שיעדיה כה-מדויקים כמו במלחמת עזה של היום. הפסקתה בלא עת שוב תרשם כניצחון ברור של מדינת הטירור, העומדת לשמש בסיס ראשי במזרח התיכון לכל המבקשים לעקור אותנו מארץ אבות.

רוב העם בישראל תומך ברגעים אלה בממשלתו. המבחן הוא של הממשלה, מבחן מחוגי השעון. את קצב השעון הזה תקבע הממשלה. על כולם לזכור כי בשוך קרב יהיה על מדינת ישראל לבחון את המחר מכל הבחינות.