החשישניקים החדשים

בחלוף שבוע מתחילת מבצע "חומת מגן", ניתן לקבוע שאריק שרון עבר משלב ראשון של "אסטרטגיית לוי אשכול" שלו, שלב ההמתנה - לשלב השני, הוא שלב ההכרעה, גם משום שהגיע למסקנה שיש הסכמה לאומית לכך בעקבות פיגועי מרס, וגם משום שקיבל אור ירוק מארצות הברית.

הסוג הזה של המלחמה המתנהל עתה לא יאפשר לחסל את טרור המתאבדים, משלוש סיבות:

א. צה"ל מנהל את המלחמה בזהירות מירבית ובאיטיות מירבית כדי למזער את מספר הנפגעים מקרב חייליו ומקרב הפלשתינים "החפים מפשע".

ב. כי התשתית של הטרור הם המתאבדים הפוטנציאליים עצמם ובהם אין כוונה, ואולי אין יכולת, בשלב זה, לטפל.

ג. קשה מאוד להשיג הכרעה של ממש במלחמות. גם "אסטרטגיית לוי אשכול" המקורית במלחמת ששת הימים לא השיגה הכרעה, שהרי שבועיים אחרי הפסקת האש תקפו המצרים יחידה של צה"ל בראס אל-עייש מצפון לתעלת סואץ והתחילה מלחמת ההתשה.

בחודש שעבר הגיעה לשיא הצלחת אסטרטגיית העל הפלשתינית: להפעיל את נשק חיי האדם נגד ציוויליזציה המבוססת על קדושת חיי האדם, גם של אלה המזלזלים בקדושה זאת.

התוצאה: מתאבדים פלשתינים, לרבות ילדים, ביצעו פיגועי התאבדות שגם קיפחו חיי ישראלים רבים, גם כתשו את החברה היהודית בישראל, גם נגעו ללבם של ישראלים ואירופים רבים המקדשים חיי אדם והמכונים "פעילי שלום", וגם, בהימנעות מתגובה ישראלית מתאימה, לא סיכנו את בני משפחותיהם ובני עמם של המתאבדים, שהרי חיי אדם יש לקדש.

השימוש בחיי אדם כנשק למעשי רצח ולהשגת שליטה טבוע עמוק במסורת הערבית-מוסלמית: במאות 13-11 פעלו בפרס ובסוריה אנשי כת החשישניקים (עישנו חשיש לפני היציאה למבצע), שהטילו את חיתתם על העולם המוסלמי וידם הגיעה עד אירופה.

במאה ה-13 כבשו המונגולים את המבצר המרכזי שלהם והשמידו את אנשי הכת, על נשיהם וטפם. מן המכה הזאת החשישניקים לא הצליחו להתאושש. הפלשתינים הם החשישניקים החדשים, עם כמה הבדלים לטובתם: החשישניקים יכלו לרצוח בחרבם, במהלך אחד, אדם אחד; הפלשתינים מסוגלים לרצוח במהלך אחד אלפי בני אדם בעזרת טכנולוגיה שפותחה במערב, כפי שהם עשו במגדלי התאומים בניו יורק.

אויבי החשישניקים לפני 700 מאות שנה לא התחשבו בדעת הקהל במערב, באמצעי התקשורת, בארגון "בצלם" ובבג"צ, ואילו היום מנצלים הפלשתינים, בתיחכום רב, את התרבות הליברלית-הומניסטית, על-מנת לקעקע אותה.

אנחנו עדים היום לשני מהלכי התאבדות: התאבדות של המחבלים הפלשתינים כקטליזטור, והתאבדות של מדינת ישראל, כתחנה ראשונה בדרך לחיסול המערב, כמטרה. את שני מהלכי התאבדות אלה מבקש אריק שרון לעצור במבצע "חומת מגן".

הכתובת על הקיר להתפתחות מהלכי ההתאבדות האלה הופיעה כבר אחרי מלחמת ששת הימים. היחיד שקרא אותה כהלכה היה אריק שרון. בתחילת שנות ה-70, בהיותו אלוף פיקוד הדרום, הוא יצא נגדה במלחמת חורמה ברצועת עזה וחיסל לחלוטין את הטרור שם. למרות שמלחמתו של שרון אז הצליחה מאוד מבחינה מבצעית, הוא זכה לקיתונות של ביקורת מצד המקדשים את חיי המחבלים, שהשתלטו יותר ויותר על חיינו הציבוריים.

