דיווח עובדים על מעילות

בעקבות חוק Sarbanes Oxley Act of 2002 חברות הנסחרות בארה"ב נדרשות בימים אלו לאמץ נוהל בו כל חברה תיתן הגנה ותמנע פגיעה בעובדים, אשר התלוננו על אי סדרים כספיים.

החברות נדרשות ליצור נתיב גישה ישיר של המתלונן לוועדת הביקורת (אשר אמורה לפקח על יישום הנוהל). דרישה זו מעלה שוב לכותרות את היתרונות והחסרונות שבמיסוד דיווח עובדים על מעילות.

מחקר שפורסם בארה"ב, קובע כי כשליש מהעובדים היו עדים לפעילות לא אתית או לא חוקית, אשר בוצעה במקום עבודתם. מתוך עובדים אלו, למעלה ממחצית לא דיווחו על האירוע למעסיקם. 71% מהנשאלים סברו כי עובדים אשר מדווחים על אירועים מסוג זה למעסיקם, יסבלו כתוצאה מכך. כתוצאה מגישה זו, מיעוטם של העובדים נוטים לדווח על מעילות.

אגב בפועל, נמצא כי חששם של עובדים מהתנכלות להם, הוכיח את עצמו: כ-69% מעובדים אשר דיווחו למעסיקם על מעילה בארה"ב, דיווחו על אובדן עבודה או הוצאה כפויה לגמלאות.

בארץ המצב אינו שונה ויתכן ואף חמור יותר. התפיסה הקיימת בארץ רואה בחושפי שחיתויות "מלשינים". בעיתונות ניתן למצוא פרסומים רבים על עובדים אשר חשפו שחיתויות במגזר הציבורי וחוו התנכלויות קשות ובסופן פיטורין לכאורה על רקע אחר לחלוטין.

עו"ד דני אילן ערך מחקר במטרה לברר את היחס שבו נתקלים חושפי שחיתויות בבואם לבקש סיוע והגנה מבתי הדין לעבודה. מבין 15 מקרים של עובדים אשר פוטרו מעבודתם כתוצאה מחשיפת שחיתויות ותבעו בבית משפט להחזירם לעבודה, נמצא כי ב-13 מקרים דחה בית המשפט את התביעות להחזרה לעבודה של העובדים, ושני מקרים הסתיימו בפשרה מחוץ לבית משפט. הסיבה העיקרית לפי המחקר לדחיית התביעות הינה הכישלון של העובד בשכנוע בית המשפט כי הפיטורים היו בגלל חשיפת שחיתויות.

המעבידים המודעים לחוק, נוהגים לחכות מספר חודשים ואז לפטר את העובד על רקע אחר. בנוסף מציין עו"ד אילן כי מצא אצל השופטים התבטאויות והחלטות המשקפות יחס שלילי לחושפי שחיתויות. כך לדוגמא כתבה שופטת בבית דין לעבודה בהחלטתה "אנו מרשים לעצמנו לייעץ לתובע לחדול מעבודת "חשיפת השחיתויות" בכך יחסוך לעצמו הרבה צרות ועגמת נפש". לאור המצב הקיים של עובדים שחשפו שחיתויות ופוטרו ממקום עבודתם הוקמה עמותת "עוגן" - עמותה למען טוהר המידות ולמאבק בשחיתות.

העמותה הוקמה על-ידי אנשים שחפו מעשי שחיתויות במקום עבודתם ופוטרו עקב כך. העמותה מסייעת לעובדים המעונינים לחשוף שחיתויות בייעוץ משפטי והכוונה.

ואולם למרות המצב הקיים, המחוקק בארה"ב לקח על עצמו לשנות גישה זו, ולהפוך מידע חיוני זה אשר מצוי בידי העובדים, למידע אשר ממנו נהנית גם ההנהלה. כתוצאה מהתמוטטויות חברות הענק בארה"ב, התברר כי בארגונים גדולים, השליטה והבקרה של אלו העומדים בראש הפירמידה אינה מלאה, ובארגון מתפתחות תת תרבויות, אשר אינן תואמות את מטרות הארגון. דהיינו, יתכן מצב שבו קבוצת מנהלים בדרג ביניים ישתפו פעולה כדי להשיג מטרות אישיות.

