ובכן, לכל אורך המבצע פנו אלי רבים וביקשו לשמוע את דעתי. תשובתי הייתה שאיני רוצה להביע עמדות, בעת שחיילי צה"ל נלחמים ואזרחי ישראל נודדים בינות מקלטים לשגרה.
אבל, אחרי הפעילות השוצפת של הימים האחרונים, החלטתי שבכל זאת אני חייב לומר משהו.
ובכן, עוד לא נדמו הדי היריות והם כבר מסתערים, אותם אלה שמעולם לא קיבלו אחריות על האמירות שלהם, אותם אלה שפעם אחר פעם כרעו ברך בפני האויב, הצדיקו אותו, מרושע ורצחני ככל שיהיה, והמשיכו לחלום חלומות שווא מדממים שרק לאחרונה הביאו בלמעלה מאלפיים טילים על אזרחי ישראל, בשלושה נערים שנרצחו בדם קר, וקרוב ל-70 חיילים הרוגים.
הם יוצאים להפגנות, הם שוטפים את התקשורת, הם נואמים נאומים, הם כותבים מאמרים. הם מופיעים בטלוויזיה ושוטפים את גלי האתר. הם מאשימים את כולם בכל מכל, רק לא את עצמם. הם חרדים הרבה יותר מחרדים, הם גזענים הרבה יותר מכל גזען מצוי או מתלהם פייסבוק, הם לא האריות של הצל, הם השפנים הרצחניים של המציאות, הם לא הלגיונות של הימין, הם הפשיסטים מתוצרת השמאל. הם הכפייה בהתגלמותה, הכפייה העלובה המנצלת את מעמדם מול מיליוני ישראלים שרק רוצים לחיות כאן בשקט ולא מוכנים שמישהו יאיים על חייהם. הם אבירי המקלדת ואלופי היבבות, הם הדובדבן שבקצה הקצפת, הם יושבים מעל לגלידה ושרים את סיסמאותיהם ללא הרף, מתעלמים מהר הגלידה הנמס בחום הכבשן שמסביבם.
שונאים את כל מי שחושף את קלונם ברבים
הם מאמינים שאם רק עוד קצת, רק עוד מעט, הם יגבירו את הרעש, הם יתקיפו מכל הכיוונים, יכתבו מאמרים ויאשימו את כולם, הם אולי יצאו נקיים מכל אותה מציאות מדממת שבמו-ידיהם הם הביאו עלינו כאן, הם יתחמקו מהאחריות למותם של חיילי צה"ל, הם יתחמקו מהאחריות לתהליך הדמים שבו גורשו אזרחי ישראל מבתיהם, תוך התעלמות מכל אותם "זכויות האדם" שבהן הם מתנאים.
הם אלה שמהיום הראשון למבצע החלו לטפטף באשד הולך וגובר "מתי כבר זה ייגמר", "ומה עם הפסקת האש". הם אספו את כל חבריהם וקרוביהם, את כל ה"מומחים" מטעם עצמם, את כל נביאי השקר ומשיחי השלום, כדי לעצור את צה"ל ואת ראש הממשלה באינספור שידורים. הם הסבירו לנו שחמאס ממש לא רצה לרצוח את הנערים ושזו רק קונספירציה של השלטון כדי לפתוח במלחמה. ואז כשהתברר שזה חמאס בכל זאת, הם שותקים ונאלמים. הם סיפרו לנו שחמאס קיבל את תנאי הקוורטט, ושוב נאלמו דום נוכח התוצאות. הם טרחו לספר לנו בפרוטרוט את שמו של כל ילד שנהרג עד כה במבצע, והתעלמו לחלוטין מאחריותו של חמאס. בדיוק כמו שהם מתעלמים במכוון מאחריותם לאוטובוסים המתפוצצים, להפיכת עזה לישות של טרור ורצח, לאותם רוצחים שהם הביאו במו-ידיהם לגור כאן לצידנו. וכדי להעלים את אחריותם, וכדי שלא נפנה לעברם אצבע מאשימה, בתקווה שאולי, אולי, נשכח ונתעלם מאחריותם האישית למצב. הם מאשימים אותנו ברצח ובטבח מכוון, ורצים להתראיין ברשתות זרות להכפיש את המדינה.
