קלטות הרמטכ"ל כשקוראים את תמלילי הקלטות, שאושרו לפרסום, וזה החלק הקטן והלא ביטחוני של התוכן, עולה הרגשה לא טובה וריח לא נעים של לכלוכים, רכילות, קומבינות ותככנות פוליטית. ושזה קורה בלשכת הרמטכ"ל אתה מרגיש מתוסכל, זועם ורועם על הצמרת, המנהיגות והפוליטיקה המכרסמת בכל חלקה טובה.
הרמטכ"ל אשכנזי לאורך הקריירה הצבאית שלו, הוא התבלט כאדם צנוע, ביישן, לא רודף פרסום ותקשורת וחייל למופת מבחינה מקצועית. הנפילה החלה, כשהתחיל להיכנס לפוליטיקה ולדשדש בבוץ הפוליטי על כל נפתוליו והסתמכויותיו, כולל רכילות, פרסומים כוזבים, השמצות, חיפוש חומר על היריב עד לקבלה והחזקה של מסמך מזויף.
מסמך הרפז המסמך נולד בחטא - חי בפשע - תוקפו פג קרוב לכתיבתו, אבל הרעש, המהומה והפצועים שהשאיר בשטח לאחר "הפיצוץ" - עוד יסבלו ממנו שנים וחלקם אפילו אולי בכלא שלא לדבר על תדמיתם ומעמדם.
גלנט, גיבור המסמך - מועמד לרמטכ"ל הבא ויהיה זה צחוק ההיסטוריה, אם יבחר לתפקיד, למרות ועל אף הניסיון הכושל לבצע בו "סיכול ממוקד" - שהצליח בחלקו. מבחינה צבאית - אין ספק שהוא ראוי לתפקיד.
חקירות בצמרת ביבי נתניהו, מאז שנכנס לפוליטיקה, הוא מטרה ויעד חביב על התקשורת שיש ביניהם רבים שלא סובלים אותו בשל רעיונותיו, הצלחותיו ואישיותו ומחפשים אותו כמו שאומרים בנרות ובפרוז'קטורים.
זה החל בפרשת המתנות, בפרשת ההעברות (פרשת עמדי), פרשת בראון-חברון, ביבי טורס, בתקופה שלא היה ראש
ממשלה, ובכל התיקים המתלוננים חגגו מוקדם מדי, כי התיקים נסגרו. אומנם בפרשת ביבי טורס היה ברור מראש שאין אלמנטים פליליים, אלא בעיות של אתיקה ציבורית, נהנתנות קצת מוגזמת לאיש ציבור, שרצוי שישמור על צניעות יתר בגבולות האפשר.
מאחר שלא הצליחו לפגוע בנתניהו, מצאו נקודת חולשה אצל
שרה נתניהו, ושם חפרו וחפרו, עם העוזרות, אב הבית, הנהג תוך דגש על יחס, שליטה ודרישות מוגזמות. כן דיווחו לנו בהרחבה על המלון, הכביסה, הפן, הספר והמניקור, דברים בהחלט חשובים וחיוניים לתחקיר עיתונאי רציני על אשת המנהיג.
חקירות אנשי ציבור ברור לכולי עלמא, שלאיש ציבור בכל דרגה שהיא מנשיא, ראש ממשלה, שרים וח"כים, אין חסינות בפני חקירה על שחיתות, התנהלות מוסדית חריגה, אך דבר אחד כן ניתן לבקש ולדרוש עבור אנשי ציבור - שהחקירות יהיו קצרות, מהירות וההחלטות יבואו בקצב מתאים ולא יתארכו חודשים ושנים אחרי האירועים.
היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה חייבים לטפל בסוגיה של החקירה המשטרתית, הגם שהיא מסובכת, ולפעמים דורשת בדיקות גם בחו"ל ולאחר מכן לתת החלטה מהירה וחדה. מה שקרה לחקירות של ליברמן שנמשכו כ-15 שנה בכל התיקים שלו, עד שהם נסגרו, או בפרשת האי היווני של שרון, מבחינת הזמן והמשכו אסור שיקרה בעתיד. זה עושה עוול לנחקר ועוול לחקירה.
הערות והרהורים: 1. קשה להשתחרר מהרושם של כוורת שבמקום לעשות דבש (כמקובל בכוורת), עשו קומבינות ונכלולים, חיפשו לכלוכים, פיזרו שקרים.
2. מילה טובה, לעיתונאית ופרשנית מדינית
אילה חסון (ערוץ 1), שטיפלה בפרשה מראשיתה באומץ, בעקביות ולא נתנה לפרשיה לדעוך או להתמסמס בתקשורת, למרות ניסיונות לטשטש ולגמד את הסיפור.
3. ואם בארזים נפלה השלהבת - מה יגידו אזובי הקיר.
