אם למישהו נותר ספק בדבר נחיצותו של גוף הביקורת על הפרקליטות, הרי שפרקליטי המדינה עצמם הסירו אותו - בכך שהם מאיימים לשבות נגד הקמתו. האיום הזה, מלבד היותו חצוף כפי שנסביר מיד, גם מגלה אורח חשיבה פסול ושחצני.
הפרקליטים כבר החלו לנקוט בצעדים, והם מסרבים לשתף פעולה עם הנציבות בראשות השופטת בדימוס
הילה גרסטל. זה כשלעצמו צעד חצוף (שוב: ההסבר יבוא מיד), המהווה לכאורה הפרת משמעת חמורה המצדיקה נקיטת צעדים משמעתיים נגד הסרבנים.
לטענת ארגון הפרקליטים, גוף הביקורת הוקם בהחלטה מינהלית וחד-צדדית. נכון: משרד המשפטים, המעסיק של הפרקליטים, החליט שזה עדיף על פני חקיקה - שהייתה מקימה גוף בעל הרבה יותר סמכויות. נכון: הבוסים של הפרקליטים, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, הסכימו לקיים ביקורת כזו בלי ל
שאול את מי שיהיו נושאי הביקורת; זה מה שההיגיון מחייב.
הארגון טוען, שהנציבות תוכל לבדוק "תלונות אישיות נגד פרקליטים, חלקן בנוגע לתיקים תלויים ועומדים וחלקן בעניין הפעלת שיקול דעת מקצועי ובעניינים שהוכרעו על-ידי בתי המשפט". החלק הראשון פשוט לא נכון: הנציבות ממש אינה מוסמכת לבדוק שיקול דעת מקצועי. ואילו החלק השני מוצא מהקשרו: ההמתנה עד להכרעה של בית המשפט נועדה למנוע השפעה על מהלך המשפט ולמנוע לחץ בלתי ראוי על הפרקליט. כאשר שומעים טענות מופרכות כאלו מפי מייצגיהם של פרקליטי המדינה, עולה הרהור נוגה בדבר יושרתם והתאמתם לפעול בשמה של המדינה.
עוד טוען הארגון, כי נציגה של גוף הביקורת הגיעה לדיון בבית המשפט, מבלי ליידע את הפרקליטה המופיעה. ואנחנו אומרים: אז מה? אולי אתם רוצים הודעה מראש על כל בדיקה ועל כל ביקורת, כולל זהות המבקר ומה שהוא רוצה לראות? אתם לא מבינים עד כמה הטענה הזאת שלכם מגוחכת?
טענה נוספת: הנציבות דרשה נגישות למאות תיקים שנסגרו כדי לבדוק אותם. ואנחנו אומרים שוב: אז מה? אם ההחלטות על הסגירה היו תקינות לגמרי - לא צריכה להיות לכם שום בעיה. אם אתם כל כך חוששים, כנראה יש לכם סיבה - וזו מצידה מצדיקה עוד יותר את הבדיקה.
לדברי הארגון, "לא ניתן להסכים להתנהלותה ללא הסדרת גדר סמכויותיה, אופן התנהלותה והיחס בינה לבין גופי הביקורת הסטטוטוריים הקיימים וללא הגנה על זכויותינו כעובדים וכמבוּקרים". זוהי החוצפה עליה דיברתי בראשית הדברים. מי שמחליט זה לא אתם, אלא הממונים עליכם. ראש התביעה הכללית וראש הפרקליטות הסכימו שניהם להקמת הנציבות ולדרכי עבודתה. הם המייצגים שלכם; הם לא המעסיקים שלכם, אלא ראשי המערכת בה אתם עובדים. תארו לעצמכם שמנהל מחלקה במפעל יסכים להכנסת מכונה חדשה, אבל הפועלים יסרבו; במקום עבודה פרטי, הם יישלחו אחר כבוד ללשכת התעסוקה הקרובה.
הפרקליטים שבים לטיעון הישן, לפיו הם נתונים למספיק ביקורות. וכאן אני שואל בסגנון הגמרא: ממה נפשך? אם כבר יש עליכם ממילא ביקורת של בתי המשפט ושל
מבקר המדינה ושל נציב תלונות הציבור ועוד ועוד - מה מפריעה לכם עוד ביקורת? אין זאת, אלא שאתם מפחדים שהביקורת הזאת, שתעסוק בצד המקצועי של עבודתכם ולא בצד המשמעתי-מינהלי, תחשוף דברים שאתם מעדיפים להסתיר - ואז חזרנו לנקודת המוצא: הכורח הציבורי לקיים אותה.
מה שעולה מההכרזות הללו של ארגון הפרקליטים, הוא שראשיו סבורים שהם מורמים מעם, שהם יכולים לצפצף על החלטות והוראות של הממונים עליהם, שהם יכולים להחליט מי יבקר אותם ועל מה. אולי הפתרון הוא לתת להם את מה שהם רוצים: גוף שיוקם בחקיקה, עם שיניים הרבה יותר חדות מאלו שהואילו בטובם
יהודה וינשטיין ו
שי ניצן לתת להילה גרסטל. כדאי, לפיכך, שהפרקליטים ייזהרו היטב שמא משאלותיהם יתגשמו.
