|
תאריך לידה: 24/5/1931
ארץ לידה: ישראל
אזרחות: ישראלית
מצב משפחתי: נשוי+3
השכלה: תואר ראשון
שפות: אנגלית, עברית
תואר/מקצוע: שופט (בדימ.)
תפקיד/עיסוק: מבקר, נציב
טלפון: 02-6665101
פקס: 02-6665150
כתובת: בית הדפוס 12 ירושלים
91010
|
 |
|
אליעזר גולדברג
|
|
אליעזר גולדברג. יליד 1931, ירושלים. ב-1949 סיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה העברית רחביה בירושלים.
בשנים 1955-1951 למד והוסמך במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. התמחה בלישכתו של נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, צ.ע בקר. ב-1957 קיבל רשיון עורך דין. בשנים 1960-1957 שימש עורך דין במשרד עורך דין פ. רבינוביץ'. לאחר מכן עבד במשרד עורכי דין הילר וא. דורי, עד מאי 1964. בשנים 1965-1964 כיהן בתפקיד שופט תעבורה.
בשנים 1974-1965 כיהן כשופט בית משפט השלום בירושלים - תחילה כשופט בבית המשפט העירוני. באוגוסט 1974 מונה לכהונת שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ובמאי 1982 מונה לסגן נשיא. ממארס 1983 עד מארס 1984 כיהן כשופט (בפועל) בבית המשפט העליון. ביום 18.4.84 מונה לכהונת שופט בית המשפט העליון. ביום 26.5.98 נבחר על-ידי הכנסת, לתקופה של שבע שנים (החל מיום 5.7.98), לתפקיד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, במקום מרים בן-פורת שסיימה את תפקידה.
ביולי 2005 סיים כהונתו כמבקר המדינה לאחר שבע שנים בתפקיד.
שימש יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-12. שימש חבר ואחר כך יושב-ראש הוועדה לסדר הדין הפלילי. כיהן כחבר בוועדת החקירה לעניין ארועי מערת המכפלה. יושב-ראש הוועדה לעניין הרשעה על-סמך הודאה בלבד והעילות למשפט חוזר, וכן יו"ר הוועדה לבחינת דיני ההבנייה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין.
במסגרת כהונתו כשופט בית המשפט העליון פסק, בין היתר (בהרכב שלושה שופטים או יותר) בעניינים הבאים: קיבל את עתירתו של יעקב טרנר נגד מבקרת המדינה, מרים בן-פורת, וביטל חוות דעתה בפרשת שחל-טרנר, וזאת בנימוק שלא נתנה לטרנר, שנפגע ממסקנותיה, זכות טיעון, כנדרש; דחה את התנגדות המדינה להתיר למורה להתעמלות בן 25, להינשא לתלמידתו בת ה-14 וחצי (שהרתה לו); בערעור על הארכת מעצרו של שלמה זאדה, באשמה שביצע עבירות סמים, פסק שיש מקום לעצור נאשם עד תום ההליכים, אם קיים סיכוי סביר שהראיות לכאורה, הקיימות נגדו, יוכיחו את אשמתו בתום המשפט; פסק שיש לאשר את החוזה הקואליציוני בין ש"ס למפלגת העבודה; קיבל את ערעור המדינה על פסק הדין שזיכה את ארבעת הצעירים שהיו מעורבים בפרשת האונס בשמרת - אופיר בארי, נדב ביטון, צפריר צביסון ואריק חזון; דחה את עתירתו של ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה, שעמד על הגשת כתב אישום נגדו בפרשת החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד; דחה את ערעור המדינה על זיכויו של ראש עיריית פתח תקוה, גיורא לב, בעבירה של קבלת שוחד ועשיית מעשה של הפרת אמונים הפוגע בציבור; בערעור של אם, על החלטה לקחת את בנה לאימוץ, קבע, בדעת מיעוט, שלאם יש יכולת הורית, ולכן יש להשאיר את בנה במשמורתה; דחה עתירתו של מרכז השלטון המקומי, שביקש לבטל את הסעיף בחוק חסינות חברי כנסת, האוסר על כפל כהונה לכנסת ולראש רשות מקומית, פרט לראשי רשות מקומית שכבר מכהנים. מרכז השלטון המקומי טען שזהו חוק מפלה; דחה עתירתם של שישה חיילים שהואשמו בשימוש בסמים בזמן חופשה, וביקשו לבטל את העמדתם לדין צבאי, על מנת למנוע רישום פלילי שיקשה עליהם בדרכם האזרחית; דחה ערעורו של הרצל ראד, נגד הרשעתו בקיום מגע עם סוכנים אירניים, וקבע כי העונש הולם את נסיבות המקרה; דחה את ערעורו של יוסף גטניו על הרשעתו באונס, וקבע כי אשה אינה חייבת להתנגד פיזית, כדי שתוכל לטעון לאונס במקרה של קיום יחסי מין נגד רצונה; קיבל את ערעורו של סלימאן אל-עביד ברצח חנית קיקוס, ופסק (בדעת מיעוט), שיש לזכות את אל-עביד משתי העבירות - אונס ורצח; דחה עתירה נגד שר הביטחון יצחק רבין, והרמטכ"ל דן שומרון, בה התבקש בית המשפט לבטל חלק מהוראות הפתיחה באש שהנהיג צה"ל בשטחים, וכן לקבוע שהן אינן חוקיות או אינן חוקיות בעליל; הציע (בדעת מיעוט), לדחות