בשנת 1982, בהיותו שר הביטחון, יצא שרון למלחמה נגד מדינת הטרור שהקימו הפלשתינים בלבנון. אז הוא לא השיג את יעדיו בגלל שתי סיבות:

א. צה"ל נמצא בתהליך מתקדם של הסתאבות ולא היה מסוגל למלא את המשימות;

ב. מקדשי חיי המחבלים השיגו שליטה מלאה על השיח הציבורי הישראלי וגרמו לסילוקו של שרון ממערכת הביטחון. לשיא כוחם הפוליטי בישראל הגיעו מקדשי חיי המחבלים בהסכם אוסלו, שהעניק לחשישניקים החדשים מבצר להפעיל ממנו את נשק החיים.

כשנתברר לישראלים שמקדשי-חיי-המחבלים המיטו עליהם אסון, הם מסרו את השלטון בידי אריק שרון - בשאיפתם לחסל את החשישניקים החדשים. אבל שרון איננו הולאגו חאן (בינתיים), הישראלים אינם מונגולים (בינתיים), והעיקר: צה"ל איננו צבא יעיל, כפי שהיה הצבא המונגולי. על כך מעידים אירועי חודש מרס 2002.

השילוב: פיגועי התאבדות, טכנולוגיה מודרנית, ואמצעי לחימה מתקדמים, הוא שילוב קטלני. בינתיים רק ארצות הברית וישראל חוו אותו וזה ההסבר להבנה בין שרון לבוש. אבל בעוד שהסכנה המוסלמית לקיומה של ארה"ב היא לטווח הארוך, הסכנה לקיומה של ישראל היא מיידית. סכנה זאת מחייבת אותו לבדוק את תרבותנו את ערכי היסוד שלנו, ואת המשטר ומערכת קבלת ההחלטות בישראל - האם הם מתאימים לאיום החדש. בדיקה זאת תארך זמן ממושך, וחסידי הסדר הנוכחי הבלתי רלבנטי יותר יערימו עליה קשיים.

עד שנתאים את עצמנו לאיום השרידותי החדש, יש לנקוט בצעדים מיידיים. הצעד החיוני ביותר הוא לפרק מייד את המועצה לביטחון לאומי הנוכחית, בראשותו של האלוף עוזי דיין, העולה סכומי עתק ואינה מפיקה דבר בעל ערך, ולהקים בהקדם מועצה חדשה לביטחון לאומי שבראשה יעמוד אזרח שאיננו קצין בכיר, אלא מומחה לביטחון מן הרמה הגבוהה ביותר, בעל כושר מנהיגות ויכולת לעבודת צוות.

חברים במועצה הזאת יהיו המומחים הבכירים ביותר בארץ (גם אנשי צבא, אך לא בשירות קבע) לארגון צבאי, ללוחמת טרור, ללוחמה פסיכולוגית, ללוחמה בלתי קונבנציונאלית, לפלשתינים ולגורמים ערבים אחרים, ליחסים בינלאומיים, להסברה ותקשורת. אנשים אלה יקבלו חופשות ממקומות עבודתם, או יקבלו צו 8 לאומי, שיחייב את מקומות העבודה לא לשים בפניהם מכשולים, ויקדישו שנה שלמה לעבודתם במועצה לביטחון לאומי, כפי שהיה נהוג ברומא בעת העתיקה בעת מלחמה.

יחד עם אנשי "המטבחון הביטחוני המצומצם" של הממשלה, יהוו אנשי המועצה החדשה לביטחון לאומי את הפיקוד העליון של מדינת ישראל. פיקוד עליון זה ינהל את המלחמה, יפיק את לקחיה ויקבל את ההחלטות המאקרו-אסטרטגיות, האסטרטגיות והמערכתיות. בפני אנשי הגוף הזה יצטרכו ראשי מערכת הביטחון לתת דין וחשבון. הם יתנו דין וחשבון לעם.