בעשור האחרון, כ-2.6 מיליארד בני אדם ברחבי העולם נפגעו מאסונות. בשנה האחרונה לבדה, מעל ל-300,000 איש איבדו את חייהם כתוצאה מאסונות טבע וממשברים
הומניטריים מעשי ידי אדם. דוגמאות לאסונות אלה הם הוריקן קטרינה בארה"ב (2005), רעידת האדמה בהאיטי (2010), טייפון האיאן בפיליפינים (2013), ולאחרונה התפרצות מגפת האבולה במערב אפריקה.
ניתן לטעון כי אסונות טבע ומגפות הם אירועים בלתי נמנעים וכי הם חלק מהחיים עם הטבע. אולם התנהגות אנושית שונה, בכל הקשור למניעת אסונות, יכולה לצמצם את הנזק שלהם בצורה משמעותית. בנאומו בפני מועצת הביטחון של האו"ם בחודש אוגוסט השנה, אמר מזכ"ל האו"ם באן קי מון, כי "אנו חייבים, מעל לכל, לעבור מתרבות של תגובה לתרבות של מניעה. מניעה היא לא רק יותר הומאנית מאשר תרופה; היא גם הרבה יותר זולה... בל נשכח כי מניעת אסון היא צו מוסרי לא פחות מהפחתת הסיכונים של מלחמה".
בעשור האחרון הושם דגש גדול בקרב סוכנויות הסיוע הבינלאומיות על גיבוש אסטרטגיה של מוכנות לאסון וקידום "תרבות של מניעה". זהו אחד מהנושאים המרכזיים בדיונים הנערכים לקראת הגדרת יעדי המילניום הבינלאומיים שלאחר שנת 2015. ההנחה היא כי פעולה מקדימה בהפחתת סיכוני אסון על-ידי מאמצים שיטתיים של ניתוח, ניהול, הבנה והכנה מקדימה תוביל לחשיפה מופחתת לסכנות ופגיעה באנשים וברכוש.
האבולה אינה מחלה חדשה לרפואה. היא זוהתה לראשונה בשנת 1976, אולם לא הפכה למגיפה רחבת היקף ולא יצאה את תחומי יבשת אפריקה. היום, כאשר המחלה זוהתה בספרד ובארצות הברית, כאשר מספר הנדבקים במחלה מתקרב ל-10,000 ומספר המתים חצה את קו ה-4,500, נראה כי מתפתח עניין בינלאומי רב במגיפה.
תרומה מזערית של ישראל בכל פעם שמתרחש משבר הומניטרי בחלק אחר של העולם אנו נחשפים לצד היפה של מדינת ישראל. ארגונים ישראלים שולחים צוותי סיוע לאזורי האסון, הצבא משגר בית חולים שדה ומשרד החוץ מתאם את מאמצי הסיוע בין הגורמים ואת הקשרים ברמה המדינית. אולם עולה השאלה האם מדינת ישראל מושיטה את הסיוע גם בימי שיגרה ובכך מסייעת למאמצים הבינלאומיים לצמצם את הנזקים במקרי אסון.
למרות העובדה שמדינת ישראל היא מובילה עולמית במגוון רחב של תחומים רלוונטיים לעולם המתפתח, כגון רפואה, טיהור מים, מזון וחקלאות, עדיין תרומתה לתחום הפיתוח הבינלאומי הינה מזערית, יחסית לסטנדרטים הבינלאומיים. בעוד שבשנות ה-50, כמדינה צעירה וענייה, הובילה ישראל את מדדי התרומה לעולם המתפתח כאחוז מהתל"ג, כיום נמצאת מדינת ישראל בתחתית רשימת המדינות שמשקיעות בפעילות ובפרויקטים כאלו. חשיבות ההשקעה והמעורבות הישראלית בנעשה בעולם המתפתח אינה רק צו מוסרי או עניין מצפוני, הדבר חשוב גם מהבחינה המדינית והדיפלומטית ומחזק את מעמדה של ישראל.
בשנים האחרונות ישנה פריחה של ארגונים ישראלים הפועלים בתחום הסיוע והפיתוח הבינלאומי. ארגונים אלה התאגדו תחת האגודה לפיתוח בינלאומי - סיד, ישראל, מתוך מטרה לקדם את התחום ולחזק את המעורבות הישראלית בו. התפיסה המובילה את הארגונים החברים בסיד היא כי טוב ונכון לטפל בבעיות ובמשברים בעולם המתפתח לפני שהם מתדפקים על דלתותינו.
מדובר בנושא שיש לחנך אליו מגיל צעיר במערכת החינוך ולרתום אליו את משרדי הממשלה והחברה האזרחית על כל רבדיה. מעורבות ומחויבות של החברה הישראלית בהקשר של משברים בעולם המתפתח בכלל ובימים אלו בהקשר של המאבק העולמי במגיפת האבולה בפרט חשובות וחיוניות. בעולם ההולך ונעשה כפר גלובאלי, הבעיות של שכנינו הופכות במהרה לבעיות שלנו.
