"הבעיה עם אייכמן היא בדיוק בכך שכה רבים היו בדיוק כמוהו, לא מעוותים ולא סדיסטים, שהם היו, והם עדיין, תקינים באופן נורא ואיום. מבחינת מוסדות החוק והמוסר שלנו, התקינות שלהם מזוויעה יותר מכל הזוועות כולן", אומרת חנה ארנדט. הרשע, הרוע, השטניות מוצגים כתכונה טבעית סתמית שיכולה לאפיין כל אדם, ועל כן אין להאשים אדם אחר בה, גם אם עשה את הנורא מכל - רצח עם.
ארנדט טבעה את הביטוי, והשפילה את מעמדו של
אדולף אייכמן מרוצח המונים חדור רשע לכדי פקיד העושה את המוטל עליו, כמו שכל אחד מאיתנו היה עושה. כה מוצלח הוא הביטוי "הבנאליות של הרוע", עד כי דורות של ישראלים חונכו עליו כאזהרה שגם הם אינם שונים כלל ועיקר מהרוצחים של הוריהם וסביהם, שגם הם רוצחים בכוח, של הפלשתינים כמובן. במו אוזני כך שמעתי את המדריכים המלווים סיור נוער לפולין, למרגלות האנדרטה הגדולה בוורשה.
רמייה גדולה מזו לא הייתה, חוץ מזו שהצליחה לשכנע מיליוני יהודים ללכת אל מותם. אייכמן לא רק שלא היה סתם פקיד, או סתם אמרגן של הרצח המאורגן הגדול בעולם. הוא היה אידיאולוג של רצח העם היהודי. בספר חדש רואה אור באנגלית, "אייכמן לפני ירושלים - חייו הנסתרים של רוצח המונים", מאת בטינה סטאנגנת, מזימה הסופרת, במאות עמודים המסכמים אלפים רבים של מסמכים, את הבנאליות או הסתמיות של הרוע, ומביאה לנו את האמת אודות נפש הרוצח המתרוננת למראה הצלחתו הנפלאה בהשמדת העם היהודי.
המקור לתובנות הללו הם מעקב מתועד היטב של בריחתו של אייכמן מן הכלא של בעלות הברית, חייו השלווים בצפון גרמניה, המעבר לארגנטינה של פרון, שפרשה לרגלי הנאצים רשת ביטחון של אי-הסגרה, עד שנלכד ונחטף לישראל.
אייכמן נהנה הנאה מרובה מתפקידו ברייך השלישי כמשמיד היהודים. הדבר נשמע בקולו, ומובן מדבריו בראיונות המוקלטים שערך עמו וילם סאסן, עיתונאי הולנדי נאצי שחי בארגנטינה והיה מעורב בחיי הקהילה הגרמנית נאצית של בואנוס-איירס. עשרות רבות של סלילי הקלטה ששוקלטו, והיו לעדות מצמררת של השטניות של רשע בדמותו של אדולף אייכמן צורר היהודים. שיאן של ההקלטות בצער הרב שהביע אייכמן על כי לא סיים את השמדת כל תשעת מיליון היהודים שהיו תחת שלטון הרייך השלישי.
אייכמן מתפייט אודות השיפורים שהכניס במכונת ההשמדה, בחידודי היעילות של תעשיית המוות. מהות תפקידו של אייכמן, תחום אחריותו, היה לטהר את אירופה מיהודים. ייתכן כי ביצע את הפקודות, אלא שהוא גם כתב אותן, פיקח על ביצוען, והתגאה בכך שתהליך ההשמדה מתקדם יפה ובזריזות לעבר המטרה הסופית של אירופה מטוהרת מיהודים.
הקלטותיו של סאסן אינן מסתפקות באייכמן הצורר המרושע, היעיל והגאה. הן שופכות אור על תקופה שלמה, על אורח חיים שלם של אצולת הנאצים שהתקבצה בארגנטינה מאירת הפנים לכל פשיסט, ששאפו לחדש את הסדר העולמי הנאצי-גרמני, שבו תשוב גרמניה למקומה המרכזי בעולם שיהיה טוב יותר עם טיהורו מיהודים. מאות שעות הקלטה, תכתובת ידנית של אייכמן בעצמו, הכל מתאסף לכדי תורת חיים שלמה של עליונות נאצית, שגשוג הנאמנים לפיהרר, הנחלת התכונות התרומיות של הנאציזם לצאצאיהם האריים ולעולם הנפלא שלאחר הטיהור.
כל מסקנה ומסקנה של סטאנגנת מעוגנת בתיעוד מדוקדק שאינו משאיר מקום לספק כי אייכמן היה דמות אדירה הרחק מעל ומעבר לדימוי שיצר לעצמו בירושלים, של פקיד אפור המעביר לפקידים אחרים את הפקודות שקיבל מממונים עליו - הימלר והיטלר. לא רק הפקודות עשו את אייכמן לצורר הנורא, אלא בעיקר אמונתו בצדקת הדרך של ההשמדה, לא רק בגרמניה אלא ברמה העולמית. עומק התיעוד הופך את הספר למטלה קשה, אך עצם הבאתו אל הקוראים, עצם ביטול המושג "הבנאליות של הרוע" מצדיקים את המאמץ.
מה מניע את ארנדט להתעלם מן העובדות שנמסרו במשפט לטובת המראה האפור, הדיבור חסר המבע וההסבר הקלוש? מה מניע אותה להתעלם גם מן ההתרסה שבאה בסופו של דבר במשפט עצמו, לטובת צמצום המשמעות של הרשע לכדי אפרוריות פקידותית? מה מניע את כל חסידיה של ארנדט באצולה הניו-יורקית לתמוך בה ולהעלות את תובנותיה על נס? בדיוק מה שמניע את העולם להתעלם מרצח יהודים ואף לעודד את רציחתם, השטנתם והחרמתם בידי התעמולה האיסלאמו-נאצית. המתאם בין התורה הנאצית לתורת חמאס-"המדינה האיסלאמית" אינו מקרי.
זוהי אותה עריצות, אותה עליונות מובנית שזכות נתונה לו לנאמן הפיהרר או הח'ליף להשמיד את כל הנקרה בדרכו, ובמיוחד את היהודי. התעלמות מן היסודות השטניים של רוצח ההמונים והקטנת ההנעה שלו לכדי בנאליות, סתמיות - הן כלי להכשרת הסבב הבא של רצח עם.
יש מספר לא גדול של ספרים המחסלים פרדיגמות. דוגמה לספר כזה הוא "מורשת האנטישמיות באיסלאם" מאת אנדרו בוסטום המזים את כל המושג של "תור הזהב" של היהודים באנדלוסיה ואת אשליית הסובלנות האיסלאמית. גם ספרה של סְטָאנְגְנֶת יש בו כדי לפרק את המושג "הבנאליות של הרוע" הנאצי מכל אמינות ולהציב את הרשע של השמדת היהודים במקומו הנכון - בתחתית השטנית של ההוויה האנושית.
