גבריאל מוקד, אני מעריך את עבודתך הספרותית והאקדמית רבת השנים. ממך, גבריאל מוקד, למדתי על תפקיד איש הרוח בכל מצב נתון ובמיוחד בשעת מלחמה. לכן הצטערתי, שבמודעה גדולה בעיתון הארץ נטלת מתוך ארסנל המלים הבוטות את כל מה שאפשר לקחת רק כדי לידות בגורסים, שפריצת גבולות הכוח במלחמה האחרונה לא תשיג את מבוקשנו לנהל חיים במדינת ישראל.
ממך, גבריאל מוקד, למדתי על נחישות, שחייב להפגין איש רוח, כשלכתובתו מטיחים בבוטות ובאיומים מילוליים ופיזיים "לֹא תּוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת דְּבָרֶיךָ" (עמוס ז' 10).
מכתב העת שלך, "עכשיו", ניכסתי את הגישה להיות נאמן לעצמי, לא להירתע מאיומים, כמו: "אתה בוגד" או "פציפיסט טיפש". לא להירתע מההשתלחויות, כמו: "לֹא תּוֹסִיף עוֹד (לדבר כאן) לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדָּש מֶלֶך הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הִיא" (שם 12).
גבריאל מוקד, אתה נטלת על עצמך את התפקיד של אמציה כהן בית אל בימי עוזיהו מלך יהודה וירבעם בן יואש מלך ישראל, האומר בגסות רוח לעמוס: "חוֹזֶה לֵך בְּרַח!". למסע השיסוי הזה צרפת משוררים נוספים. אבל עמוס, איש הרוח, האינטלקטואל, שכּוּר מחצבתו הוא עבודת האדמה, הנוקד, הבוקר ובולס השקמים נשאר נאמן לעצמו והמשיך לומר אמת בוערת כאש בעצמותיו, הגם שביקורתו הערכית והמוסרית זכתה לכינויי הממסד ודעת הקהל "קוֹשֵׁר קֶשֶׁר", המגבילה לבוגד בשיח של ימינו, או פוגע בלכידות וגם פועל בשירות האויב.
גבריאל מוקד, את שלל הכינויים הפוגעניים, שאספת במודעה אחת בעיתון הארץ, האם תוכל לומר אותם הישר בפניו של האומן, איש הרוח,
יעקב גוטרמן, ששכל את בנו רז בבופור ב-1982, ובמלחמה הזו ראה מלחמה מיותרת, בה אנחנו חוטאים בהקרבת קורבנות אדם.
גבריאל מוקד, יעקב גוטרמן יחד עם האומן אהרון ברנע, ששכל את בנו בלבנון ואיתם עוד שורה יותר מדי ארוכה של הורים שכולים פלשתינים וישראלים ניצבים ערב-ערב ברחבת הסינמטק בתל אביב. הם מביעים התנגדות למלחמה. האם תשתלח בהם בכינויי גנאי, כי מתוך נאמנות לצו מצפונם הם החליטו לשחות נגד הזרם, שהעלה ששים וארבעה קורבנות אדם בישראל וכאלפיים קורבנות אדם בפלשתין.
גבריאל מוקד, צר לי שנטלת על עצמך את התפקיד גם של פשחור בן אימר, שאמר לירמיהו הנביא" "בן מוות האיש הזה", כי הוא מרפה את ידי הלוחמים בהתנגדותו הנחושה למלחמה.
צר לי עליך גבריאל מוקד. שמורה בלבי הערכה רבה אליך. חבל שמצאת לנכון להשתלח נגד אנשי רוח המביעים את דעתם.
