הנאום שביבי נתניהו לא נשא

המקום: מצדה. התאריך: 5 יוני השעה 20.00. ביבי מגיע למקום עם שרה'לה. כל כלי התקשורת מהארץ ומהעולם מוזמנים. הדלפות מוקדמות מצד ביבי ואנשיו טוענות שמדובר בנאום מכונן ומפתיע שישנה את סדרי בראשית בישראל בפרט ובמזרח התיכון בכלל. להלן תמליל הנאום:

רעי, יהודים בישראל ובעולם וסתם אזרחים,

יש רגעים מכוננים בחייה של אומה בהם על מנהיג להתייצב בפני עמו ולומר לו את האמת הצרופה שתשפיע על גורלו ועתידו של העם למאות ואולי אלפי השנים הבאות. היום אני ניצב לפניכם במקום היסטורי זה, המלא בהוד והדר יהודיים, בחרדת קודש זו ומתוך תחושת שליחות יהודית ולאומית עמוקה.

מאז נוסדה המדינה היהודית אין לה גבול מוכר וידוע. ב-1949 נקבעו קוי שביתת הנשק ולא נקבע גבול. ב-1967 חזרנו לארץ אבותינו. הארץ שהובטחה על-ידי אלוהים לאבותינו - אברהם יצחק ויעקב, הארץ אליה שבנו אחרי 430 שנות עבדות במצריים, הארץ שבה כוננו המלך דוד והמלך שלמה את מלכות ישראל והקימו בה את מרכזה הרוחני והלאומי בירושלים לדורי דורות. זוהי הארץ שנגזלה מאיתנו על-ידי מלכות רומא הרשעה לפני אלפיים שנה.

ובכן חברי, הגיעה העת לקבוע אחת ולתמיד את גבול המדינה לעם בישראל, לשכנינו הערבים ולכל העולם. אני קובע בזאת כי גבולה המזרחי הסופי והנצחי של המדינה היהודית הוא נהר הירדן. הגיעה העת לקבוע גבול זה אחרי ארבעים וארבע שנים של דשדוש, משחקי מלים וניסיונות סרק להגיע לשלום.

זהו הגבול הטבעי של ארץ האבות ואין עוררין על כך כי ולעם היהודי יש זכות על ארץ זו מאז הבטיח אלוהים אותה לאבותינו. זה העקרון הבסיסי שצריך להנחות אותנו כעם היהודי - הארץ הזו היא סלע קיומנו ואין בסוגיה זו מקום לפשרות. כל יתר הטיעונים שאשמיע כאן הערב מתגמדים לעומת העובדה ההיסטורית היסודית הזו.

צריך לומר את הדברים באופן חד וברור ומתוך ראייה מפוקחת וריאלית של המציאות. זה תפקידו של מנהיג מכונן גם אם זה כואב וקשה - אין שום סיכוי לשלום עם שכננו הערבים. כל ממשלות ישראל מאז ומעולם ייחלו לשלום הזה אבל העולם הערבי ראה בנו תמיד נטע זר ולעולם לא יהיה מוכן לקבל אותנו כעובדה מוגמרת במזרח התיכון. גם אם מדי פעם נשמעים קולות אחרים הרי שהם מיעוט שאין מאחוריו תמיכה רחבה ואמיתית. תמיד, אבל תמיד השאיפה שלהם תהיה למחוק אותנו מהמפה ולהחזיר את היהודים לגלות. הם אומרים את זה בריש גלי וללא כחל וסרק.

ביום הזה נגמרו כל משחקי המלים. לא נשמע יותר על "תהליך שלום" פיקטיבי. רב לנו מלשמוע על אוסלו, אנאפוליס, יוזמת זנבה, בר-אילן 1, בר-אילן 2, גבולות 67, ירושלים, פליטים, התנחלויות, מיתווה בוש, תוכנית קלינטון, הסכם ואי, זכות השיבה, הקו הירוק, גדר ההפרדה וכו' וכו' וכו'. מה שקרוי "תהליך השלום" מת, חוסל היום בחיסול ממוקד וחלף מן העולם. לא נתבוסס יותר במי האפסיים שלו, לא נברבר סביבו ולא נעשה מניפולציות מילוליות לגביו.

הגיעה העת לומר מספיק ודי. לא רוצים להיות יותר בתוך "התהליך".

הגיעה העת לצאת ממי האפסיים של חזונות השווא של שלום. הגיע הזמן לומר לעצמנו ולעולם את האמת הפשוטה בפנים בלי כחל וסרק - אין ולא יהיה הסכם שלום עם הפלשתינים לא בדור הנוכחי ולא בעוד שניים או שלושה דורות.

הפלשתינים לעולם לא יוותרו על זכות השיבה, לא יכירו בישראל כמדינת העם היהודי, לא יוותרו על ירושלים עיר קדשנו. הם מפוצלים ואינם מסוגלים לגבש אחדות לאומית החורגת מחיסולה של מדינת היהודית כעקרון מפתח.

