רק תמימים יסברו שפרשת הרפז נסבה סביב קיצור כהונתו של אשכנזי. על חצי שנה איש לא היה משקיע כאלה משאבים, המוקד היה בחירת הרמטכ"ל הבא ולא עלבון הרמטכ"ל היוצא.
בפרשת הרפז עברו לטעמי עיתונאים כמעט על כל סעיפי האתיקה של העיתונות ובכללם: העדר אחריות המקצועית, העדר יושר והגינות, העדר נאמנות לאמת, העדר בדיקת העובדות, העדר אוביקטיביות, העדר תיקון טעויות, העדר התנצלות ותגובה,
ניגוד עניינים.
במקביל אנו שומעים על האשמות פליליות נגד קבוצת בכירים.
האם כל הרע הזה נעשה בגלל רמטכ"ל נעלב?
האם כל האנשים האלה הם עד כדי כך מטומטמים?
והתשובה היא לא ולא, כמו כל אדם בריא, כולם הסתכלו קדימה, המלחמה הייתה על דמותו של הרמטכ"ל הבא ולא על דמותו של היוצא, כל מי שתמך באשכנזי, רצה את אייזנקוט בלשכת הרמטכ"ל, ולא רצה את גלנט שם, כל אחד וסיבותיו עמו (וזאת כאשר אסור בתכלית האיסור לגחמותיו של עיתונאי להשפיע על הילך כה מרכזי וחשוב).
והנה יש לנו שוב הליך בחירה של רמטכ"ל, וכאן חובה לעצור ולחשוב.
האם אנו הולכים שוב לאותו סרט, הסרט בו אוהבי ואוהדי אייזנקוט (הרבים ככל הנראה) בעיתונות יפארו אותו ויקדמו את מועמדותו - תוך השחרת פניהם של מועמדים אחרים, בין במזיד בין בשוגג ובין תוך עצימת עיניים?
האם לא היה לנו די בפרומו של 2010?
ראוי ורצוי ש
מועצת העיתונות תפנה לכתבים הצבאיים, המדיניים עורכי ומגישי המדורות והיומנים, המו"לים תדגיש בפניהם את סעיפי תקנון האתיקה, ותבהיר להם שכל תלונה על הפרה של התקנון בעניין הדיווחים או פעולות אחרות בנוגע למרוץ לרמטכל"ות תיבחן לעומק, בייחוד לאור מה שפורסם מתוך חקירת פרשת הרפז על יחסים מיוחדים (לטוב ולרע) של אשכנזי עם עיתונאים מסוימים, באשר הציר אשכנזי אייזנקוט הוא לטעמי אותו ציר אשר פעל אז ויפעל גם כעת לבחירתו של אייזנקוט לרמטכל"ות.
