זעם רב בבתי הדין הרבניים בעקבות החלטת בג"צ (יום ה', 6.4.06), המבטלת את סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בבוררויות אזרחיות, גם אם נתנו הצדדים את הסכמתם לכך, לרבות בוררויות בנושאי הסכמי גירושין.

בעקבות פסק הדין מכנס הרב שלמה עמאר, המשמש כרב הראשי הספרדי וכנשיא ביה"ד הרבני הגדול, את כלל דייני בתי הדין הרבניים בישראל, לכינוס חירום, שידון בפסק הדין והשלכותיו, ובדרכים להפר את רוע הגזירה.

הכינוס יתקיים באיסרו-חג פסח - ככל הנראה בבית הרבנות הראשית לישראל בירושלים. ישתתפו בו כמאה דיינים ורבנים.

גורמים בבתי הדין הרבניים מאשימים את הבג"צ בהטלת "פצצת אטום חברתית". לטענתם, זהו המשך פריצת הסכר שמגמתו להביא לכירסום במעמדם של בתי הדין הרבניים בישראל.

כתוצאה מפסק הדין צפויים להישלל מבתי הדין הרבניים כמעט ארבעה אחוזים מן התיקים הנידונים בו.

"חשין מתעלם מהחלטתו שלו"

עיקר הזעם מופנה כלפי מה שמוגדר בבתי הדין הרבניים כ"מחטף של חשין". השופט מישאל חשין, החתום על הפסק הנוכחי, מתעלם למעשה מהחלטה אחרת שנתן בעצמו בפסק-דין דומה, המבקש מן היועץ המשפטי לממשלה לחוות את דעתו בנושא.

המדובר בבג"צ התלוי ועומד (9608/03 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול), בו נתן (16.2.06) השופט חשין החלטה בזו הלשון: "בשים לב לאחת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - שאלת סמכותו של בית-דין רבני לשבת לדין כבורר - נכיר תודה ליועץ המשפטי לממשלה אם ישקול אפשרות התערבות מצידו בעתירה, בהגשת טיעונים מטעמו".

ל-Nfc נודע, כי היועמ"ש אכן מתכוון להגיש טיעונים, וכמו כן אמורה להתקיים פגישה בנושא בין היועץ מזוז לרב עמאר.

המכה השנייה מאז בג"צ בבלי

אחת ההשלכות של פסיקת בג"צ הנוכחית עלולה ליצור, במקרים חריגים, בעיות חריפות בכשרותו של גט שכבר ניתן. אם בית-דין רבני לא יוכל לדון, למשל, בסכסוכים המתעוררים לגבי הסכמי גירושין, עלול להיווצר מצב בו גט שניתן בהסדר מסוים, ובסיס ההסדר מעורער, הופך ל"גט מוטעה" ומתבטל, במקרה שבא אחד הצדדים וטוען כי רימו אותו והוא לא התכוון כלל להסדר הנוכחי. הפקעת הגט, באם האישה כבר נישאה לאחר ונולדו לה ממנו ילדים, עלולה להפוך את ילדיה לממזרים.

למעשה, המדובר בשינוי מהותי של היחס בין דת למדינה, שלא ניתן כמותו מאז בג"צ בבלי (1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(2) 221). אז קבע בית המשפט העליון כי הלכת השיתוף בין בני זוג מחייבת גם את בית-הדין הרבני.

בבלי מכפיף את עקרונות המשפט האזרחי על בתי הדין הרבניים, בכל הקשור לנושאים אזרחיים בהם יכול לדון ביה"ד הרבני. כך למשל אם ביה"ד דן בנושא אזרחי שקשור לגירושין (ויש לו סמכות לכך), עליו לדון בכך על-פי ההלכות של המשפט האזרחי ולא על-פי הדין הדתי.

יש הסבורים כי פסק-דין זה, שנכתב ברובו על-ידי השופט אהרן ברק, הוא שהחל את ההתגוששות בין זרמים דתיים בישראל לבית המשפט העליון.