אותם מנהלים יעשו יד אחת על-מנת לכסות על אי סדרים, ואף יתנכלו לעובד אשר אזר אומץ ודיווח עליהם. לדרגים הבכירים באותם ארגונים חשוב שתת תרבויות קלוקלות אלו לא יתפתחו, כיוון שמטרותיהן אינן תואמות את מטרות הארגון. כלומר, כלי חשוב ראשון הוא מניעה, אולם אם זו לא צלחה, חשוב שיתקיימו כלי בקרה, אשר יעבירו דיווחים על "חריקות" במערכת לעומדים בראשה.

החקיקה הקיימת

החקיקה בארץ בתחום זה מתחלקת לשניים: לטפל בחובת הדיווח של עובדים על מעשים "לא כשרים" בארגון ולמי יש לדווח. הקבוצה השניה של חיקוקים מעודדת עובדים לדווח, ומטפלת בבעיית הפיטורים אשר מלווה בדרך כלל את אקט הפרסום. להלן תמצית החיקוקים הרלוונטיים בתחום זה:

חוק המגן על עובדים אשר חשפו שחיתות ופוטרו "חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז - 1997", חוקק רק בשנת 1997 למרות שוועדת החוקה של הכנסת, מנובמבר 1989, קראה להכין חוק כזה. החוק חל על כל הגופים הציבוריים במשק וכן על כל ארגון המעסיק למעלה מ-25 עובדים. החוק קובע בצורה ברורה כי "לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור".

לבית המשפט סמכות לבטל את צו הפיטורין או לפסוק פיצויים בשיעור שנראה לו סביר. לצערנו למרות החוק נוהג נפסל של פיטורי עובדים שחשפו שחיתיות נפוץ במדינתו. במרבית המקרים בתי הדין לעבודה, שאמורים להגן על העובד אינם כופים את החזרת העובד אלא, פוסקים פיצויים למפוטר שחשף שחיתויות. הנימוק לכך הינו הנטל המוטל על העובד להוכיח כי פיטוריו היו על רקע חשיפת השחיתות ולא מסיבה אחרת. בימים אלו נמצאת הצעת לתיקון החוק אשר תעביר את הנטל ההוכחה לפתחו של המעביד, כי הפיטורין אינו כתוצאה מתלונה של העובד.

חוק נוסף הינו החוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבורי, התשנ"ב-1992. החוק קובע כי "עובד הציבור שהתלונן בפני גוף בודק בתום לב ועל-פי נהלים תקינים, על מעשה שחיתות או על פגיעה אחרת בטוהר המידות שבוצעו במקום עבודתו, ונמצאה תלונתו מוצדקת יצוינו ממצאי הבדיקה בכתב על-ידי הגוף הבודק ועל-ידי מי שעומד בראש הגוף שבו היתה הפגיעה, ותימסר למתלונן תעודה על כך".

בתקנות שרות המדינה ניתן למצוא הוראות בדבר הגנה על חושפי שחיתויות. ההוראות מבוססות בעיקרן על שני החוקים שפורטו לעיל.
בנוסף יש לציין כי בתיקון משנת 1981 לחוק מבקר המדינה, נקבע כי למבקר המדינה סמכות להורות על השבת עובד שפוטר לאחר שגילה שחיתות, למקום עבודתו ואף לתפקידו הקודם. במקרים שהדבר לא מתאפשר, יש לתת לו פיצויים מיוחדים.

חוק הביקורת הפנימית, מטיל על מבקר פנימי של גוף ציבורי, (דהיינו גוף אשר נבדק על-ידי מבקר המדינה, או גוף שנתמך על-ידי המדינה), הנחיות בנוגע לדיווח על עבירה פלילית. נאמר בחוק כי הדיווח על עבירה כזו יוגש לממונה על המבקר הפנימי. במידה ולמבקר יסוד סביר להאמין שהממונה עצמו מעורב בעבירה הפלילית, עליו לדווח על כך במישרין למבקר המדינה.

