|   15:07:40
דלג
  |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
יצאה לדרך עצמאית. רוטר [צילום: באדיבות שרון רוטר]

"התורה מרגשת אותי"

היא הייתה זמרת הליווי של ברי סחרוף, ואז יצאה לקריירה עצמאית, שזיכתה אותה בכל מה שרק אפשר לחלום עליו. אבל יום אחד, הנשמה צעקה כבר כל כך חזק, שזה היה בלתי אפשרי להתעלם. היום היא כבר לגמרי בענייני היהדות ראיון עם שרון רוטר
12/12/2014  |     |   כתבות   |   הידברות   |   תגובות
   רשימות קודמות
  "ראינו ניסים בתוך הטבח"
  לינור אברג´יל מתחזקת

אם תשאלו את מבקרי המוזיקה, הם יספרו לכם שההצלחה האמיתית שלה התחילה איפשהו כשליוותה את ברי סחרוף, והגיעה לשיאה כשהוציאה את האלבום הראשון שלה. אבל עבור רוטר, המציאות היא אחרת לחלוטין. הצלחה אתם קוראים לזה? רוטר תקרא לזה ריקנות. היום, כבר יש משמעות אחרת לגמרי למושג הצלחה עבורה.

רוטר, 37, גדלה בתל אביב, כבת שנייה מתוך שלושה ילדים, להורים עולי ארגנטינה. "גדלתי בבית מאוד תל אביבי בועתי, שמאלני קיצוני, חילוני למהדרין. אצלנו בבית לא שמרו כיפור, כשרות, או מסורת. בפסח למשל, יכולנו קצת לחגוג את החג, עם פיתות על השולחן. ההורים שלי בזו לדת. אימא שלי בקושי רצתה לעשות לאחי ברית מילה, ועשתה בסוף רק בקטע חברתי. דת מבחינתם הייתה כפייה ופרימיטיביות".

את הקרבה למוזיקה היא מתארת כמשהו שהתחיל מהבית. "הייתה לנו המון תרבות בבית. מלבד העובדה שאימא שלי היא אמנית פלסטית, ההורים שלי מאוד אהבו לשמוע בבית אופרות ומוזיקה קלאסית, בהשפעת שורשי התרבות הארגנטינאית שלהם. כילדה, זה השפיע עליי מאוד".

כבר מגיל צעיר למדה רוטר בקונסרבטוריון תל אביב, בהמשך במקהלת "פעמונים" וגם בשיעורי פיתוח קול פרטיים. מאוחר יותר הופיעה בקונצרטים בחו"ל, ובטקסים שונים בתיכון, ממנו אגב, יצאו יחד עם רוטר שלל ידוענים, כמו: מאור כהן, דודו טסה, איה קורן, יעל פוליאקוב ועוד.

ברי סחרוף והפריצה הגדולה
ברי סחרוף [צילום: פלאש 90]

מתנדב, שני וחמישי
"השתתפתי עם ברי גם בהתנדבויות המטורפות שהוא עושה עד היום. אנשים לא יודעים את זה, אבל ברי מתנדב כל שני וחמישי. כל מי שמבקש ממנו - הוא מגיע. אם זו אם שכולה שרוצה שהוא ישיר בטקס לזכר בנה, או במופעי התרמה לילדים חולי סרטן, להכל הוא מגיע"

כשהייתה בת 17 וחצי, הכירה לראשונה את הזמר ברי סחרוף. "אחותי הייתה מפיקה בפועל שלו, ורצתה שאחליף אותה בעבודה לשבוע. אחר כך, היא לא רצתה לחזור כבר ואני נשארתי במקומה. עבדתי איתו שש שנים, במהלך העבודה שלו על האלבום 'חם על הירח', ומאוחר יותר גם בעבודה על האלבום 'נגיעות', שהוביל לפריצה הגדולה שלו כמוזיקאי. כשהוא שמע על העבר העשיר שלי בתחום השירה, הוא הציע לי לעשות לו קולות לאלבום".