הם צורחים, זועקים, ומייללים. כשקבוצת אזרחים מפגינה נגד אחד מהנציגים הבולטים ביותר שלהם בתקשורת, זה שמתיימר להיות עיתונאי, אך מעוות את המציאות ואף מודה בכך, הם מיד צועקים על אלימות, גזענות והסתה, ומזכירים כי האיש היה פעם גיבור ישראל. הם כמובן שוכחים, לנוחותם, כמה גזענות והסתה הם שפכו רק לפני כמה שנים על גיבורי ישראל אחרים, שבמקרה אינם מסכימים עם טענותיהם ועם ההזיות הממלאות את עולמם - הזיות של "עזה פורחת", "פירוק הטרור", ו"חומוס בדמשק".
הם טוענים לרדיפה, ורודפים במשך שנים את כל מי שמתנגד לעמדותיהם. הם רוצים במלחמת אחים, ואף אינם טורחים להסתיר זאת. הם שונאים את ה
מתנחלים, ושונאים את הדתיים, ושונאים את כל מי שחושף את קלונם ברבים. רק ביום ראשון, המשפט "חלק מאתנו ממש שוקלים ברצינות מצב של מלחמת אזרחים בעד ערכים ונגד שטחים", שנכתב בקלילות מקלדת מאת אחד מאותם "אנשי הרוח", אף אינו מדליק אצלם כל נורה שהיא. ראוי להזכיר להם מה הם היו עושים, ועשו, למי שאינו ממחנם שהיה מעז לכתוב משהו דומה או קרוב לכך - והכל, כי הרי להם זה מותר. אלה שהסתה היא לחם חוקם, ולהם - זה הגיוני וראוי.
והנה הם כבר יוצאים להפגנות, והנה הם קוראים לכל מי שהוא לא הם: "מטורפים", ו"מחרחרי מלחמה". וכבר ראיתי ח"כ שכל תחזיותיו התמלאו אחת לאחת, מכונה בעזות מצח שאין כדוגמתה "הזוי" בידי אשת שמאל שכל תחזיותיה הופרכו אחת לאחת בגשם הטילים של הרוצחים.
וכך הם ממשיכים וממשיכים, ללא בושה, ללא מורא, ללא מוסר. וכך הם חושבים שימשיכו לנצח.
להחזיק מעמד גם אם זה ייקח כמה שנים
אך לא היא. המבצע, כן המבצע שהוא לצנינים בעיניהם, ושסופו עדיין אינו ברור, לפחות כמה דברים חשובים הוא עשה. לא מול הרוצחים, לא מול הטרוריסטים, אלא כאן, בתוך מדינת ישראל, כאן, לאזרחי מדינת ישראל. ואולי זהו תחילתו של תהליך בעל משמעות, שבעתיד, ולא דווקא הקרוב, ייתן את פירותיו.
ראשית, אזרחי ישראל ההגונים החלו גם הם לממש את זכותם הדמוקרטית להפגנות ולפעילות תקשורתית לא דרך הערוצים המוחזקים בידי השמאל כבני ערובה. לא עוד הקיצוניים שבקיצוניים. גם אזרחים רגילים, אזרחים תבוניים ומפוכחים, אזרחים שאינם רק מימין, אלא גם מהשמאל השפוי, החלו להבין את משמעותה של התקשורת העוינת ולהגיב אליה. אזרחים שהבינו שאותו שמאל קיצוני בתקשורת, אותם דוברי האויב ומליצי היושר שלו, בנוסף לאותה קבוצה מונוליטית עלובה של "אנשי הרוח", אינם יותר האורים והתומים של המציאות, והזיותיהם האשמותיהם ושקריהם הקבועים אינם משכנעים יותר.