לעניין חובת דיווח על שחיתות, יש לציין כי לא קיימת כל חובה חקוקה המחייבת עובד לדיווח למשטרה על מעשי שחיתות שהתרחשו בארגון בו הוא עובד. עם זאת יש לציין כי על-פי סעיף 262 לחוק העונשין תשל"ז - 1977, מחויב כל אדם לדווח על שחיתות, במידה ומתקיימים שני תנאים כדלהלן:

1. העבירה עדיין לא בוצעה, או שהיא מתבצעת וניתן עדיין למנוע אותה.
2. המעשה מוגדר כעבירה מסוג פשע (עבירה שדינה למעלה מ-3 שנות מאסר).

חשוב להזכיר כי השימוש בסעיף 262 - אי מניעת פשע, הינו נדיר ביותר. ההרשעה היחידה עד היום במדינת ישראל, על בסיס סעיף זה, הייתה של מרגלית הרשפי ונסבה על אי הדיווח על הכוונה לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. הקושי בשימוש בסעיף זה נובע ביכולת להוכיח את הידיעה הברורה של הנאשם לגבי פעילות של אדם אחר.

בעקבות התמוטטויות חברות הענק בארה"ב בשנים האחרונות, חוקק בארה"ב Sarbanes Oxley Act of 2002. חוק זה תקף גם לגבי חברות ישראליות הנסחרות בארה"ב. המחוקק הגיע למסקנה כי ברבות מהחברות שהתמוטטו, ועדת הביקורת לא היוותה איזון ובלם להנהלה בהיבט הבקרה. כאשר נבדקו המקרים לעומקם, התברר כי בחלק מהחברות, הדירקטורים החיצוניים היו תלויים בהנהלה, וחלקם היה ללא הכשרה בסיסית בכספים ובקרה.

התברר כי ועדות הביקורת התקיימו ברצף עם ישיבות הדירקטוריון, כך שלא היה להן זמן מספיק לדיונים, ולהבנת המוצב בפניהם. מלבד זאת, התברר כי ועדות הביקורת לא קיבלו מידע אובייקטיבי ממקורות חיצוניים. כתוצאה מכך, החלטותיהן התבססו רק על מידע מהנהלת החברה, שהיה לעיתים מגמתי. לצורך כך, קבע חוק Sarbanes Oxley כי רואה החשבון החיצוני יהיה כפוף לוועדת הביקורת (ימונה על ידה והיא שתקבע את שכרו). הוא ידווח לה, בפגישה ללא נוכחות ההנהלה, על שמצא בביקורתו, ועל חלופות חשבונאיות שונות להצגת הדוחות הכספיים.

נקבע גם כי ועדת הביקורת תדון עם המבקר הפנימי, ותקבל ממנו מידע על שמצא בביקורתו.

כמו כן, הגיע המחוקק למסקנה כי לעיתים, מידע רב ערך מצוי בידי עובדי החברה באשר לפעולות לא כשרות המבוצעות על-ידי ההנהלה, אך מידע זה לא מגיע לידי ועדת הביקורת. כדי להתגבר על מכשלת רתיעת העובדים לדווח על חבריהם, קבע המחוקק מספר קביעות. ראשית, יוכן קוד אתי (Code of Ethics) בכל חברה הנסחרת בארה"ב. קוד זה אמור לקבוע, בין השאר, את פילוסופית ההנהלה באשר למותר ולאסור על עובדי החברה. הקוד אמור להבהיר תחומים שעד כה היו אפורים לעובדי החברה (לדוגמא: האם מותר למנהל לנקוט פגישות חשבונאיות אגרסיביות, על-מנת לייפות את הדוחות הכספיים, ולהיטיב בכך עם בעלי המניות?). בנוסף, קבע חוק Sarbanes Oxley כי החברה תיתן הגנה ותמנע פגיעה בעובדים, אשר התלוננו על אי סדרים כספיים. גם בארץ יצא הנחיה של הרשות לניירות ערך בדבר כתיבת קוד אתי לחברות הציבוריות הנסחרות בבורסה לניירות ערך.