"במקביל, ברי בדיוק כתב את השיר 'הניצוץ', שהיה הפסקול של הסרט 'קלרה הקדושה', וחשב שיש לי קול תמים ושזה מאוד יתאים, אז השתתפתי בו. לאט-לאט התחלתי ללוות אותו באופן קבוע בשירה גם בהופעות. השתתפתי איתו גם בהתנדבויות המטורפות שהוא עושה עד היום. אנשים לא יודעים את זה, אבל ברי מתנדב כל שני וחמישי. כל מי שמבקש ממנו - הוא מגיע. אם זו אם שכולה שרוצה שהוא ישיר בטקס לזכר בנה, או במופעי התרמה לילדים חולי סרטן, להכל הוא מגיע.

"יצא לי להופיע בבמות הכי גדולות, בטקס של אקו"ם בערוץ 2, בהופעות של ימי הסטודנט. ככה הכרתי גם את כל חבריי המוזיקאים, אומנם בהתחלה מאחורי ברי, אבל עדיין על הבמה. זאת הייתה טבילת האש שלי".

מאוחר יותר קיבלה רוטר הצעה מפתה, להוציא אלבום משל עצמה. "הייתי רק בת 20, וזה היה מאוד משמח, אבל פתאום הבנתי שאני בכלל לא יודעת מה אני בכלל רוצה להגיד ואיזה מסר להעביר. לא רציתי שיכתבו לי את כל השירים, ואני אהיה כמו בובה על חוט".

מכאן ואילך יצאה רוטר למעין מסע פנימי, של התכנסות פנימה. "רציתי להבין מי אני, ומתוך זה מה אני רוצה ליצור", היא מסבירה. "לבסוף, הבנתי שאני יוצאת לדרך עצמאית בנפרד מברי, ושמעכשיו אני בזכות עצמי. שנינו הבנו שאני צריכה עכשיו להיות במקום מוזיקלי שלי, ולא להיות יותר מפיקה בפועל".

עם הוצאת האלבום זכתה רוטר להצלחה יוצאת דופן. השירים שלה טיפסו למקום גבוה במצעדים בתחנות השונות ברדיו, היא כיכבה על שערי מגזינים נחשבים, התארחה בתוכניות שונות בפריים טיים, כמו אצל אלי יצפאן, וקיבלה חדשים לבקרים אינספור טלפונים והצעות מכתבים שביקשו לראיין אותה.

אבל דווקא אז, היא הרגישה שהיא נמצאת במקום הלא נכון. "פתאום הייתה התמודדות עם דיבורים מאוד חיצוניים", היא מתארת. "כמו: 'מה התדמית שלך?', הייתה התעסקות מאוד חיצונית באיך אני רוצה להיראות, ואיך אני רוצה שהקליפים שלי ייראו, ומה לענות למי שמראיין אותי, כי זה תלוי מה אני רוצה שיהיה כתוב עליי מחר בעיתון. זה היה תהליך שלא עשה לי טוב. זה לא היה מה שחיפשתי, כל התדמית וכל השטויות האלה. רציתי להקיא מזה".

הודו: "משהו שם נפתח לי"
[צילום: באדיבות שרון רוטר]

אם בלתי-מתפשרת
"אימא שלי היא גם ארגנטינאית, גם גיורת, גם חוזרת בתשובה, וגם מתנחלת. עבורי זה היה שינוי של 360 מעלות ממה שהיא הייתה קודם לכן, שהיה לי קשה לעכל. היא חיפשה את האמת שלה בלי פשרות"

אחרי הרבה רעש, החליטה רוטר לחפש קצת שקט, ומצאה אותו בדמות קורס יוגה, אותו למדה באופן מעמיק במשך שלוש שנים. או אז היא גם נעלמה מהנוף. "מאוד התחברתי לחיבור של הגוף והנפש. הצלחתי למצוא שקט, וחיבור פנימי אמיתי לעצמי. וממש התמסרתי לדרך הזו. תוך כדי, המשכתי לעשות מוזיקה בקטן".