עתירה שהגישו שמואל וחווה ויכסלבאום, הוריו של החייל ערן ויכסלבאום שנהרג, בבקשה לבטל את החלטת שר הביטחון, ולאפשר להם להוסיף לנוסח האחיד הכתוב על המצבה שורה אישית. סבר שאין להתערב בהחלטת שר הביטחון; דחה את העתירות להתערב בהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, שלא להעמיד את המפכ"ל, רפי פלד, לדין פלילי באשמת שוחד, הפרת אמונים וקבלת מתנות; קיבל את ערעורו של הגניקולוג ד"ר משה קרמר, שהורשע באונס ומעשים מגונים במטופלות, והפחית את עונשו משש לחמש שנים; דחה את ערעורו של ח"כ יאיר לוי, שביקש לקבל את העונש שהוסכם עליו בעיסקת טיעון; בעתירה שהוגשה, פסק שיש לאפשר לממשלה לגרש מאות פעילי חמאס עצורים; הורה לראש הממשלה, יצחק רבין, להפעיל את סמכותו בחוק-יסוד: הממשלה, ולשקול להעביר מכהונתם את שר הפנים אריה דרעי, ואת סגן השר לענייני דתות, רפאל פנחסי (אם לא יתפטרו בעצמם); קיבל עתירתה של ההסתדרות, שביקשה לבטל את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, אשר הכיר בארגון עמית, שהוקם על-ידי קופת חולים מכבי, כארגון עובדים לפי חוק הגנת השכר; בערעור שהגיש איוואן דמיאניוק, פסק שיש לזכותו, מחמת הספק, מאשמה שביצע פשעי מלחמה בתקופת השואה; בעתירה שהגישו יואל אייזנברג ואברהם אורן, ביטל את החלטת הממשלה למנות את יוסי גינוסר למנכ"ל משרד השיכון, בשל עברו הפלילי בפרשת השב"כ (למרות שזכה לחנינה מנשיא המדינה); בערעור נחמני נגד נחמני פסק, בדעת הרוב, שיש לאפשר לרותי נחמני להשתמש בביציות המופרות; דחה עתירות שהגישו חברי הכנסת יונה יהב, יוסי ביילין, אופיר פינס, יוסי שריד, והעמותה לאיכות השלטון, שעמדו על הגשת כתבי אישום - נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר המשפטים צחי הנגבי, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה אביגדור ליברמן, בגין חלקם לכאורה בפרשת בראון. יחד עם זאת פסק, בדעת מיעוט, כי העובדה ששר המשפטים לא מסר לממשלה דיווח מלא על עמדתו של נשיא בית המשפט העליון בהצעה למנות את בראון ליועמ"ש, מצדיקה הוצאת צו על תנאי נגד ראש הממשלה, שיבוא וינמק מדוע לא יעביר את שר המשפטים מכהונתו. בנוסף, ניסח אמות מידה להעמדה לדין כאשר מדובר בשאלת דיות הראיות. כן סבר, בדעת יחיד, שיש לגלות את חוות דעת המיעוט בפרקליטות המדינה, מאחר שדבר קיומה כבר נודע בציבור; אישר את הרשעתם של בכירים בבנק דיסקונט בעבירות מרמה ושוחד, ותרמית בניירות ערך, וביאר את יסודותיה של עבירת התרמית (מניפולציה) בניירות ערך; פסק שאין להרשיע את בנימין כהנא בעבירה של המרדה בעקבות כרוז גזעני שהפיץ באום-אל-פאחם, תוך צמצום גדריה של עבירה זו, המגבילה את חופש הביטוי.
בתפקידו כמבקר המדינה ערך ביקורת ופרסם דוחות, בין היתר, בנושאים הבאים:
אסון צאלים ב'- בדוח, שפורסם 15.3.99, עמד המבקר, בין היתר, על תיפקודן של המערכות הצבאיות. אשר לתיפקוד הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, ציין המבקר כי הוא אינו רואה לנכון לקבוע ממצאים בכל הנוגע לטענה כי הרמטכ"ל לא הושיט עזרה לפצועים שכן בהקשר זה קיימות טענות עובדתיות סותרות. כן קבע כי אין מקום לומר שהרמטכ"ל עזב (או ברח, כלשונו של ח"כ צחי הנגבי) את המקום בחיפזון; בדוח על ההיערכות לקראת בעיית המיחשוב של שנת 2000 (באג 2000) הדגיש כי לא היה גורם ממשלתי מרכזי להבטחת ההיערכות לשנת 2000.
במסגרת דוח שנתי 50ב שפורסם ביום 3.5.00 שם המבקר דגש מיוחד לנושא ערי הפיתוח בדרום הארץ וציין בביקורתו כי מוסיפים להתקיים פערים חברתיים-כלכליים ניכרים בין יישובים מבוססים לבין ערי פיתוח למרות המשאבים הניכרים שהשקיעה המדינה בצמצומם. בדוח מיוחד בנושא המאבק בתאונות הדרכים, שפורסם ביום 22.6.00, הדגיש המבקר כי בישראל שיעור גבוה של תאונות דרכים, נפגעים והרוגים, גם בהשוואה למדינות מפותחות בעולם. בדוח על תוצאות ביקורת חשבונות הסיעות לתקופת הבחירות לכנסת החמש-עשרה, שפורסם ביום 27.1.00, התמקד המבקר בתופעה של תעמולת בחירות שנעשתה בידי גופים והתארגנויות חוץ-מפלגתיים, שבחלקה הגדול לא השתקפה בחשבונות הסיעות. התופעה בלטה במיוחד בסיעת ישראל אחת. סמוך לאחר כניסתו לתפקיד החליט המבקר לחלק את הדוח השנתי לשני חלקים, והחל מדוח שנתי מס' 50 מופעלת חלוקה זו.