"הקו החם" (ON LINE)

בארגונים גדולים, בהם הקשר האישי בין העובד למנהל בכיר, או המבקר, הינם מוגבלים, הקו החם הינו פתרון אפשרי. הנהלת הארגון מקצה קו טלפון לצורך פניות העובדים. העובדים יכולים להתקשר לקו זה ולדווח על אי סדרים בארגון אשר מטרידים אותם. לעיתים מאייש את הקו מנהל בכיר, או המבקר הפנימי. לעיתים, הודעת העובד מוקלטת ומטופלת מאוחר יותר. אחד היתרונות הבולטים של הקו החם היא האנונימיות ואי היחשפותו של העובד גם לאחר מסירת המידע.

בפגישה עם עמית מארה"ב, סיפר לי הלה על מקרה שקרה לו ואשר נוגע להתקנת "קו חם" בחברה בה עבד. כבר באותו שבוע, בו התבשרו העובדים על התקנת "קו חם" בחברה, והתבקשו לדווח על אי-סדרים הידועים להם, התקבלה השיחה הראשונה. העובדת שעל הקו מסרה מידע אשר הוביל לחשיפת מעילה בהיקף גדול. כשנשאלה העובדת מאוחר יותר מדוע לא דיווחה על כך לפני שנים, כאשר רק החלה המעילה בחברה, הסבירה כי חשבה שההנהלה אינה מעונינת במידע כזה, וכי דיווח להנהלה יציג אותה כמלשינה. התקנת הקו החם ופניית ההנהלה לעובדים להשתמש בו, נתנה לעובדת את הלגיטימציה לדווח על המעילה מבלי להתייסר בייסורי מצפון.

בארה"ב יש לשיטת ה"קו החם" וותק של שנים רבות, במיוחד במיגזר הציבורי, וניתן כבר לדווח על הניסיון שנצבר מהפעלתו. בשנת 1979 הופעל "קו חם" ב-(GAO) The U.S. General Accounting Office החשב הכללי הגדיר לאחרונה את ה"קו החם" כהצלחה מרשימה. במהלך 21 שנות השימוש בקו טלפון ללא תשלום, התקבלו למעלה מ-100,000 שיחות. יותר מ-10,000 תלונות הופנו לחקירה, ומתוכן כ-1,100 תלונות אומתו. ה-GAO העריך כי באמצעות הקו החם נתגלו מעילות בשווי של כ-20 מיליון דולר ונמנעו מעילות עתידיות בשווי של כ-24 מיליון דולר.

בסקר המקיף ביותר שנערך בעולם על-ידי ארגון בוחני המעילות (Association of Certified Fraud Examiners) בנושא הונאות ומעילות, נמצא הדרך בה התגלו מרבית המעילות הינה באמצעות מידע מעובדים. 26.3% מהמקרים התגלו בדרך זו. הדרך השניה הנפוצה ביותר הינה במקרה 18.8%. בנוסף עולה מהסקר כי ארגון אשר יישם את שיטת הקו החם לצורך קבלת מידע מעובדים, הפחית את היקף המעילות בארגון ב-50%. לטענת עורכי הסקר שימוש בכלי זה, הינו אחד מהזולים והיעילים ביותר במלחמה במעילות ועבירות טוהר מידות.

יש לציין כי יעילות ה"קו החם" תלויה בין השאר באופן הצגתו לעובדים. חשוב להעביר את המסר באופן כזה שהעובדים יבינו כי מטרת הקו היא התייעלות בארגון ומניעת שחיתות, ויזדהו איתה. הצגה לא נכונה של הדברים עלולה ליצור תחושה בקרב העובדים שההנהלה חושדת בהם. תחושה כזו עלולה לפגוע במוראל העובדים ובאופן עקיף בטיב עבודתם.