בהמשך, כשכבר הייתה בת 26, קיבלה רוטר הצעה מחברה קרובה להצטרף לטיול בהודו, מה שבדיעבד היה לאבן דרך משמעותית בחייה. בהודו, ב"בית היהודי", פגשה רוטר את הרב יוני אליצור, שהיה הטריגר הראשון שלה להתקרב ליהדות. "הוא דיבר דיבורים של רבי נחמן מברסלב, על כמה שהשם הוא רק טוב ורוצה להיטיב, על כמה הוא אוהב אותנו. אחרי ששמעתי אותו, הרגשתי שהנשמה שלי כבר מכירה את הדיבור הזה, או לפחות חיפשה אותו כל החיים. פתאום התחברתי לילדה שבי, ואמרתי לעצמי שלא יכול להיות שאני לבד בעולם, שאין בורא ומשגיח לכל זה, ושאין תקווה לעולם. משהו שם נפתח לי. כשחזרתי מהודו, הבאתי את הרב מדי פעם להרצות על גג הבית שלי, בפני חברים".

אבל רוטר לא הייתה לבד במערכה, שכן עוד לפני כן, כבר כשהייתה בת 17, החלה אימה להתקרב ליהדות. רוטר נרתעה מאוד מהצעד. "אימא שלי היא גם ארגנטינאית, גם גיורת, גם חוזרת בתשובה, וגם מתנחלת. עבורי זה היה שינוי של 360 מעלות ממה שהיא הייתה קודם לכן, שהיה לי קשה לעכל. היא חיפשה את האמת שלה בלי פשרות. היא עברה את כל הרבנים, כל הסגולות וכל הסגנונות. הרבה שנים היא הייתה מה שנקרא 'אורות גבוהים בלי כלים', בחוסר איזון.

"בשלב מסוים, מבחינתי, כבר אי-אפשר היה לדבר איתה. פתאום גם המפגשים שלנו נהיו טעונים, ונהיו לה גם רצונות: 'בואי איתי לרב', 'יש פה עין הרע בבית', ו'הבאתי לכם מתנה את כל הזוהר בארמית'. מי בכלל יודע מה זה, ומה עושים עם כל הכרכים האלה? תביאי משהו שאפשר להשתמש בו.

"ההתקרבות שלי לא מגיעה מהמקום שלה. היא תמיד אומרת, שלמרות שהיא התקרבה ליהדות, גם אני התקרבתי. אבל זה לא בגלל החיבור שלה ליהדות, זו הדרך שבה היא עשתה את זה, שהייתה מאוד לא מאוזנת, והייתה די טראומתית עבורי. היום אני מבינה את זה, אבל אז לא הצלחנו למצוא נקודות חיבור. היום כבר יש לנו אפילו הופעה משותפת, בה אנחנו מספרות על הנתק הכואב, ועל איך הכל התחבר בסוף".

"התורה הפכה את בעלי לבנאדם"

נשמע + נשמע = נעשה
"במשך השנים הכרתי את בעלי, ויחד הלכנו גם לסמינרים של ערכים. היום אנחנו זוכים לשמור שבת כבר שש שנים, אבל זה היה תהליך איטי, שנמשך הרבה שנים. זה לא בא לי בקלות. כל דבר שעשיתי, היה רק באמת מתוך מקום שאנחנו רוצים אותו. הייתי רוצה מאוד לעשות 'נעשה ונשמע', אבל אצלנו זה היה תמיד 'נשמע נשמע, ונעשה'"

בשונה מאימה, ואולי דווקא בגללה, ההתקרבות של רוטר נעשתה בצורה איטית ומחושבת. "במשך השנים הכרתי את בעלי, ויחד הלכנו גם לסמינרים של ערכים. היום אנחנו זוכים לשמור שבת כבר שש שנים, אבל זה היה תהליך איטי, שנמשך הרבה שנים. זה לא בא לי בקלות. כל דבר שעשיתי, היה רק באמת מתוך מקום שאנחנו רוצים אותו. הייתי רוצה מאוד לעשות 'נעשה ונשמע', אבל אצלנו זה היה תמיד 'נשמע נשמע, ונעשה'".