עדויות לכך ניתן למצוא בגל הביטולים של מנויי
הארץ, ואף במעשה שרק לפני כמה שנים היה בלתי ייאמן - אותה הפגנה נגד התקשורת העוינת נוכח פרשני ערוץ 2. יאמרו אנשי ערוץ 2 מה שיאמרו, יבכו על "אובדן הדמוקרטיה" וה"אלימות", ינסו לערוך "פאנלים" כרצונם. המציאות החדשה היא שיש מספיק אנשים שמוראותיהם כבר לא על ראשיהם, המבינים את מהות הדמוקרטיה ויוצאים להגנתה בשקף קצף.
שנית, סוף-סוף, אחרי שתיקה רועמת של שנים ארוכות, של פחד עלום מהדרה ואובדן מעמד, כמה וכמה אנשי תקשורת אזרו אומץ והביעו עמדות שאינם עמדות השמאל הקיצוני. הם ביטאו את דעתם ללא מורא. השיבו קבל עם ועדה כי הם ישראלים, כי הם לא מהאו"ם, כי חדשות אינן אמורות להיות פרסומת חינם לאויבי ישראל, כי חייהם של אזרחי ישראל חשובים יותר מאלה של אומללי עזה, כי הם קצו כבר בהעמדת פנים של "אוביקטיביות עיתונאית", שכל כולה היא שיר הלל לאויבי ישראל. אלה השיבו במעט את הכבוד האבוד של התקשורת וזקפו את קומתם למול אותה מונוליטיות. הם מעטים אומנם ביחס למסת אנשי השמאל הקיצוני בתקשורת, אך בעלי מוסר ואומץ. מי ייתן ועוד אחרים ייחשפו ויעזו.
ודבר אחרון, ואני מניח שיש שיאמרו כי הוא חסר משמעות: הכנסת הביטוי "שמאל קיצוני" לשפה המדוברת. ובכן, לטעמי, אין חשוב מכך. כהגותו של ג'ורג' אורוול, ללא מילים לא ניתן להביע מחשבות. ומציאות שבה יש רק "ימין קיצוני" ואין "שמאל קיצוני", לא רק פוגמת ביכולת לנהל ויכוח או דיון ראויים לשמם, אלא גם מטיל על אנשי השמאל ההגונים את האחריות לכל הזוועות הנעשות בשמו של "השמאל הקיצוני". ואילו כעת, יש שמאל וימין, ויש שמאל קיצוני וימין קיצוני.
כתוצאה מכל אלה, לא ירחק היום בו לא יתאפשר יותר לייחס לכל אנשי הימין את מעשיהם של בודדים (ראו התבטאויות קיצוניות המחווירות לעומת ההתבטאויות, הבוטות, הקריאה לאלימות ושנאת דתיים ומתנחלים של אנשי השמאל הקיצוני), ובמקביל, כל אותם עלובי נפש פשיסטיים מתוצרת השמאל הקיצוני, לא יוכלו יותר לחסות בצל היותם "אנשי שלום ומוסר". הדמוקרטיה, זו הקרובה ללבי, תרכוש לעצמה עוד כלי להתגוננות.
ידידי ורעי, צפויה לנו תקופה לא קלה, שבה השמאל הקיצוני יגביר את פעילותו עוד ועוד וינסה להטביע את הישגינו ולטשטש שוב את המציאות באותם כלים שמניתי לעיל - אל תניחו לו. היכנסו לרשתות החברתיות, אִמרו את שעל לבכם, התווכחו בהיגיון, באומץ ובתבונה. המשיכו עוד ועוד. זכרו, אנחנו יותר חכמים, וחשוב מכך, אנחנו צודקים. המציאות סופה לנצח בקרב על המודעות, גם אם זה ייקח עוד כמה שנים.
