היינו קבוצה קטנה מאוד. באנו להזדהות עם העובדים המפוטרים במגבות ערד. כמי שזכה לעבוד מספר שנים במחיצת לובה אליאב בכפר הנוער ניצנה, חשבתי רבות על האיש הזה, שבא לכאן, לערד, יחד עם אשתו וילדיו, לצריף הראשון שהוקם בערד, ועכשיו אנחנו נוסעים באזור תעשיה שומם. אנחנו עוברים על יד מפעל מזון "תלמה", שגם הוא עומד בפני סגירה או העתקה למקום אחר.
קשה לעכל כיצד אזור תעשיה, שיש בו מספר לא מועט של מפעלי אלקטרוניקה מתקדמים, נמצא כיום בשיממונו. קשה לקבל את תמונת השיממון של אזור התעשיה, קשה לעכל שהיה כאן אזור תעשיה סואן. אין כאן המולה של אזור תעשיה.
ברחבת מפעל מגבות ערד התאספו כמאתיים פועלים מפוטרים. את מצבם סימל יותר מכל דגל ישראל קרוע ודהוי. שולי דגל ישראל המבותר נראו כמשקיפים מעל, כמשתתפים בכאבם המאופק של המפוטרים. פועלות ופועלים המביעים את כאבם בדמעות ובבכי.
הסכר המאופק נפרץ עם בואו של שר החוץ,
אביגדור ליברמן. זה הקהל שהצביע עבורו בבחירות. זה הקהל ששומע מכל עבר שאין כסף. וזה גם הקהל, ששמע ערב קודם שיש תקציבי ענק לבניית אלף יחידות דיור חדשות ותשתיות של כבישים במקומות אחרים.
אל מול פועלות דומעות ופרץ זעקות שבר חרישיות, זעקות שואלות: "מה יהיה איתנו?" אביגדור ליברמן החליט שהוא נס על נפשו. אל מול הפועלות והפועלים, שהמתינו לשיחה עם השר, ניצבו רק שוטרים חמושים. אביגדור ליברמן שהה דקות ספורות בקומה השנייה עם אנשי ההנהלה והוברח אל רכב השרד הרחק מהעובדים, שבאו לשוחח עם שר בממשלת ישראל.
אני, כמי שחוטא בכתיבת שירה, מצאתי עצמי בעת ההמתנה הארוכה ברחבת המפעל לבואו של אביגדור ליברמן קורא שירים.
מִכְתָּב אֶחָד שֶׁנִשְׁלַח לְאַבָּא
עָטַף בְּלֵאוּת לֵאָה וּכְבֵדָה
סֵדֶר יוֹמָהּ שֶׁל יַלְדָּה אַחַת.
מִכְתָּב אֶחָד שֶׁנִּשְׁלַח לְאַב חַד הוֹרִי
מָחַק מָחָר וּמָחֳרָתַיִם לְיַלְדָּה אַחַת
וְנִפְנֵף בְּחֶבְלֵי גַּעְגּוּעַ דָּמוּעַ
לְאֶתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם
שֶׁעָטְפוּ לְאַבָּא כָּל בֹּקֶר
כְּרִיכִים מְרוּחִים בְּכָבוֹד -
כְּרִיכִים שֶׁפָּסְעוּ לְיוֹם עֲבוֹדָה.
מֵהַיּוֹם בָּעִיר עָרָד מִלִּים זָרוֹת חוֹצְבוֹת
בְּסֵדֶר יוֹמָהּ שֶׁל יַלְדּות
עֲדוּיָה בְּמִכְתְבֵי פִּטּוּרִים מֵהַחַיִּים,
שְׁחוֹרוֹת עַל גַּבֵּי לָבָן עָצוּב
פּוֹסְעוֹת לְעֶבְרָהּ מִלִּים זָרוֹת
מִתּוֹך מִכְתָּב אֶחָד לְאַבָּא
מִתּוֹך מִכְתָּב לְאֵם חַד הוֹרִית
פּוֹרְטוֹת עַל מֵיתָרֵי חֶרְדָתָן
הוֹלְמוֹת וּמְסַפְּרוֹת לָהֶן
כִּי אוֹנוֹ שֶׁל אַבָּא
ואוֹנָהּ שֶׁל אִמָּא
לא נָחוּץ יוֹתֵר לַהוֹן.
את השיר מסרתי ליעקב, כשיצא ממשרדי המפעל "מגבות ערד" ובידו מתנה, מכתב פיטורים, שקיבל בדיוק היום לכבוד יום הולדתו - ("דין רזדנייה") ה-53 אחרי שלושים שנות עבודה. המפעל הזה היה המקום הראשון, בו עבד בתום שלוש שנות שירות צבאי כעולה חדש מבלארוס.
עותקים נוספים נתתי לשלוש צעירות ממולדובה, שאמרו לי תודה. ושיר אחד נתתי לבדואי מכפר לא מוכר, שחש כי נחרב עולמו. כאן היה ביתו למעלה מעשרים שנה, והיום שער החשמל נסגר אחריו. תם פרק בחייו.
סמלי הדבר, שמעלינו כל הזמן ריחף אותו דגל ישראל בלוי ודהוי, מבותר לקרעים. דגל ישראל דמוע, שהשתתף במחאה השקטה של פועלים נזעמים. דקה אחת טרם כניסתו של שר החוץ, אביגדור ליברמן, וחברי הכנסת מסיעת "ישראל ביתנו" למפעל, נענתה ההנהלה לבקשת הפועלים, הסירו את הדגל שהשקיף מלמעלה מבויש בהופעתו המרופטת. בנוסח סלאח שבתי נמצא דגל חדש. לפחות שדגל ישראל יישאר כאן זקוף-קומה.
