השופט: יוסי טופף, בית משפט השלום באילת

המועד: יום חמישי, 25.12.2014, שעה 09:30

הנושא: תיקים פליליים

למדור כבר יצא יותר מפעם אחת להיתקל באולמו של שופט מסוים בתופעה נרחבת בהרבה, וכך היה גם אצל יוסי טופף בבית משפט השלום באילת. הפעם לא מדובר בבעיות מינהליות או בשאלות של בזבוז זמן ומשאבים, אלא ברמיסה של פסק דין חלוט - לה שותפים התביעה, ההגנה וגם השופט עצמו.

בפני טופף מוצג הסדר טיעון בעניינו של עבריין סמים ותיק, במסגרתו הסכימו הצדדים על שישה חודשי מאסר בפועל. בנון-שלנטיות מציין התובע, כי לחובתו של הנאשם שני מאסרים על תנאי בני הפעלה: האחד בן ארבעה חודשים, והשני בן שישה חודשים. מובן שיש להפעיל אותם, אבל אז בא הטריק: ההפעלה תהיה בחופף לעונש הנוכחי. כלומר: האיש ירצה רק שישה חודשי מאסר - פחות מאשר העונש על תנאי שעמד לחובתו, ואשר לא הרתיע אותו מלחזור על אותן עבירות.

למעשה אפשר לומר, כי היינו עדים למתימטיקה חדשנית: 6=6+6+4. ששת חודשי המאסר בגין העבירה הנוכחית, ששת החודשים על תנאי הראשונים, ארבעת החודשים על תנאי הנוספים - והתוצאה היא שישה חודשי מאסר בפועל. מדובר לא רק בהפיכת העונש על תנאי לבדיחה חסרת ערך, ולא רק בהתעלמות מהנחיית המחוקק לפיה ככלל - עונשי מאסר ירוצו במצטבר ולא בחופף. מדובר במערכת שלמה המתעלמת לחלוטין מפסק דין חלוט, שכבר קבע שבפעם הבאה בה יורשע אותו אדם - עונשו יתחיל מעשרה חודשי מאסר.

אם התביעה, ההגנה ובעיקר בית המשפט מתעלמים מפסק דין חלוט - מדוע שהציבור יכבד פסקי דין? אם בית המשפט עצמו מבטל כעפרא דארעא פסק דין - מדוע שהציבור יציית? טופף היה חייב לסרב לאשר את ההסדר ולשלוח את הצדדים לבית המשפט המחוזי; שהוא יחליט האם יש מקום לרמיסה כזו של החוק, פסק הדין וכבודו של בית המשפט.


הנאשם מדבר ללא הרף


באותו דיון גם הפגין טופף אורך רוח מוזר, שלא לומר מיותר, כלפי הנאשם ששוחח ללא הרף עם בני משפחתו שישבו בספסלי הקהל. גם אנשי יחידת נחשון של שירות בתי הסוהר - בשלב מסוים עמדו ארבעה מהם ליד ספסל הנאשמים - לא אמרו מילה, למרות שהשיחות הללו עברו ממש מעל ראשיהם. רק אחד מאנשי משמר בית המשפט התערב, הוציא החוצה את אחד מבני המשפחה - מה שממש לא הרתיע אותו ואת יתר בני המשפחה. טופף, אם עוד לא הבנתם, לא אמר מילה.

בשאר ההיבטים, טופף דווקא מתגלה כשופט יעיל השם לב לפרטים. כך, למשל, הוא מוודא שהנאשם יודע שבית המשפט אינו כבול להסדר, שכתב האישום המתוקן ברור לו ("אתה יודע למה אתה פה?") ושהוא מודה בו. טופף גם מברר ממתי מופקד במשטרה רשיונו של הנאשם, לצורך הפעלת הפסילה הנכללת בהסדר (הנאשם מבקש שהפסילה תתחיל מהיום, טופף כמובן אומר לו שהיא תתחיל מיום שחרורו). טופף גם עוזר לצדדים בכך שהוא נכנס לתיק המעצרים של אותו נאשם ומבטל את הדיון הקבוע לכמה ימים מאוחר יותר.


