ככל שנלגלג על נאומו של "אבו מאזן" באו"ם הרי שעלינו לזכור שמילה שיצאה אי-אפשר להשיב. מילה שנאמרה יש לה דינמיקה משלה. היא עצמאית והיא יוצרת מציאות.
מה שאומר שהיום, בעידן התקשורת המיידית והזמינה בכל רגע נתון, חשוב לדעת יותר מתמיד להקשיב ולהגיב נכון, שהרי רוב העולם אינו מתעמק יותר מידי. הרוב שומעים ונשארים עם מה ששמעו.
הערבים למדו זאת מהר מאוד. שימו לב איך הם מעבירים כל אשמה חזרה אלינו ככדור פינג פונג. אנחנו שוקלים כל מילה כדי להיצמד לאמת והם משתמשים במילים כדי להמציא "אמת".
הליגלוג על נאומו של "אבו מאזן" מביא לנו תואמי ליגלוג לגבי נאום נתניהו. הערבים אינם מתאמצים יותר מידי. הם שומעים - ופשוט מחליפים את המילים.
אנו נמצאים בעידן התקשורת, בעידן המילים. מדינת ישראל צריכה לבנות משרד הסברה צמוד וקשוב לנעשה בעולם. לנתץ את המילים המשמיצות והמגנות מול המציאות בשטח, ללא התנצלות מתרפסת, כי אם בקור רוח ובביטחון שאכן הצדק עימנו. שהרי האמת היא שלנו.
המילים מסוכנות אבל אפשר להתמודד מולן עם מציאות מוצגת לראווה. לא בהתנצלות ללא גבול וללא היכנעות לטרור המילים.
לטוב ולמוטב
בניגוד לדעתם של שמאלנים חנפנים,
מדינת ישראל צריכה מנהיג שידע להגיב נכון ובתקיפות מול השמצות האויב.
בהחלט חשוב שמנהיגה של מדינת ישראל יהיה גם קצת קופירייטר! כי מילים הן חלק מכוחו של מנהיג. לטוב ולמוטב. לאורך ההיסטוריה אנו מגלים זאת. כל הנאומים הגדולים יצרו מציאויות חדשות, ומחמוד עבאס אינו נואם טוב, הוא שרלטן מתלהם וזחוח ואפשר די בקלות להביס אותו.
ובוודאי שלא על-יד התנצלויות והתרפסויות. כי איך אפשר מול נאום כנאומו של מחמוד עבאס להסביר שאנחנו מוכנים להידבר? על איזה בסיס בדיוק? ולמה? בשבילם זאת עוד סיבה לזריקת סוכריות וטילים. יש להגיב לרשע כרשעתו, יש להגיב לעיקש כעיקשותו.
מי שמנסה לומר אחרת מעדיף כנראה לדפוק את הראש בקיר לעבר השלום שאיננו. כי מה שבאמת חשוב לעשות עכשיו זה להיערך להישרדות ולעיצוב דעת העולם. לחזק את תדמיתנו ולהראות לעולם מה מסתתר מאחורי המילים העבאסיות. מה מסתתר מאחורי התוקפנות המילולית של מנהיגים ערבים בעולם.
תוקפנות פיזית אלימה! וסכנה לעולם כולו.
וכשהשמאל בישראל ירד מעץ החלומות ששמו "אבו מאזן" אולי נוכל להתקדם קצת גם לעבר שלום כלשהו.
אולי נוכל לייצב את תדמית ישראל בעולם.
