בסוף שנת 1979, נסעתי לגרמניה במסגרת עבודתי ההנדסית, לישיבות עם נציגי חברה גרמנית, איתה שיתפנו פעולה בתכנון מבנה אנרגיה גדול.
לפני שאפרוש את אירועי הבקור בגרמניה, אתחיל בספור מקדים, המהווה חומר רקע המבהיר את תחושותי לגבי תקופת השואה הנאצית.
ההורים של רעייתי, הם ניצולי שואה שעלו ארצה לאחר המלחמה והתיישבו בקיבוץ בעמק בית שאן. לאורך כל תקופת הילדות של ילדי, אביה של רעייתי, סיפר את קורותיו בתקופת מלחמת העולם השניה. החל בבריחה מהעיירה הפולנית מיר,
יחד עם קבוצת יהודים שאירגן "האח דניאל"-רופאיזן (יהודי שהמיר את דתו והיה כומר במנזר על הר הכרמל), והמשך בסיפורי הפרטיזנים, שחיו ביערות, תוך שהם מצד אחד נלחמים בקור וברעב, ומנגד תוקפים ומכים, במארבי פתע, בחיילי הצבא הגרמני.
לא אשכח, איך בני בכורי, נעם, היה יושב רתוק ופעור פה, למשמע סיפוריו של סבו, וגם סבתו היתה מספרת על סיפורי ההישרדות במחנה הרכוז.
מדי פעם, כשמתעורר השיח הציבורי בנושא השואה ומתקיים הויכוח בנושא היהודים שהלכו "כצאן לטבח", ילדי מתקוממים ומספרים לחבריהם את קורותיהם של סבתם וסבם הפרטיזן. גם לי יש זכרונות לא נעימים מביקורי בגרמניה, בנסיעתנו הראשונה לאירופה,
ביקרנו ידיד קרוב של אבי, ש"ירד" לגרמניה וחי שם עם צעירה גרמניה, ואף נולד להם בן משותף. הידיד בלווית בנו, אסף אותנו משדה התעופה ולקח אותנו למפגש עם בת זוגו ואמה, בבית קפה באחד היערות בפרברי העיר.
במהלך הנסיעה, התגאה ידידנו, על תליון "מגן דוד", שהתנוסס בגאווה, על צוואר בנו, ואף שוחח איתו בגרמנית, על חגיגת הבר-מצווה שהוא יחגוג איתו בקרוב.
עם הגיענו למפגש ביער, האם הגויה הגרמניה, ניגשה אל בנה והכניסה את התליון מתחת לחולצתו של הנער, שמא חס וחלילה יבחינו יושבי בית הקפה ב"מגן דוד".
אני זוכר מצויין את הגרפיטי שצוייר על דלת בית השמוש בבית הקפה (תרגום):
"זרים החוצה, יהודים מלוכלכים החוצה".
בשיחה שניהלנו עם סבתו הגרמניה של הנער, שמתי לב שחסר עגיל על אוזנה הימנית, כאשר היפנתי את תשומת ליבה, שכנראה נפל לה העגיל, היא ענתה: העגיל נפל לפני הרבה שנים, בעת ההפצה של כוחות הברית על גרמניה".
באותו ערב שוחחתי עם רותי רעייתי, על ה"ניגוד הנוראי", איזה אובדן חוותה אותה גרמניה ישישה במלחמת העולם השניה...
עוד לפני נסיעתי לביקור ההנדסי בגרמניה, הייתי בקשר הדוק עם מהנדס בניין גרמני, שייצג את אותו קונצרן אלמוני, איתו שיתפנו פעולה בהקמת המבנה.
בשלבי התכנון הראשונים, היה עלינו להשיג היתר בניה, עברנו יותר "מעשרה מדורי גיהנום", כנהוג ומקובל במשרדי מהנדסי העיר בארצנו. באחד מביקוריו של אותו מהנדס הוא הגיע מניגריה שב"אפריקה הנכשלת".
הוא סיפר לי, שבארצות נכשלות, הוא פותר את הבעיות הביורוקרטיות
שמתעוררות מול השלטונות באמצעות "תשלומי חובה בסתר" לבכירי השלטון. המנדס הגרמני הוסיף, ושאל אותי בהומור, האם בישראל לא ניתן לפתור את בעיות רשיון הבניה באותה שיטה.
לא עניתי לו, וזאת למרות שידעתי, שגם ב"ארצנו הנאורה" השיטה עובדת...
בסיום אותה שיחה אמר לי, האנס המהנדס הגרמני: "אני מאד חושש, שאם שובי לגרמניה, אקבל מכתב פיטורין (DEAR JOHN LETTER) בגלל סיפורי הרישוי שלכם" (המכתב לג'ון היקר, הינו שיר המספר על חייל אמריקני, שבמלחמת העולם מקבל מכתב מחברתו, שמודיעה לו שהיא עוזבת אותו).
המהנדס הגרמני קיבל את פני בשדה התעופה של נירנברג, ולקח אותי לשוק חג המולד, כשבחוץ העצים מכוסים שלג לבן בוהק, והרוח הקרה מכה בפרצופי, ולחימום שתינו יין חם ומהביל, לאחר ארוחת ערב דשינה, לקח אותי מארחי, לבית בירה גרמני טיפוסי ושאל אותי איזה בירה אשתה. ואני ה"צבר", שהתחנך בתנועת הנוער על "איסור משקאות חריפים", עניתי: "BLACK BEER", וזאת מתוך ידיעה, שלמחרת אנו מתחילים סדרת ישיבות הנדסיות, ואני חייב להיות צלול
ובמלוא כוחי. בלוגמי מהבירה, כאילו קיבלתי מכה בראש של "פטיש 5 ק"ג", זאת היתה היכרותי הראשונה (והאחרונה) עם הבירה האירית המרה - "גינס".
במהלך אחת הישיבות, ערכתי ניתוח מחירים דקדקני וירדתי לפרטים הכספיים הכי קטנים, ואז האנס פלט ואמר לחברו הגרמני: "היהודים האלה אוהבים כסף", ואני, שמתוך ידיעת השפה האידית, הבנתי גם מעט גרמנית, עניתי ב"כעס ג'ינג'י" מתפרץ: "הגרמנים לא השתנו, וכולכם אנטישמיים".
יש להבין, שהאמירות האלה, נאמרו בין מהנדסים, שנמצאו מאותו צד של המתרס, ולא היתה כל יריבות ביננו. ואני חשבתי לעצמי, על הבוסים של אותם מהנדסים, שלמען הרווח הכספי של חברתם האלמונית, "שימנו" את נציגי היזם, ב"מתנות נשיות קטנות", גלוי לעיני כל, ומאחורי המסך, מי יודע מה הם נתנו...
במהלך הבניה, האנס המשיך לבקר בארץ, ואני אירחתי אותו בביתי
לארוחת ערב, שהכינה רעייתי "עוזבת הקיבוץ, שהיתה בורה ועם הארץ בנושאי בישול אירופי".
בסופה של אותה ארוחת ערב, לקחתי את ה"גרמני" למלונו על הכרמל, ולפני שירד ממכוניתי, הוא פנה אלי ואמר: "אני מתנצל על אותו אירוע מביך שאירע בעת ביקורך בגרמניה, לא היתה לי כל מחשבה אנטישמית".
אני קיבלתי את דבריו בספקנות, ומחזיק בדעתי, שיש משהו "גנטי מיסתורי", שטבוע בדמם של הגרמנים.