להציל את הנאשם מעצמו


התיק הבא מציב בפני טופף אתגר בלתי שגרתי: נאשם המסורב להיות מיוצג בידי הסניגוריה הציבורית, כאשר חוות דעת פסיכיאטרית קובעת שהוא אינו כשיר לעמוד לדין. התוצאה היא דו-שיח בין טופף לנאשם, בו מתגלה טופף כשופט אנושי המנסה להציל את הנאשם מידי עצמו. הסניגור מבהיר שהנאשם מסרב לקבל ייצוג, וטופף פונה אליו: "יש פה עורך דין שמעוניין לייצג אותך". הנאשם: "אני לא מעוניין". טופף: "למה?". הנאשם: "כי הוא לא יכול תוך 15 דקות ללמוד כזה מקרה". טופף: "אז הוא ידבר איתך כמה דקות. זו הזדמנות שלא תהיה לך, אין לך כסף לסניגור, תגיד תודה".

הנאשם: "אני מעדיף לסמוך על חסדי הבורא". טופף: "חסדי הבורא זה לחוד". הנאשם: "אני לא אשם". טופף: "לא אמרתי שאתה אשם, גם הסניגור לא אמר שאתה אשם". טופף מכתיב שהנאשם לא מעוניין בסניגוריה הציבורית, ומתיר לתובע לדבר איתו. התובע - בהתנהלות ראויה לציון של עובד ציבור - מסביר לנאשם בלשון פשוטה ובסבלנות, שאם תאומץ חוות הדעת הפסיכיאטרית, התיק נגדו ייסגר, ושכדאי לו להיות מיוצג אפילו רק לצורך כך.

טופף מתגייס לעזרה: "מה שהוא אומר, זה שהוא יסגור את התיק". הנאשם: "אני לא מעוניין בטיפול פסיכיאטרי, אני לא מעוניין בסניגור". טופף: "אם אתה כשיר לעמוד לדין, אני אקבע אם אתה אשם או לא. אם ייקבע שאתה לא כשיר, התיק ייסגר ותקבל טיפול". הסניגור מתערב: "אני לא בטוח שזה טוב לו. אם אתה לא מתייצב לטיפול, יש סנקציות". טופף: "אשפוז בכפייה הוא לא עונש אלא טיפול. מי שחולה צריך טיפול". הסניגור: "זה תיק למאסר על תנאי. עדיף להיות מאושפז בכפייה?".

הנאשם קופץ: "אין שום עילה לאשפוז בכפייה, אני לא מסוכן לעצמי או לסביבה. השוטרים תקפו אותי, זו הגנה עצמית לכל דבר". טופף: "תשקול שוב. אני ממליץ לך בחום לקבל ייצוג משפטי". טופף מאפשר לסניגור לטעון לגבי תנאי השחרור, למרות שכאמור הוא אינו מייצג - וטוב שכך, משום שזה ללא ספק משרת את עשיית הצדק. אבל הנאשם עומד על המשמר: "אני לא מעוניין שהוא ייצג אותי". טופף לא ממש מדייק כשהוא משיב: "הוא לא מייצג אותך", אבל כאמור כוונתו טובה וראויה.

טופף פונה לסניגור: "אדוני בעצם מעביר ביקורת על ההחלטה של השופט שלפני, לא על החלטה שלי. לא מצאתי לנכון לשנות את זה. על פניו הוא צריך ללכת לאשפוז, חוות הדעת מאוד ברורה, וגם התרשמתי ממנו בשלושה דיונים". אין ברירה וטופף מכתיב החלטה: "לאור רצונו של הנאשם לייצג את עצמו, ועל אף שבית המשפט הפציר בו לשקול לקבל ייצוג משפטי, עמד הנאשם על רצונו וכך יהיה".

התובע מבקש לקיים את הדיון בשעה המקורית שנקבעה לו, 12:00, כדי שיוכל להביא את התיק. טופף מסכים: "בסדר, אני רוצה לסיים את זה היום". הנאשם מנסה כנראה להוכיח שהוא יכול לייצג את עצמו ואומר: "יש לי זכות להעביר את זה לעליון". טופף נשאר רגוע לגמרי: "אני לא מכיר כזה הליך. תוכל לערער אחרי הפעם השנייה".

השורה התחתונה: מבחינת ניהול ההליכים, טופף מתגלה כשופט טוב, חרוץ, בקיא ויעיל. היה טעם לפגם בכך שאפשר לנאשם לנהל שיחות עם בני משפחתו, וחבל שלא גילה יותר אומץ באותו הסדר טיעון פסול שהוגש לאישורו.

מזג שיפוטי: 8.

יעילות: 9.