באחד מפרקי "כן, אדוני השר" מגלה ג'ים האקר שהוא היה נתון להאזנות סתר לפני מינויו לשר. "האזנות סתר הן כלי חשוב במלחמה בפשע המאורגן", מסביר לו סר האמפרי אלפבי. האקר משתולל: "אתה מתאר את הפוליטיקאים כפשע מאורגן?!", אבל האמפרי נשאר ציני ושלו כתמיד: "לא, כפשע בלתי-מאורגן".
אם יתאמתו החשדות בפרשת פאינה קירשנבאום, ניתן יהיה לומר שהאמפרי טעה: פוליטיקאים בהחלט מסוגלים לבצע פשיעה מאורגנת. משום שמה שמצטייר מן החשדות שנחשפו עד כה, הוא לא פחות מאשר ארגון פשיעה שנוצר בלב-ליבה של הרשות המבצעת ושלח את זרועותיו לרחביה וגם אל מחוצה לה.
נדגיש את המובן מאליו: מדובר כרגע בחשדות בלבד, ברמת הוכחה נמוכה המספיקה לצורך הארכות מעצר, וכבר ראינו פרשות שחיתות (עם ובלי מרכאות) שהחלו בקול תרועה רמה והסתיימו בקול דממה דקה. הדברים הבאים מתייחסים לאפשרות שהחשדות, כולם או לפחות בחלקם הגדול, יתבררו כמוצדקים - ואת התשובה לכך נקבל מן הסתם רק בעוד כמה שנים.
אז מה נטען? שסגנית שר הפנים, פאינה קירשנבאום, ריכזה מפעל של שוחד וטובות הנאה. שהיא השתמשה בתקציבים ממלכתיים, ואולי גם בכספים מקופתה של
ישראל ביתנו, כדי לסייע למי שמצידם העשירו את כיסה-שלה (ואולי גם את כיסה של בתה). שהיא לא בחלה בשום מקור אפשרי: מועצות איזוריות בים המלח ובשומרון, איגוד הכדורסל, איגוד הכדוריד. שבמתן השוחד היו מעורבים הן נבחרי ציבור, הן עובדי ציבור והן אנשים פרטיים - חלקם כנותנים, חלקם כמתווכים, חלקם כמקבלים. שהיו מסביבה עוד מקבלי שוחד - השר לשעבר סטס מיסז'ניקוב, מנכ"ל לשעבר של משרד ממשלתי.
פעמים רבות משתמשים בדימוי התמנון כדי לתאר התפשטות של פשיעה, ודומה שהפעם התיאור הזה מדויק במיוחד. כל מיני אנשים שאין ביניהם שום קשר - לא פוליטי, לא חברתי, לא מקצועי - זולת היותם זרועות של אותה שחיתות, זרועות המתקשרות כולן אל קירשנבאום. וזה בדיוק טיבו של ארגון פשיעה: יש מוקד אחד מרכזי, השולח את זרועותיו לתחומים שונים, מפעיל אנשים שונים לצרכים שונים, אבל בסופו של יום כולם שייכים לאותו גוף.
זה הדבר המפחיד ביותר בפרשה הנוכחית (ונזכיר שוב: לפי החשדות שפורסמו). מפחיד לחשוב שבצמרת משרד ממשלתי, מן החשובים ביותר, יושב אדם ומפעיל ארגון פשיעה שכל מטרתו להעשיר את כיסו-שלו, בצורה הבוטה ביותר. במובן מסוים, זה עוד יותר גרוע מאשר פרשת
הולילנד, כי שם לפחות הייתה תמורה לשוחד בדמות פרויקט בנייה גדול שהביא גם תועלת בדמות מיסים ופעילות כלכלית; כאן, המטרה היחידה הייתה שקירשנבאום ואחרים יתעשרו. בהולילנד כספי השוחד באו מכיסים פרטיים; כאן, על-פי החשד, מקור המימון היה כספי המדינה שהוסטו מייעודיהם המוצהרים והחוקיים.
בציניות ניתן לומר, כי קירשנבאום מוכיחה שתפקידו של סגן שר אינו ריק מתוכן כפי שנהוג לחשוב, והיא מלמדת שגם בו ניתן לעשות גדולות ונצורות. ברצינות יש לומר, שמזעזעת במיוחד העובדה שמדובר במי שכיהנה כסגנית שר פחות משנתיים, וזה הספיק לה ליצור את ארגון הפשיעה הזה. אם החשדות נכונים, משמעות הדבר חייבת להיות שקירשנבאום החלה לטוות את פעולותיה ביום בו נכנסה לתפקידה, ושהיא ידעה היטב מי יהיה מוכן לפשוע לצידה. היא לא נרתעה מכלום - לא מפרשות השחיתות הקודמות, לא מעונשי המאסר ההולכים ומוכבדים, לא מ
מבקר המדינה, לא מהמשטרה. וגם זה מאפיין של ארגוני פשיעה.
בשנים האחרונות מרבים גורמי אכיפת החוק להזהיר מפני מצב בו ארגוני פשיעה יחדרו לחברות כלכליות, ומזהים מקרים בהם ארגוני פשיעה חודרים לרשויות ממלכתיות כדי להשיג פעילות כלכלית לגיטימית. בפרשת קירשנבאום, כך נראה כרגע, מדובר בתופעה חמורה עוד יותר: ארגון פשיעה המופעל מתוך משרד ממשלתי, בדרג הגבוה ביותר שלו. במילים אחרות: לא ארגון פשיעה שחודר לגוף ממלכתי, אלא גוף ממלכתי שיש מי שהופך אותו-עצמו לשלוחה של ארגון פשיעה.
