סיפור אמיתי (פרק 88)

כך או כך, העובדה שכמה מן המבקרים בדירת-המסתור נמנים על הצמרת השלטונית, כשאחד מהם הוא אפילו במעמד של סגן-שר במשרד ראש הממשלה, נבחנה ללא דיחוי בידי גורמי מודיעין בכירים ביותר שהצליבו ביניהם הערכות.

העובדה שסגן-השר, מי שמחזיק בתפקיד מאוד רגיש במשרד ראש הממשלה מן הבחינה הביטחונית, מבקר באותה דירה, הובאה, ללא דיחוי, לידיעת ראש הממשלה. גם האפשרות שעלולה להתרחש תקלה חמורה במערכת-המשפט, לאור האפשרות ששופט יסכים להטות משפט בגלל מצוקה שאליה נקלעה בתו, הובאה לידיעתו.

ראש הממשלה דרש להיות מעודכן באורח מיידי בכל התפתחות בשני המישורים. הוא לא התערב בדרכי-הפעולה של המפכ"ל.

הוא סמך ללא סייג על המפכ"ל ועל מי שעמד בראש המוסד המיוחד. עם זאת, הוא הבין שתידרש, כנראה, הכרעה, בדרג מדיני; לפחות, בכל הקשור לאפשרות שסגן-השר נכשל בעבירה כלשהי.

דני לא ידע, כמוכן, ולא רק הוא, שהמפכ"ל מדווח ישירות לראש הממשלה במקרים מיוחדים; ומה שהתרחש בדירת-המסתור בוודאי נמנה על סוג המקרים האלה.

מה גם, שהמעקב אחרי הדירה הזאת כבר הוליך לחשדות כבדים ביותר נגד מי שאולי הדליף, שלא במתכוון, או הסגיר, במתכוון, מידע רגיש במיוחד.

ראש הממשלה שמע על כך, במקביל, הן מפי ראש המוסד המיוחד והן מפי המפכ"ל

נשקלו כמה דרכי פעולה - אולם,לפי שעה, הוחלט להמתין, לפחות, עוד כמה שעות, כדי שדברים יתבררו לאשורם. הצנזור הצבאי נתבקש לעקוב מקרוב אחר כל פרסום בעניין זה. היועץ המשפטי לממשלה הועמד על האפשרות שתידרש פעולה מהירה לשם הוצאת צווי איסור-פרסום.

המזכיר הצבאי של ראש הממשלה המליץ שלא להיחפז בהסקת מסקנות שיכולות לחרוץ גורלות.

ראש המוסד המיוחד סבר אף הוא שכדאי להמתין כמה שעות לפני שפועלים באופן שיכול להקים מהומת-אלוהים לא פשוטה. מעצר של סגן-שר, או של דמות ידועה אחרת, אף היא פוליטית, עלול ליצור גל של שמועות, שיכול להזיק יותר מעצם הדליפה של המידע המסווג.

בכל העולם תיווצר חרושת של שמועות - ועיתונים רבים בארצות שונות יצאו במאמרי-ספקולציה שאין בינם לבין האמת ולא כלום. מנהיגים של מדינות ידידותיות למדינת-ישראל ירצו לדעת אם הדליפה מנעה מבצע צבאי לחיסול פוטנציאל הגרעין בארץ מסוימת, או לחיסולו של מנהיג טרור ידוע.

במדינת-ישראל ייאלצו להימנע מכל תגובה רשמית - וזה יהיה גרוע, לא פחות, מהודאה. ראש הממשלה, מזכירו הצבאי וראש המוסד המיוחד הביאו את כל אלה בחשבון, בהתייעצות עם גורמי מודיעין נוספים, בעת שהם החליטו על דחיית ההתערבות של שירותי-הביטחון, לזרועותיהם השונות, במה שקורה בדירת-המסתור.

בשלב מאוחר יותר של הלילה הוזעק שר-הביטחון מביקור שהוא קיים בחו"ל.

כדי שלא ליצור מערכת של שמועות מסביב לקיצור ביקורו הממלכתי, נמסר בהודעה רשמית שהוא נתבקש לתרום מדמו לקרוב משפחה שעומד לעבור ניתוח. עיתונאי חשדן המתין לו בשה-התעופה אולם שר הביטחון, כדרכו, לא הגיב לשאלותיו.

גם הסיפור עם השופט רבינוביץ הטריד מאוד את ראש הממשלה.