לסיכום, המידע המצוי ב"בטנו" של העובד הינו חיוני להנהלה, ורצוי כי תדע אותו. במידה והיא לא תדע אותו במועד, יתכן והעובד ייאלץ בסופו של דבר להדליפו לכלי התקשורת, דבר אשר עלול לגרום לנזק כבד לארגון. לפיכך, רצוי כי ההנהלה תטפל בבעיה כבר בשלבי התפתחותה הראשונים. צורך ניהולי חשוב זה הפך לאחרונה לחובה חוקית לגבי החברות הנסחרות בארה"ב, על-ידי חוק Sarbanes Oxley. המודעות לחשיבות זרימת המידע בתוך החברה הולכת וגוברת בשנים האחרונות, גם קודם לחקיקה בנושא. החוק החדש שנחקק בארה"ב אמנם לא חל על רוב החברות בישראל, אולם הוא ללא ספק יתרום לקידום המודעות לנושא, בכל המגזר העסקי כאן.

שיטת "הדלת הפתוחה"

אחת מהסיבות לשתיקת עובד למרות ידיעתו על פעולות לא ראויות בחברה, היא שנתקל באוזן אטומה מצד הממונים עליו, או אפילו בניסיונות להשתיקו. הממונה עליו יעשה כן במידה ויחשוש לקידומו בארגון כתוצאה מכך שבמחלקתו התגלתה מעילה, או כיוון שהוא עצמו הינו צד מעורב בשחיתות שנחשפה והינו חושש למקום עבודתו. לעומת זאת, ההנהלה הבכירה בארגון מעונינת בבקרה ושליטה מלאה על מקרים כגון אלו עוד בשלבי התפתחותם הראשוניים.

דרך אפשרית לעקוף דרגי ביניים "סוררים", היא שיטת "הדלת הפתוחה", המאפשרת לכל עובד בארגון שיחה ישירה עם מנהל בכיר. שיטה זו מאפשרת למנהל להתרשם מהנעשה בשטח בגוף ראשון ולשמור "יד על הדופק". שיטה זו פופולרית גם כתפיסה ניהולית, אשר קונה לה יותר ויותר חסידים בעולם העסקים. יתרונה הוא בקיצור שרשרת התקשורת בין הדרג המבצע והדרג המחליט. מהירות התגובה אשר גדלה עקב כך, מהווה יתרון חשוב לארגונים אשר תלויים בהתאמה לצורכי שוק שמשתנים תדיר. שיטה זו דורשת הקדשת זמן מצד ההנהלה הבכירה ובכך חסרונה. תשובה לחסרון זה נותן המבקר הפנימי.

מבקר פנימי

בין שאר תפקידו משמש המבקר כאוזנה של ההנהלה. מבקר פנימי טוב הינו כזה, אשר משרה תחושה של אמינות, דיסקרטיות ואובייקטיביות ביחסיו עם העובדים. בעקבות האמון שנוצר, מגיעות גם פניות של עובדים בנושאים ארגוניים המטרידים אותם. בשלב ראשון, לאחר שנמסרה לו אינפורמציה על ידי העובד, על המבקר הפנימי לבדוק באופן בסיסי את מהימנותה. במידה וזו הוכחה, וחשיבות הדברים הם כאלה, אשר ידרשו תגובה מהירה של ההנהלה, עליו ליידע אותה עוד קודם שמיצה את בדיקותיו. כישוריו של המבקר אמורים לאפשר לו בסיום ביקורתו, להעביר להנהלה דו"ח, אשר יציג את הבעיה מכל צדדיה ואף אפשרות פעולה מומלצת.

חוק הביקורת הפנימית קבע, כי המבקר הפנימי הוא חלק מהארגון ומדווח על ממצאיו להנהלת הארגון בלבד. יוצא דופן לכלל זה הוא, כאמור לעיל, בגופים ציבוריים, במקרה בו הממונה על המבקר מעורב בעצמו בעבירה הפלילית. מקרים מסוג זה הינם נדירים, כך שעקרון הדיווח הפנימי נשמר גם בגופים ציבוריים. גם לשכת המבקרים הפנימיים הבינלאומית נדרשה לנושא וקבעה כי אל לו למבקר הפנימי לדווח על ממצאיו לגוף כלשהו מחוץ לארגון, במידה וקיימת בארגון מערכת דיווח מסודרת.