השיטה מורכבת מעשרה שלבים, ולכן נקראת ״שיטת העשר״, הגורמת לראשי ערים להיעצר בסופו של תהליך; הלא מפתיע בעניין, הוא שהשיטה תואמת לכלל ראשי הערים שנעצרו, והבסיס לכל הן ההבטחות לפני הבחירות - שוחד בחירות והפרת אמונים.
להלן שלבי ״שיטת העשר״: השלב הראשון: רצון עז; רוצים את כס השלטון בכל מחיר וקיים שכרון חושים הפוגע בשיקולי דעת בסיסיים, ולפעמים הרצון הוא הכיסא ולא טובת הציבור, מעטים הרוצים את טובת הציבור באמת.
השלב השני: פיזור הבטחות לכל עבר ולכל קבוצה קטנה או גדולה, או לכל מנהיג קבוצה כזו או אחרת (זו פעולה מתבקשת, הרי המרוץ לראשות צמוד). ומיד לאחר ה״ניצחון" - אפקט "שכרון החושים״.
השלב השלישי: בהמשך לשלב השני, ראש העיר ״סוגר״ דיל עם
עיתון מקומי ומגבה את עצמו תקשורתית ומצרף יועצים ומאמנים חיצוניים על חשבון משלם המיסים (נוצר מצב שראש העיר כבר מתחיל ״להאמין״ במה שנכתב עליו וליועציו שמקבלים משכורות מהעירייה למרות שהוא או ״חבריו״ שלחו זאת לעיתון), ובדרך אגב העיתון מחויב במידור חברי אופוזיציה.
השלב הרביעי: חיבור קואליציה רחבה ככל האפשר שתסלק כל ״נגף״ במימוש ההבטחות שניתנו לפני הבחירות (סוגיה זו מעניינת, כי כל ראש עיר בוחר ״בדרכו הייחודית״ ליצור רוב משמעותי ל״הכשרת התהליכים״ ב״פינוקים״ שונים ומשונים, ותמיד ישנו המתגייס התורן, זה שערק מסיעתו, או כאלה שאיבדו את דרכם, שכמובן עשו זאת ״לשם שמיים״ ולמען התושבים, וגם את זה דואגים להדגיש בעיתונות הקנויה והכנועה).
השלב החמישי: חיבור וחיבוק ליו״ר ועד העובדים בעירייה. כך נמנעת התאגדות עובדים נגד העוול שיוצר ראש העיר, ״מפנקים״ את היו״ר, כמובן הכל באופן ״חוקי״. אם צריך, אז אפשרי לתת לו חדר ומזכירה וכדומה.
השלב השישי: לוודא שהיועץ המשפטי ומבקר העירייה יישרו קו עם כל ההחלטות, והמהלך פשוט. ראשית, מסמנים מטרה ותפקיד. על היועץ והמבקר להכשירם מבחינה חוקית, וכמובן להעלים עין מהחלטות אפורות או פליליות - וגם לנאמנים אלו מגיע ״פינוק״ אם צריך ואפשרי להעלות את שכרם. זה לא יזיק לשיפור המגמה (בדרך כלל המבקר והיועץ הופכים לחברים כאלו שהאחד מגן על השני, וכך נעלם שיקול הדעת האמיתי בשמירה על החוק).
השלב השביעי: כעת, לאחר השלבים האחרונים, הגיעה העת להעביר תחושת איום ואף מעבר לכך בקרב עובדיו ומנהלי מחלקותיו על-מנת למסד את העריצות ולהטיל אימה על מי שיפתח פיו ולא יישר קו בקיום ה״הבטחות״ (ממש כך!). גם מצלמות בכל פינה יכולות לעזור בהטלת אימה, ונוצר מצב שיו״ר ועד העובדים, היועץ המשפטי והמבקר כבר ״קנויים" ו"כנועים״, ולכן מנוטרלת ההגנה האמיתית לעובדים ולמנהלים, וכמובן לא לשכוח את השלב השישי, הסולל את הדרך שכל עשייה ״מגובה משפטית״ ו״מבוקרת״.