האפשרות לשחיתות כה חמורה בצמרת מערכת-המשפט, יכולה לגרום לתגובות שרשרת בהחלט לא-נעימות. במיוחד באותם מקרים שעשויה להיות להם השפעה ישירה על יכולת המשילות של הממשלה. ציבור שמאבד את אמונו בזרוע כה מרכזית של מקבילית הכוחות השלטוניים, אין לדעת כיצד הוא יגיב.

שר-המשפטים הוכנס בסוד המידע שזרם אל ראש הממשלה.

הוא שמע על מה שמתכנן המפכ"ל ולאחר שהוא ביקש לוודא שיהיה ברור בכתובים מה היא מטרת כל הפעולה שיזם המפכ"ל, הוא נתן את אישורו לכך.

הוא ביקש לוודא שלא יתקיים משפט-סרק, או שחף-מפשע, חלילה, יורשע.

עם זאת, האפשרות שהמשטרה מדיחה אדם, על-ידי מעצר-שווא, לבצע מעשה- פשע פשוט העבירה בו חלחלה.

שר-המשפטים היה בעברו פרקליט בכיר ביותר בשוק הפרטי. בין שלל תפקידיו הציבוריים הוא כיהן, בין השאר, גם כראש לשכת עורכי-הדין. המשמעות של האפשרות ששופט מחוזי יטה משפט בגלל מצבה העדין של בתו הייתה ברורה לו לחלוטין. עם זאת, הוא לא אהב את מעצר-השווא שנועד לגרום למגה-עבריין שנקלע למצוקה ללא כל סיבה לעשות מעשה של ייאוש.

זאת הייתה, מבחינתו, שבירה של כל כללי ההגינות המשפטית.

שר-המשפטים, המנוסה יותר מכל אחד במערכת-המשפט, נוכח עברו רב-המעללים, גם העלה במוחו את האפשרות המבחילה, מבחינתו, שאותו מגה-עבריין עלול לעשות מעשה שטות, ולנסות ליטול את נפשו בכפו, בגלל מצוקה נפשית בלתי נסבלת. שר-המשפטים לא הכיר אישית את הרצל מרציאנו אולם במהלך עבודתו, בתקופת היותו סנגור, הגיעו אליו ריקושטים שונים שנגעו בתיקים שהוא טיפל בהם.

והייתה גם עוד אפשרות; שמישהו באמת יאמין שהוא גנב ממנו את המזוודה המלאה בכסף ויבקש 'להוציאו להורג'.

כך או כך, סיום טראגי של הפרשה הטרידה מאוד את שר-המשפטים. הוא הבין שכל סיום עגום של הפרשה עלול לחרוץ גם את גורלו הציבורי.

אם מישהו ימות, התייסר שר-המשפטים מעצם המחשבה על כך, עלולים להאשים את כל הנוגעים בדבר בגרימת מותו.

שר-המשפטים גזר בעניין זה גזירה שווה מאחריותם של דירקטורים בחברה ציבורית. כל מי שידע, או צריך היה לדעת, ולא מנע קריסה של חברה, לדוגמה, יכול להיתבע ן בעילה של כשל-התרשלותי.

את האפשרות שמשהו כזה עלול לקרות שמר שר-המשפטים לעצמו. הוא לא חשב שהוא צריך לייסר במחשבות אלה את ראש הממשלה או את המפכ"ל.

עם זאת, כששר-המשפטים שמע שפרקליט- המדינה אישר את תוכנית הפעולה של המפכ"ל, נחה דעתו - אבל המחשבות הסיוטיות לא הרפו ממנו. הסכנות האיומות הכרוכות בהוצאה לפועל של תוכניתו של המפכ"ל היו עצומות מכל בחינה שהיא. אם היא תיכשל, כך או אחרת, הציבור ידרוש 'אשמים', וראשו-שלו, כמשפטן-הבכיר, עלול להיות הראשון שייפול.

בה-בעת, לכולם היה ברור, שמערכת-משפט שקורסת מוסרית עלולה ליצור כאוס חברתי.

חברה חופשית, שמשטרה הוא דמוקראטי, איננה יכולה להתקיים מבלי שלציבור יש אמון מלא בכל אחד ממרכיבי השלטון. משולש-הכוחות חייב להיות מאוזן כשכל גורם במשולש הזה מאזן את הגורם האחר.

לכן, אין ראש ממשלה שיכול להישאר שווה-נפש לאפשרות שניתן להטות משפט באמצעים כה ברוטאליים.

המפכ"ל ושר-המשפטים ופרקליט המדינה הסכימו עימו בעניין הזה.