מעבר לשינוי האישי שלה, רוטר מצביעה גם על השינוי שעבר בעלה, אבי אלימלך. "התורה הפכה לבעלי את החיים. היא הפכה אותו לבנאדם. הוא חי את זה. מאז שהוא לומד כל ערב, הוא נהיה בנאדם עדין, וזה גורם לי להעריץ אותו. ככל שהוא מונח שם יותר - זה גם מקרב בינינו. הוא נהיה בנאדם יותר טוב. בפרט גם בגלל הדיבורים המתוקים של רבי נחמן מברסלב. אני למשל בחיים לא הייתי חוזרת בתשובה אם לא היו אומרים לי שאלוקים זה טוב, ושגם אם אני אפול - אני אקום מחר. כל ה'לטיפות' האלה - לא הייתי חוזרת בתשובה בלעדיהן. יש לנו כל כך הרבה חטאים, שאין לנו סיבה לחזור בתשובה. אנחנו רוצים, אבל חיים בתחושה של ייאוש, שאין לנו סיכוי".

לדבריה של רוטר, מה שהאיץ את תהליך ההתקרבות, באופן מפתיע, היה דווקא הולדת הילדים. "אני מאמינה שבאיזשהו מובן, כל ילד מביא איתו משהו. אמליה למשל, שהיא הבת הבכורה שלנו, בת שמונה היום, סללה את הדרך לכל שאר הילדים לחינוך דתי. היא הלכה לגן רגיל חילוני, ובגיל שנתיים וחצי העברתי אותה לגן דתי. אומנם התרגלתי לסטנדרטים מסוימים, והרבה פעמים בגנים דתיים יש סטנדרט אחר לגמרי, אבל את רואה צוות כל כך מדהים, ואת הערכים שמחנכים אליהם, של אהבת ישראל ועוד, שזה כבר לא מפריע לך שהבובות מקולקלות והרצפה קצת דביקה. זה משהו אחר לגמרי.

"אחר כך נולדה נעמי, שהיום היא כבר בת שש, שהביאה איתה את השבת, מכיוון שהיא נולדה בשבת. זה אחד הדברים הקשים שקיבלתי על עצמי. גרתי במקום שלא הייתה קהילה דתית וזה היה קשה, אבל בהמשך עברנו למושב הדתי צפריה, מה ששינה לחלוטין את המצב. תודה לאל, קיבלתי את מה שהתפללתי עליו כל הזמן".

מאוחר יותר החליטה רוטר גם לכסות את הראש. "היה לי מאוד קשה, כי בעלי הוא ספר, ורק מאז שהכרנו, 'עשיתי שלום' עם התלתלים שלי. מבחינתי השיער שלי היה כמו מין סמל מסחרי שלי. יום אחד, הבן של חברים שלנו היה חולה. פתאום חשבתי שאם חס ושלום יקרה משהו לילדים שלי, אני אשים כיסוי ראש. ואז אמרתי לעצמי, 'למה לחכות שיקרה משהו? תשימי עכשיו'. מצד שני, זה הרגיש לי מאוד מחייב. לבסוף החלטתי לשים כיסוי ראש רק קצת. כשהלכתי לגן הדתי של הילדים, ולכל מיני מקומות שזה הרגיש לי נכון - שמתי. נורא פחדתי מהרגע שיגיבו על זה. ובאורח פלא, שלושה ימים הסתובבתי עם זה, ואיש לא אמר כלום, כולל בעלי. פתאום זה התחיל להיות לי נוח והתחלתי לאהוב את זה, וזה היה שלב מאוד משמעותי עבורי. היום מחרידה אותי המחשבה להיות בלי".

ההתקרבות שלך ליהדות השפיעה גם על ברי סחרוף?

"האמת שבשנים האחרונות אנחנו כבר לא ממש בקשר. אבל כבר אז כשהכרתי אותו, הוא היה קרוב ליהדות, והיו לנו דיבורים על כך, מכל מיני רבנים וכתבים שהוא למד. אני לא יודעת עד כמה הוא שומר מצוות היום, אבל מאוד מכבד. אני יודעת למשל שהוא צם בכיפור, ומקפיד על ברית מילה לילדים, ושגם יש רב שהוא מאוד מחובר אליו. יש לו המון כבוד לדת".

