סביב העקרונות שניסח ראש הממשלה, אמור להיות קונצנזוס של כל המפלגות הציוניות, אלא אם כן אחז בהן השיגעון. לא בטוח שדווקא עכשיו יש צורך חיוני דוחק לקבל אותו, אך הוא הכרחי ויומו יבוא. זאת, כי אין מדינה בעולם, לפי ידיעתי, שהפרק הראשון בחוקה שלה (ואצלנו חוקי היסוד מרכיבים את החוקה) אינו מגדיר את זהותה. כל הדיבורים על כך שהדבר מיותר, שכולם יודעים שאנחנו מדינה יהודית, הם שגויים לחלוטין. שום דבר אינו ברור וידוע ומובן, אלא אם כן נחקק בשפה כתובה ברורה ופשוטה. בדיוק כמו שעשרת ערכי היסוד שלנו נכתבו על שני לוחות.
מספרים על אחד מחכמי חלם (נקרא לו "החכם") שיום אחד עבר ליד חנות הומה קונים שמעליה מתנוסס שלט: "פה מוכרים דגים טריים". אמר "החכם" לבעל החנות: "למה כתוב 'פה' בשלט שבחנותך? הלא ברור שמוכרים פה ולא במקום אחר!" חשב בעל החנות וענה: "אתה צודק", והמילה "פה" הוסרה. למחרתו חזר ה"חכם" ואמר לבעל החנות: "מדוע בשלט כתוב ש'מוכרים'? הלא ידוע לכל שלא מחלקים בחינם, אלא מוכרים תמורת תשלום. זה ידוע בכל רחבי הממלכה שלנו". הרהר בעל החנות והמילה "מוכרים" הוסרה.
עוברים ימים ו"חכמנו" עובר במקום, ופונה לבעל החנות: "תראה אדוני, למה לכתוב את המילה 'טריים'? כל אנשי הממלכה יודעים שאתה לא מוכר דגים מסריחים, אלא דגים הכי טריים. למה לך דווקא להדגיש את זה? האנשים יתחילו לחשוד!" "צודק אתה", השיבו בעל החנות והוריד את המילה טריים. לא עובר זמן ושוב הזדמן ה"חכם" לחנות ובבת צחוק אמר לבעליו: נו באמת, למה אתה משאיר את המילה "דגים' על השלט? כלום מוכר אתה בשר? ידוע לכל שאצלך קונים רק דגים". הוסרה המילה '"דגים" מעל השלט, וזה נשאר ללא אף מילה, בולט למרחוק בריקנות שבו, והחנות נשארה ללא זהות.
נזכרתי בסיפור זה לאור מחול השיגעון סביב "חוק יסוד הלאום". בצד זה שכמעט כולם עוסקים ב"תחזית העבר" האווילית (מה היה אומר המנוח בן- גוריון או בגין בעניין החוק, כאילו היה להם קשר דיגיטלי משודרג לשוכני מעלה), נאחזים המתנגדים בטעון הכולל: זה מיותר! באים ואומרים שידוע לכל העולם שאנחנו מדינה יהודית; ידוע לנו עצמנו שאנחנו מדינה יהודית, ואנחנו מהווים את הרוב במדינה, ומה שכל כך ברור ובולט לעיין לא צריך להגיד!
לא רק זאת: באים וטוענים שהמונח "מדינה יהודית ודמוקרטית" מופיע כבר בחוקי יסוד אחרים, ולמה לחזור על כך. מיותר! ובכלל, הלא הדברים כתובים ב"מגילת העצמאות", אז לה לבוא ולהכביד עליה? דעתי היא שכל האמירות הללו הן כאמירות ה"חכם" שלנו מחלם. דברים צריכים להיות כתובים וחקוקים בצורה ברורה ופשוטה במקום המתאים להם, ובעיקר מה שנוגע ל"תעודת הזיהוי" של המדינה ו"האני מאמין" שלה. שום דבר אינו מובן מאליו, כלום! מה שמובן לאחד, לא מובן לשני. מה שמובן היום, לא יהיה מובן מחר; הנסיבות הן שתקבענה איך תיווצר ההבנה או אי-ההבנה. הציוויים הראשונים של ערכי הציביליזציה העברית והאוניברסאלית נחקקו על שני לוחות.
ומילה על מגילת העצמאות. היא קודם כל, ובצורה הכי חגיגית, קובעת כי העם היהודי הקים כאן, במולדתו ההיסטורית, את המדינה היהודית, שהיא מדינת ישראל. ורק אז היא באה וקובעת כי המדינה היהודית הזאת "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני (במובן של
זכות הצבעה. ע.ג ) לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין". זהו המרכיב הדמוקראטי של ימינו, המבטיח שוויון זכויות לכל המיעוטים במדינת ישראל, ובראשם המיעוט הערבי.
צריך לשים לב שהשוויון הוא לאזרחים, לפרטים, ולא לקולקטיב המרכיב את האזרחים השונים. לכן, אין במגילת העצמאות זכויות לאומיות למיעוט הערבי. זכויות לאומיות יש רק ללאום היהודי שזאת מדינתו, והוא מהווה בה את הרוב. ולמרות זאת, במישור המעשי מדינת ישראל העניקה לערבים זכות שאינה מוקנית כמעט לאף מיעוט במדינה מערבית: השפה הערבית הוכרה כשפה רשמית שנייה ושפת הלימוד בבתי הספר הערביים היא ערבית.
לכן, ההצעות הפרטיות ל"חוק יסוד הלאום" הבאות לשלול את מעמדה הרשמי של השפה הערבית, ובכך לפגוע במיטוט הערבי, הן שגויות ורעות.
ומילה אחרונה: דעתי היא ש"חוק הלאום", כפי שעקרונותיו נוסחו ע"י נתניהו, הוא בגדר ציווי לאומי שסביבו אמור להיות קונצנזוס ברור של כל המפלגות הציוניות. האם זה צורך חיוני למימוש דווקא עכשיו? איני בטוח, אך יומו יבוא, כי איני מכיר אף מדינה שהפרק הראשון, פרק המבוא, בחוקה שלה (וחוקי היסוד אצלנו הם המרכיבים אותה) לא יגדיר את זהותה.
