את ההזמנה הזו לדו קרב - שלח הנסיך היהודי. מיהו הנסיך היהודי? זהו ד"ר יעקב הרצוג. כך מכנה אותו מיכאל בר-זוהר, בביוגרפיה אותה כתב עליו, בספרו 'צפנת פענח'. אל מי שלח הנסיך היהודי את ההזמנה לדו קרב? לארנולד טוינבי, היסטוריון בריטי בעל שם עולמי. זו הזמנה לדו קרב מילולי, שאכן נערך ב-31 ינואר, ב"בית הלל', שבקמפוס אוניברסיטת 'מקניל', בקנדה.
ארנולד טוינבי הוא גדול שונאי ישראל האנטי ציונים בעת החדשה, תומך אנטישמי בלאומנות הערבית. הוא גם השתייך לקבוצה בחברה הבריטית הגבוהה שדגלה בפיוס כלפי הנאצים, וראתה בגרמניה הנאצית את מגן המערב לעומת ברית המועצות. הוא אבי אבות הטומאה של האנטישמיות החדשה, כמו גם של האנטישמיות אותה אימצו יהודים וישראלים כנגד עמם ומדינתם. טוינבי ביקר את היהדות, התנגד לציונות, שלל את הקמת מדינת ישראל, וטען שהיהודים התנהגו אל ערביי ישראל במלחמת השחרור באותה צורה בה נהגו הנאצים כלפיהם.
בהקדמה לספר 'צפנת פענח', בו מתואר הדו קרב ההיסטורי הזה, כותב
שמעון פרס שיעקב הרצוג התייצב באחד הפולמוסים המרתקים ביותר שידע עמנו, וניצח בו ניצחון מוחץ. יחד עם טוינבי נוצחו השמאל העולמי והישראלי וטענותיהם השקריות הושמו ללעג וביזיון קבל עם ועולם.
יעקב הרצוג הוכיח את הטענה שהצבאות הערביים התקיפו את ישראל עם תקומתה; שישראל התגוננה מפניהם. שהצבאות הערביים התקוממו בכוח נגד החלטת חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות נפרדות - יהודית וערבית. החלטה שהתקבלה על-ידי למעלה משני שלישים של חברות האו"ם בכ"ט נובמבר 1947. "עבור ערביי ארץ ישראל ההרג קדם לכל השיקולים האחרים", כך הכריז נציג בריטניה באו"ם, סר אלכסנדר קרוגאן, בפני מועצת הביטחון.
ועדת האו"ם לארץ ישראל הגדירה את חתרנות הערבים כמרידה בהחלטת העצרת הכללית. מזכ"ל הליגה הערבית, עזאם פחה, נאם בקהיר כי "העולם יראה עתה מלחמת השמדה וטבח רב - תוצאות שיסופר בהן כדרך שמספרים בשחיטות המונגולים והצלבנים". כידוע, ניצחו היהודים את הערבים. בעיית הפליטים הייתה תולדה של המלחמה שאסרו עלינו הערבים, ותוצאה של הקריאה של ערביי ישראל מטעם מנהיגיהם, לעזוב את בתיהם על-מנת לחזור, ובלשון עיתון ירדני אחד: "הם אמרו לנו לצאת כדי שיוכלו הם להיכנס. אנו יצאנו; הם לא נכנסו".
הערבים נוצחו במלחמה שיזמו, והפקירו והפלו לרעה את הפליטים הערבים שיצרו. העם היהודי ומדינת היהודים קיבלו אליהם פליטים יהודים מארצות ערב שגורשו מהם עקב המלחמה, וקיבלו עליהם אחריות מלאה. העם היהודי קיבל אחריות מלאה על ערביי ארץ ישראל, הנהנים מכל הזכויות לצד האזרחים היהודים.
יעקב הרצוג הזכיר את מעשי הטבח של הערבים ביהודים, כגון: בבתי הזיקוק, בשיירת יחיעם, בפיצוץ ברחוב בן יהודה בירושלים, בהם נהרגו כ-140 יהודים. התייחס לקרב דיר יאסין בו נוצחו הערבים בלוחמת פנים אל פנים. במהלך השבוע הראשון לאחר החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל לצד מדינה ערבית, אותה המרו הערבים, נהרגו 105 יהודים, ורבים יותר נפצעו. מעולם לא גזלנו מהערבים קרקעות, מאחר ש-70 אחוז מאדמות מדינת ישראל היו שייכים לממשלת המנדט הבריטית, וקודם לכן לממשל העות'מאני; נכסי ערבים יחידים נקנים ב כסף מלא בידי יהודים ומדינת היהודים.
אנו העם היחיד במזרח התיכון המדבר באותה לשון; דבק באותה אמונה; חי מאותו ערך של שאיפה ורציפות רוחנית שבהן דיברו, האמינו וחיו אבותינו לפני אלפי שנים, בשבתם בארץ ובגלותם ממנה. אין עם אחר באזור מאז 132 לספירה ששמר על ייחודו ועל רציפותו הרוחנית. קיים היה יישוב יהודי רציף בארץ ישראל, ושיבת ציון הייתה מטרת החיים הלאומיים של העם היהודי. עובדה היא גם שבכל הדורות לא הייתה מעולם ארץ ישראל יחידה מדינית ערבית נבדלת.
בהצהרת בלפור הייתה הכרה הבינלאומית בכך, שחייבים להביא לעצמאות יהודית בארץ ישראל. הדרישה הבלתי מוסרית להשבת פליטים ערבים לארץ ישראל, היא גם דרישה מרושעת ואכזרית, כי פירושה להחזיר אנשים שניזונו משנאה במשך עשרות שנים, אנשים אשר חונכו לשנאה ולנקמה ולהרס - והחזרתם פירושה הכנסת אויב אכזרי אל תוכנו, כדי שיוכלו לבוא ולשסף אותנו לגזרים. זו דרישה כלפינו לאבד עצמנו לדעת, כדי שהצבאות הערביים לא יצטרכו להתאמץ להכריענו מבחוץ. לא תימצא על במת ההיסטוריה אף אומה המוכנה לעשות זאת. המשך קיומנו, כדמוקרטיה היחידה שהיא בת-קיום במערך הישראלי-ערבי באזור, היא אות ומופת לעליונות ערכי הרוח על ערכי החומר.
יעקב הרצוג, "העילוי של הדיפלומטיה היהודית" כדברי אלי ויזל, לא רק ניצח בדו קרב. הוא גם היה חסיד מושבע של ההתנחלויות ביהודה ושומרון. זו הייתה שאיפתו העמוקה, לנצל את הניצחון במלחמת ששת הימים לשם חידוש הקשר של עם ישראל עם ארצו והחזרתו לנחלתו, בכל רחבי יהודה ושומרון. הוא לחם בכל החזיתות נגד בינאום ירושלים. הוא היה אולי גואל הקרקעות הגדול ביותר שירושלים הכירה, אמר עליו לימים טדי קולק. יעקב היה איש שלום אמת, יחד עם היותו איש ארץ ישראל הגדולה.
