בוקר טוב, כבוד הנשיא

בוקר טוב, כבוד הנשיא. קראתי, זה עתה, בד-בבד עם לגימת קפה הבוקר, כי אמרת - בכנס אלי הורביץ - כי כבר שלוש שנים משמיע הציבור הישראלי קול חזק וברור, שמשדר חוסר שביעות רצון מהמערכת הכלכלית והחברתית הקיימת. הוספת עוד ואמרת בכנס זה, "כי אזרחים מכל המעמדות ומכל המגזרים, מדווחים על חוויה של חוסר ביטחון. הם מרגישים שהם לא מצליחים לגדל את הילדים שלהם כפי שהיו רוצים. לא מצליחים להתפנות לפיתוח היכולות שלהם".

דברים כדורבנות כבוד הנשיא. אני מוסיף חתימתי לכל מילה. ומה - מה עושים הלאה?

מודע אני, היטב - לצערי - למגבלות החוקיות המונעות מנשיא המדינה מלהתערב באופן ישיר בעשייה הציבורית בכלל ובעשייה הפוליטית בפרט. עם זאת, בל נשכח כי בחוק יסוד: נשיא המדינה, נכתב כי בראש המדינה עומד נשיא. אין מדובר באמירה ובקביעה משפטית ריקה מתוכן, הגם שחוק יסוד: נשיא המדינה, אינו מעניק סמכויות ביצוע ועשייה מרובות לנשיאה של מדינת ישראל.

נשיא המדינה אמור לשקף את פניה המוסריות והנאורות של מדינת ישראל ועל-רקע זה מובן לנו - מובן לנו היטב ולאשורם של דברים - מדוע נזעקת כבוד הנשיא ואמרת את אשר רבץ כמשא על ליבך תוך ששיתפת אותנו בתחושותיך אלה. עם זאת, השאלה הניצבת אל פתח, אינה מה אומרים במצב דברים עגום ומסוכן זה, אלא מה עושים כדי לשנות מצב דברים מסוכן זה, הגורם להתנכרותם המוחלטת של מרבית אזרחי המדינה למכורתם, להיותם מי החיים בה על כורחם, ולמי שמרביתם אינם מעוניינים לתרום לה דבר מעבר לנדרש מהם, חוקית.

מתפקידי נשיא המדינה

למי שאינו יודע מה הם תפקידיו של נשיא המדינה על-פי הוראות החוק, נזכיר כי נשיא המדינה אמור לחתום על כל חוק חוץ מחוקים הנוגעים לסמכויותיו; למלא את התפקידים שיוחדו לו בחוק-יסוד: הממשלה; לקבל מן הממשלה דין וחשבון על ישיבותיה; להאמין את הנציגים הדיפלומטיים של המדינה, לקבל האמנתם של נציגים דיפלומטיים שמדינות-חוץ שיגרו לישראל, להסמיך קונסולאריים שמדינות-חוץ שיגרו לישראל; לחתום על אמנות עם מדינות-חוץ שאושרו על-ידי הכנסת; למלא כל תפקיד שיוחד לו בחוק בקשר למינוי שופטים ונושאי משרות אחרים ולהעברתם מכהונתם; לחון עבריינים ולהקל בעונשים על-ידי הפחתתם או המרתם, וכן למלא כל תפקיד אחר, וקיימות ועומדות לו כל הסמכויות האחרות שיוחדו לו בחוק.

מקריאת מכלול סמכויות אלה עולה, כי החוק לא העניק לנשיא כל סמכויות ביצוע שהן. היה זה נשיא המדינה הראשון, עזר ויצמן, שנשמע מלין על מיעוט סמכויותיו ואמר, כי הרשות היחידה הנתונה לו לפעול כנשיא, הינה הרשות לתחוב חוטמו אל עמקי מטפחת האף שלו. חרף אמירה צינית זו, דומה עלינו כי לנשיא המדינה קיימת ועומדת סמכות מוסרית עצומה. וחשוב מכך; נשיא המדינה נהנה מאמונו של כמעט כל העם - אם לא מאמונו של כל העם - אמון שאיבד ציבור הפוליטיקאים בקרב תושבי ואזרחי מדינת ישראל זה מכבר.

דווקא כמי שמכיר, אישית, את רובי ריבלין, עוד מהימים שטרם נבחר הוא לנשיאות, יודע אני להעריך את מידת העממיות והלבביות הבלתי מוגבלת שבה חונן אדם זה. מן הראוי הוא שנשיא מדינת ישראל, בעל האישיות העממית והנלבבת, יפעיל אישיותו זו בשירות הציבורי וייתכן - אם לא ודאי - שבכוח מעשיו ועשיותיו אלה של נשיא המדינה, שכולם חייבים בכבודו ובכבוד המוסד שעומד הוא בראשו, ישתנו דברים במדינתנו.

אין לי כל ספק ספקא שהוא, אם ימתח נשיא המדינה ביקורת - פעם אחר פעם - על תופעות מגונות בחברה הישראלית, על תופעות שיש לעקור אותן מן השורש, הרי סופו של דבר, תצלח מלאכתו בידו והציבור יצא נשכר מכך. איש אינו מעוניין לבוא בריב עם מוסד נשיא המדינה ואם ימצא הוא עצמו "על הכוונת" המוסרית של בית הנשיא, יחדל הוא מעשיותיו האגוצנטריות, הפוגעות בציבור הרחב.

רובי ריבלין, אולי הגיע הרגע שתצא למסע בישראל, תדפוק על דלתות וחלונות ותביא לכך שנגידים ושועים יבינו, שאין הם חיים במגדל שן ואין הם יכולים למשוך משכורות עתק, בגובה של שש ספרות בשקלים, שעה ששליש מהילדים בישראל מצויים במצב המוגדר כרעב וכמי שמגיעים עד כדי חסרון פת לחם להשביע בה נפשם. דומה כי כל מילה נוספת - מיותרת.