אחרי המלחמה האחרונה, שזכתה לשם "צוק איתן", שנטלה חייהם של פלשתינים וישראלים וזרעה הרס ואימה, עלה יותר מדי מאוחר על סדר היום הציבורי שלנו ההכרח לדון באופק מדיני והצורך להירתם לפתרון של שתי מדינות לשני העמים.
שתי מדינות לשני עמים אומר
בנימין נתניהו, אך הוא הצליח לשכנע את כולם שזה היה מס שפתים, מלל ריק מכל תוכן ומכל כוונה ליישומה.
נשיאי ארצות הברית לשעבר וכיום, ראשי
ממשלה בישראל בעבר וכיום זורקים לחלל את האמירה - "שתי מדינות לשני עמים". אך לא כולם מוכנים לאימוץ הפתרון, שיעשה צדק לעם הנמצא במציאות של עם נשלט על-ידי עם אחר.
יותר מדי מאוחר נושבת רוח של תמיכה במציאת הפתרון של שתי מדינות גם בצמרת השלטון. קשה לשאוב עידוד מדיבורים על אופק מדיני חדש, כשנתניהו מפקיע 3.700 דונם בגוש עציון כעונש קולקטיבי על הרצח המתועב של שלושת הילדים.
קשה לשאוב עידוד מדברי נתניהו על אופק מדיני בו יימצא פתרון לשתי המדינות לשני העמים. אני נותר עם שאלה לא פתורה, האם מדובר בשתי מדינות או שלמעשה נתניהו תומך בקיומם של קנטונים פלשתינים מבותרים ומנותקים בגדה המזרחית: קנטון שכם-ג'נין, קנטון רמאללה, קנטון בית לחם-חברון ועוד אולי קנטון אחד ברצועת עזה.
אני חושש שקנטונים בעזה ובגדה המזרחית, מבחינת בנימין נתניהו, הם צריכים להיות שטחים מנותקים זה מזה, חסרי נגישות לעולם החיצון, ללא יכולת לפתח תשתיות פיזיות, ותלויים לחלוטין בכלכלה הישראלית, יבוא ויצוא, תעסוקה ומכסים. בין הקנטונים המנותקים אחד מהשני יישארו גושי התיישבות בשליטתה של מדינת ישראל.
לתפיסה זו יש אופוזיציה שקטה בינתיים. זו אופוזיציה של
נפתלי בנט והדנונים עם הרגבים בליכוד, ללא כל אמירה ברורה של ה"אח יאיר".
נפתלי בנט שולל אפילו הצהרה חיוורת של נתניהו המכירה בזכותם של הפלשתינים למדינה. הוא שולל לחלוטין הקמת מדינה פלשתינית ומעלה בתקיפות על סדר היום הציבורי את תביעת הסיפוח המוחלט והסופי של כל שטחי C למדינת ישראל, שהם רק כ-60% משטחי הגדה המזרחית.
בשלב הזה נתניהו פועל לשמר את הסטאטוס קוו גם מתוך אינטרסים כלכליים רבי עוצמה, המבקשים להמשיך את קיומו של שוק פלשתיני השבוי בכלכלה הישראלית. שוק המגלגל סכומי כסף לא מבוטלים.
נתניהו משתדל לשדר במגעיו בעולם בפגישות עם נשיאים וראשי ממשלות את נכונותו להקמת שתי מדינות לשני עמים. הנכונות לשתי מדינות לשני עמים משודרת באילוץ ובחצי גמגום גם מדי פעם לציבור בישראל. אך קיימת עוצמת פער בין מלל ההסכמה בשיחות ובהצהרות ובין הביצוע היומיומי, העלול להביא למצב בלתי הפיך, שימנע את הפתרון של שתי מדינות - ישראל ופלשתין.
מצער, שהפתרון היחידי שעושה צדק לשני העמים כורע תחת מכבש של בניה בלתי פוסקת בהתנחלויות ביהודה ובשומרון, ביצירת מציאות החובטת ללא רחם באפשרות למצוא פתרון. נוצרות עובדות מוגמרות של בנייה והרחבת ההתנחלויות, שלמעשה יוצרת מציאות המונעת פתרון.
אודה, שאני כותב שורות אלו מתוך חשש שאנחנו פוסעים בנתיבי זמן ההולך להיות ממוזמז בשיחות סרק, שעלולות להביא אותנו שוב אל סיפה של מציאות מדממת. הלוואי ואתבדה.
אחרי האימה, ההרס והאובדן בממדיו המחרידים בשני הצדדים במלחמה האחרונה, חייבים לעשות הכל שלא ניקלע לעוד סבב של מפגש דמים, לכן חייבים שני הצדדים לאמץ את הגישה - "זה לא ייפסק עד שלא נדבר".
