בבית המשפט בפלורידה (מיאמי, ארה"ב) ניתן תוקף להסכם שהתגבש בין נציגי הממשל האמריקני וקבוצת יהודים ניצולי שואה ממוצא הונגרי, אזרחי ארה"ב כיום.
בהסכם זה נקבע שממשלת ארה"ב תשלם 25 מיליון דולר כפיצוי על הרכוש שהיה במה שמוכר בשם "רכבת הזהב". ברכבת זאת היו 44 קרונות מלאים ודחוסים ביהלומים, זהב, כסף, דברי אמנות, פרוות, בולים יקרי ערך, חרסינה יקרה ועוד.
ביום 11 למאי 1945 ליד העיירה האוסטרית בוקשטיין (Bockstein), כל הרכוש הזה עבר לאחריותה של ממשלת ארה"ב, אחרי שנתפס על-ידי חיילי דיוויזית החי"ר מס' 42 של הגייס החמישי של צבא ארה"ב. כעבור חמישה ימים הקרונות הועברו לעיר וורפן (Werfen) ובסופו של דבר ביום 19.7.1945 לסלצבורג (Salzburg).
במשך הזמן חלק ניכר מהרכוש העצום הזה נגנב ונשדד על-ידי חייליה וקציניה של צבא ארה"ב והיתר נמכר על-ידי השלטונות האמריקניים במכירה פומבית בניו יורק ביוני 1948. הערך הריאלי של הרכוש שהיה על רכבת הזהב נעמד היום על שלוש וחצי מיליארד דולר.
הסכמת ממשלת ארה"ב לפצות את הניצולים והיורשים בסה"כ של 25 מיליון דולר הוא לעג לרש ועומד בסתירה מוחלטת לכל חוק. ההחלטה להעמיד את הכסף לרשות ארגונים יהודיים שאמורים להשתמש בו בתמיכתם בניצולי שואה מהונגריה שמצבם הכלכלי מצדיק זאת, היא תוספת נוספת לחוסר הצדק שבהסכם זה.
אין כל הצדקה לאפשר לממשלת ארה"ב, שאחראית לגורל הרכוש שהיה ברשות נציגיה, להתחמק מאחריותה. היות ואין ולא יכול להיות ויכוח לגבי העובדות, אין כל צורך להוכיח לגבי כל מקרה ומקרה את הקשר הישיר בין הבעלים והרכוש הספציפי, אלא יש להחזיר את מלוא ערך הרכוש שנשדד לכלל הניצולים או יורשיהם, אך באופן אישי לכל אחד ואחד.
באם ממשלת ארה"ב מעונינת לכפר על התנהגותה לאורך העשורים על-ידי תרומה צנועה של 25 מיליון דולר, זאת כמובן זכותה ואף יש לברך על כך, אך אין לכך כל קשר לגבי אחריותה להחזיר לכל בעלי הרכוש או יורשיהם את רכושם או את ערכו המלא.
בזוכרנו את עמדתה של ממשלת ארה"ב כשהטיפו מוסר לשלטונות גרמניה ושוויצריה בכל הקשור לאחריותם וחובתם לפצות על גזל הרכוש היהודי במלחמת העולם השניה, המינימום המצופה במקרה זה הוא - נאה דורש ונאה מקיים.
היות וקיימת הסכמה לגבי הערך הריאלי של תחולת רכבת הזהב - שלוש וחצי מיליארד דולר - ולגבי מספר הבעלים או היורשים של הרכוש - בערך חמישים אלף - הרי הפתרון היחידי שיכול לבוא בחשבון הוא תשלום פיצוי של כשבעים אלף דולר לכל אחד מניצולי השואה ההונגריים או יורשיהם. (לאמיתו של דבר בהתחשב שמדובר על רכוש שנצבר לאורך דורות על-ידי יהודים חרוצים ומוכשרים, הרי ברור שברוב המקרים פיצוי זה יהיה שווה רק לחלק מהערך האמיתי שנשדד).