אלבום חדש: "נושמת לאט"
עם הרבנית פנינה, בתו של הבבא סאלי [צילום: באדיבות שרון רוטר]
▪ ▪ ▪

אחרי תקופה ארוכה של שתיקה, בקרוב עתידה רוטר להוציא אלבום חדש בשם "נושמת לאט". מלבד חומרים מקוריים שלה, כולל האלבום גם טקסטים מפתיעים של זלדה המשוררת, רחל המשוררת, לאה גולדברג, רבי נחמן מברסלב, וקאבר למאיר אריאל. "כל השנים שלא הייתי פעילה בחוץ, המשכתי להוציא שירים. הרגשתי שאם יש בתוכי שיר רוצה לצאת - אני מוציאה אותו, אני עושה את ההשתדלות, והקב"ה ממשיך את הדרך. פתאום שמתי לב שיש איזה עשרה שירים חדשים, אז אספתי אותם לאלבום".

היום רוטר היא אשת משפחה ואם לארבעה, שמשתדלת להשקיע את כל כולה באימהות, אבל לא מוותרת על הקריירה המוזיקלית שלה. היא מופיעה בעיקר במופעים פרטיים אליהם היא מוזמנת, שם לרוב היא גם מספרת את סיפור התשובה שלה. מלבד זאת, יש לה כאמור גם מופע עם אימה, וגם מופע ילדים בשם "לילה טוב", שמבוסס על אלבום שירי ילדים שהוציאה לפני מספר שנים, יחד עם עובדיה חממה. במקביל לכל אלה, היא גם כותבת באתר "ברסלב ישראל".

איך את באופן אישי רואה היום את המשוואה של זמרות ומוזיקה יהודית?

"ה' נתן לכל אחת מתנה משל עצמה. לא תמיד יודעים מה היא, לפעמים מגלים אותה במהלך החיים. לא לעשות משהו עם המתנה הזו, זה חטא לעצמך ולקב"ה, במיוחד כשהכישרון הזה כל כך ברור. יש דרך ללכת איתו גם בקדושה. כשאני שרה למשל, אני מכוונת לקדש שם שמיים, לקרב ולשמח לבבות. לפני כל הופעה אני מתפללת 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך', מבחינתי הכל זה הוא, אני רק הצינור".

ומה דעתך באופן כללי על מה שקורה היום במוזיקה היהודית?

"אם נסתכל על ההיסטוריה היהודית, נגלה שמוזיקה נוצרה בעבר רק בהקשר חזנות ופיוטים. גם ציורים היו רק של דברים שבקדושה, ותיאטרון היה רק של גברים, שהציגו סיפורים של הבעל שם טוב. החוזרים בתשובה, שהתעסקו באמנות כל החיים, עד שהתקרבו ליהדות, יצרו מין ז'אנר חדש ממה שהם מכירים, והפכו את זה למשהו בקדושה. זו התפתחות מדהימה, גם עבור נשים, שאולי פעם לא היה להן את המקום שהן יכולות לפתח את המתנה הזאת, והיום יש להן את האפשרות ללמוד. מתחיל לבעבע פה משהו אחר".

היום במבט לאחור, מה את מרגישה שהיהדות הכניסה לך לחיים?

"היום כששואלים אותי למה לחיות עם עול מצוות, מבחינתי לא קיימת אלטרנטיבה אחרת. לחשוב שכל הדברים קורים סתם? שאין הקב"ה? לחיות בצורה של 'אכול ושתה כי מחר נמות'? לחשוב שאין תקווה לעולם, ושהוא רק מידרדר? אני לא יכולה לחיות ככה, ועוד יותר לא יכולה לגדל ככה ילדים. מנגד, אם האלטרנטיבה שלי זו הדרך הקסומה של היהדות והאמונה בקב"ה, אז בזה בחרתי. אין מצב שאני חוזרת לחיות בהבל הבלים. התורה מרגשת אותי, היא מלאה בדיבורי אמת שהנשמה שלי חיפשה כל החיים. לפעמים במוזיקה אפשר לקבל ריגוש דומה, אבל ריגוש של תורה זה משהו אחר. כל אחד יכול להרגיש מה זה עושה לו, מתמכרים לשלווה הזאת בקלות. אני מתפללת כל הזמן שגם הילדים שלי גם יגדלו לאהוב את זה".