הזמן החולף רק מוכיח את הטענה המרכזית הזו. ידענו מלחמות אינספור, פיגועים, הרוגים, טרור. האיומים הביטחוניים ממשיכים להתקיים סביבנו ביתר שאת - גרעין אירני, דאעש, אל-קעיאדה, חיזבאללה, חמאס וגיהאד איסלמי הם נושאי הדגל של רעיון החיסול ונמצאים בחזית העשייה בהקשר זה.

"אביב העמים" הערבי שמסביבנו הוא פיקציה. אין סיכוי שהדיקטטורות סביבנו יהפכו לדמוקרטיות שוחרות שלום. בטח לא בחמישים השנים הקרובות. מי שחושב אחרת מצוי בעולם הזוי של חלומות באיספאמיה.

הגיעה העת שיקום המנהיג שיאמר - "המלך הוא עירום" - אומות העולם מלאות בצביעות מתחסדת והן בעלות אינטרסים כלכליים בעיקרם שאינם בהכרח מוסריים. מעניין אותם הנפט של סעודיה יותר מקיומם של יהודים במדינה משלהם ומעקרונות מוסר אוניברסאליים של דמוקרטיה וזכויות אדם.

עם תמונת המצב הזו יש צורך במנהיגות חזקה שתקבל החלטות קשות אבל פשוטות להבנה, ברורות וחד-משמעיות לגבי עתידנו באזור. הדבר המרכזי והראשון לגביו צריך להחליט הוא הגבול הפיזי של המדינה. מעולם לא היה לנו גבול ברור וסופי. אנו מכירים את הקו הירוק, הקו הסגול, גדר ההפרדה וכדומה. עתה נדרש קו אדום כהה ומודגש שמגדיר את גבולותינו. אין ברירה - החלטה בעניין זה צריכה להיות חד-צדדית ללא כחל וסרק מתוך ההכרה בעובדות ובתמונת המצב שתוארה לעיל. כשנדע שזהו גבולנו הסופי נהיה גם מוכנים להילחם עליו ולמות על צדקת השמירה עליו.הקביעה כי הירדן הוא גבולנו הסופי והנצחי מתבקשת מכורח הנסיבות הללו.

נכון, זוהי החלטה קשה מבחינה בינלאומית. העולם יכעס, ינתק קשרים, יפעיל סנקציות אבל הזמן יעשה את שלו ובחלוף השנים כו-ל-ם יתרגלו לישות החדשה שלנו והגבולות הללו יקבלו מעמד של קבע. זה ייקח עשר, עשרים או יותר שנים אבל אם נדע לעמוד באופן נחוש בתלאות ההווה לא תהיה לעולם ברירה.

הקביעה הזו של הגבול תדרוש מאיתנו החלטות אמיצות לגבי גורל האוכלוסייה הערבית שתצטרף למדינת ישראל וגם בעניין זה צריך לקבוע דברים ברורים. כל אזרח, ובכלל זה הערבים, שירצה לחיות בתוך מדינת ישראל יידרש להצהיר לה אמונים כמדינת העם היהודי ולשרת בשירות אזרחי מחייב. מי שלא ירצה להצהיר זאת פתוחה הדרך בפניו להגר למקום אחר או להישאר כאזרח "נחות" נטול זכויות אזרחיות. לא תינתן לו זכות לבחור ולהיבחר, זכות להתארגנות ועוד כהנה וכהנה זכויות הניתנות לאזרח במדינה דמוקרטית.
יהיה להחלטה כזו מחיר כבד מבחינה חברתית, כלכלית, מדינית, ביטחונית, בינלאומית ומוסרית. אבל איזה אופציה אחרת יש לנו לסיים את "התהליך"? חוץ מזה אנחנו עם קטן ואמיץ, עם כלכלה חזקה, עם גאוני היי-טק,רפואה וחקלאות, יש לנו צבא חזק וש.ב.כ. ומוסד מדהימים ביכולות שלהם. אומרים שיש לנו נשק גרעיני ויש לנו משאבי גז ענקיים.

ככל שילחצו אותנו "כן נרבה וכן נפרוץ". אנחנו רגילים לזה עוד מתקופת היותנו עם עבדים במצריים. שרדנו 2000 שנות גלות בעוד עמים רבים וגדולים אחרים ירדו מעל במת ההיסטוריה. אנחנו "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". אנחנו עם שיודע כי "לנצח נאכל חרב" וכי מנת חלקנו בכל הדורות הקודמים וגם בדורות הבאים תהיה שלעולם לא "יגור זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" ולעולם לא נהיה במצב של "לא תהיה עוד מלחמה". זוהי ההיסטוריה שלנו מאז ומתמיד ובואו נפסיק להיות תמימים בעולם הצבוע והמכוער הזה.
אני קורא בזאת לכל העם היהודי בארץ ובעולם להתלכד סביב ההחלטה הזו וליצור חזית אחידה וחזקה מול הצונאמי שעשוי לשטוף אותנו בעקבותיה. רק אחדות לאומית ותעצומות נפש קולקטיביים יאפשרו לנו לעבור את התקופה הקשה הבאה.

חזקו ואמצו ועלה נעלה!!

ביבי מסיים את נאומו ההיסטורי ופוצח בשירים:
"מי שמאמין לא מפחד.........."
"והעיקר והעיקר לא לפחד לא לפחד כלל.........."

התקווה.
קדיש.