השלב השמיני: מינוי מקורבים בעמדות מפתח, גזבר (לגרום לו למצות את תפקידו ולהתפטר), מהנדס (שיודיע בגלל שיקולים אישיים שהוא עוזב), מנהלי הקצאות (שליטה בקרקעות), מנהלי נכסים, מנהלי פניות ציבור, מנהלי מחלקות חשובות, מנהלי ארנונה, מנהלי וחברי דירקטוריון של החברה הכלכלית, תחלופה של מנהלים, ואם לא מסתדר לשחרר מנהל כזה או אחר, למרות שנרמז לו מספר פעמים על אי-התאמתו הפתאומית, אז עוברים לשיטת ה״עיקור״. שיטה זו נועדה לעקר עובדים שלא מיישרים קו. פשוט לוקחים מעם העובד מטלות שעד כה היו תחת ניהולו, עד שהעובד מרגיש מיותר ומתוסכל, וכמובן הכל על-מנת ״לייעל את המערכת״. המשך בהעברת ארגונים לתוך העירייה, התערבות במכרזים, ואם יש צורך, אז החלפת יו״ר המכרזים, ״טיפול מסור״ בקבלנים או דחיפה ל״קבלני משנה״ מטעם הראיס, ״לעזור״ בשיקולי ועדות לבחירת עובדים, ״להמליץ״ לוועדת תמיכות ועוד... והכל כמובן בפיקוח צמוד של ״היועץ המשפטי״ ו״מבקר העירייה״ (לא לשכוח, זה השלב השישי. ללא שלב זה, ישנו קושי בהתקדמות. דרך אגב, ברגע שהיועץ המשפטי נכנס ל״תלם״, הכל כבר קל יותר, כי קשה מאוד להשתחרר מטבעת החנק, הרי מעידה גוררת מעידה).
השלב התשיעי: השלב הכי חשוב לאחר שמונה השלבים - הקרקע מוכנה לדריסת אמון הבוחר. בשלב התשיעי מתחילים לקיים את ה״הבטחות״ שלפני הבחירות ולמלא את החלל שנקרא ״שוחד בחירות" ו"הפרת אמונים״. וכמובן כאן תפקידו של היועץ המשפטי לדאוג להסדרת קיום ההבטחות ״על-פי חוק״, דרך ה״ועדות״, ממש "לפי הספר״ (שיטת העשר).
השלב העשירי: מעידה ״קלה״ או ויכוח עם אחד המנהלים ה״מקצועיים״ שמונו ״ביושר״ או מעידה בגין אי-מילוי הבטחה כזו או אחרת לתומכים מלפני הבחירות, כי הרי אי-אפשר לספק את כל ההבטחות שניתנו מכוח התאווה לראשות, וכפי שציינו, ״מעידה גוררת מעידה״, ומכאן הדרך ידועה וברורה לכל ״מאוכזבי הבחירות״ הסובלים מתחושת כפיות הטובה מצד ראש העיר וחוסר הכרת הטוב. מתחילות לעלות שאלות נוקבות: הרי אנחנו העלינו אותו לשלטון?! בלעדינו הוא לא היה מצליח, למה הוא מתעלם? למה פלוני קיבל כך ואנחנו לא? למה לא נתן לנו מספיק? ומתווסף לזה שבדרך כלל כשההבטחות גדולות, אזי תוצאות הבחירות מאוד צמודות וברור שכל קבוצה קטנה טוענת לכתר ההכתרה, ושוב, מעידה ״קלה״ של ראש העיר באי-קיום ההבטחות קוראת לשלטונות החוק במישרין או בעקיפין, שהרי כל הבטחה שלפני הבחירות הינה שוחד בחירות והפרת אמונים!
ומכאן הדרך לבית הכלא קצרה וברורה!
כיצד אפשר לעצור תופעות כאלו? קשה מאוד. מדובר בקשרים של ראשי ערים, קשרים מסועפים כמעט בכל משרד ממשלתי ומוסדות כאלו ואחרים. הבעיה הגדולה היא שזה הופך לנורמה חברתית. הרבה פעמים אתה שומע תשובה מבישה כזו: ״אם אתה היית ראש עיר, לא היית נוהג אותו דבר?״. תשובה כזו גורמת לנו להפנים שהבעיה היא שורשית וחינוכית, שכן אם אחד מראשי הערים חונך וגדל על ערכים שליליים, אז כיצד תוכל לשנותו?!
בשורה: בימים אלו אנו מוציאים חוברת על שיטת העשר ומאגדים מספר חברי עירייה מרחבי הארץ שכל אחד ייתן את התובנות הקשורות לשיטת העשר.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