פורסם במקור: הידברות - אתר היהדות הגדול בעולם
תאריך:  12/12/2014   |   עודכן:  12/12/2014
אפרת כהן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
היום, 12.12 - זהו יום נוח לקביעת פגישות, לשיחות על התקשרויות חדשות או ניסיון לפתור חילוקי דעות. החשיבה פתוחה יותר וזה עוזר לזרימה בתקשורת. ייתכן שהמפגש יהיה סתם פטפטת, אבל האופי הנחמד משפיע על האווירה הכללית וההרגשה האישית.
12/12/2014  |  טובה ספרא  |   כתבות
היחידה הבסיסית של המחשבים האלקטרוניים בני-זמננו, הטרנזיסטור, יכולה להימצא באחד משני מצבים אפשריים (למשל, אפס או אחד). לפיכך, בדיקת הפתרונות באמצעותו נעשית באופן סדרתי. לעומת זאת, טרנזיסטור קוונטי עשוי להימצא במספר מצבים בעת ובעונה אחת. תכונה זו עומדת בבסיס המאמץ לבניית מחשבים קוונטיים, אשר, כך מקווים, יוכלו לבדוק מספר עצום של פתרונות באופן מקבילי, וכך להיות יעילים ומהירים לאין שיעור מהמחשבים של ימינו.
11/12/2014  |  מכון ויצמן למדע  |   כתבות
יש הרבה שמחה וכייף בחנוכה: סביבונים, הדלקת נרות, התכנסות משפחתית, שירים עליזים ולביבות וסופגניות במבחר עצום של טעמים וסגנונות. אלא שבאשר לאחרונות, אליה וקוץ בה. לצד טעמן המופלא, הן גם נוטות להותיר רבים מאיתנו עם תחושת צרבת ואי נוחות בבטן מייד לאחר אכילתן. איך מצליחים ליהנות מהעונג שבאכילת סופגניות ולביבות, ובו בזמן להשאיר את הצרבת בצד?
11/12/2014  |  ישראל חלד  |   כתבות
השנה הייתה שנת 2006 - תקופת מלחמת לבנון השנייה. קבוצת אנשים מריכוזי הערים החרדיות בארץ, הסתובבו צמודים למכשירי המירס הכשרים שלהם, מעבירים ביניהם דיווחי נייעס (חדשות - ש.ח) מכל הבא ליד.
10/12/2014  |  שיפי חריטן  |   כתבות
הבימאי רב היכולות משה קפטן יצר מהתרגום המצוין של עידו ריקלין מעדן תיאטרלי, בכך שליהק צוות שחקנים מעולה, הקפיד על סצינות המין האירוטיות שלא תעבורנה את גבול הטעם הטוב, ולא תהפוכנה לפורנוגרפיות; ובכל זאת, כשאקי אבני ואסנת פישמן מדגימים מהו סקס בשיא התשוקה, הם משכנעים מאוד את הקהל בצידקת הסיטואציה, מבלי לרדת לדרגת פורנו. דן, (אקי אבני), גבר נאה נשוי באושר שאשתו קייט נסעה לסוף שבוע לאמה ג'ואן, והוא, תוך פגישה בבר עם חברו הטוב ג'ימי (אורי הוכמן) זוכה לכך שבלונדית מהממת "מתחילה" איתו - מי הגבר שלא היה נענה לפיתוי? בפרט כיום, כשהפמיניזם מתיר לאשה להיות המובילה גם בתחום זה...אך הקוץ שבאליה: הוא אינו יודע דבר וחצי דבר עליה. חוץ מכרטיס ביקור שנתנה לו...מה שמוליד את ההסתבכות בהמשך.
10/12/2014  |  עליס בליטנטל  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
היהודים היוו רוב בעיר למעלה מ-1,000 שנים מהמאה ה-10 לפנה"ס עד 70 לספירה ומ-1850 עד היום - בסה"כ 1188 שנים
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
דן מרגלית
דן מרגלית
בעצם מדוע שהח"כים לא יאשרו לעצמם פגרה? אבל לא סתם אלא ללא מגבלת זמן, לכו לפגרה, לכו ואל תשובו
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il