במבצע "צוק איתן" היו מעשי גבורה רבים של חיילים. בעוד זמן מה יפרסם צה"ל את רשימת החיילים הגיבורים אשר זכו בעיטורים ובצל"שים. מדרך הטבע יעסוק הציבור בגיבורים ובמעשי גבורתם והפקת הלקחים מהמבצע ברמה הלאומית תדחה. גם הבחירות שרגשו עלינו לפתע מונעות הפקת לקחים לאומית מהמבצע ולאחריהן זו תהיה "הבעיה של הממשלה הקודמת".
אחרי מבצע "צוק איתן" שהסתיים בתחושה קשה של חמיצות ואפילו כישלון ניסו גורמים שונים להציג את המבצע כניצחון וכאירוע שיצור הרתעה של מדינת ישראל מול החמאס. כולנו היינו רוצים לראות ולהאמין שזה המצב אבל לא ניתן באמצעות אמירות לא מגובות בעובדות לייצר תודעה.
מבצע "צוק איתן" היה המבצע / המלחמה הארוכה ביותר שהייתה למדינת ישראל אחרי מלחמת העצמאות. המבצע ארך חמישים ימים (מ 8 ביולי 2014 ועד 26 באוגוסט 2014) עת הוכרזה הפסקת האש. לו חמישים ימי הלחימה הללו היו מסתיימים בהכרעה בה החמאס היה מבקש הפסקת אש ומתחנן על נפשו, דיינו. אבל גם ביום האחרון למבצע החמאס המשיך לירות על ישראל ובמשך מרבית תקופת המבצע היו אזרחי ישראל כמעט בכל המדינה תחת אש רקטות שחייבה מיליונים מהם להיכנס לשטחים מוגנים. השיבוש החלקי יחסית בחיי המדינה נבע בזכות היירוטים המוצלחים של מערכת "כיפת ברזל" אבל אין בהם כדי להפחית במאומה את שחיקתה של ההרתעה.
השיבוש "החלקי" בחיי תושבי המדינה הוא מאפיין את האזרחים במרכז אבל ממש לא את תושבי עוטף עזה שחייהם הפכו לגיהינום ורבים מהם נאלצו להתפנות לאזורים מרוחקים יותר כדי להמשיך לחיות באורח חיים סביר.
הרתעה אמתית היא כאשר האויב בצד השני נמנע מלתקוף מתוך פחד וחשש שכל ירי שלו או פעולה התקפית יזכו לתגובה קשה ולא כדאית עבורו. כאשר הצד השני ממשיך לירות ואינו חושש מהתגובה שלנו לא מתקיימת הרתעה.
בסוף מלחמת לבנון השנייה אמר נסראללה שאם היה יודע את מידת עוצמת התגובה של ישראל לא היה פותח בלחימה. דבריו אלו מגובים עד היום בחשש שלו להסתובב חופשי בבירות וכל נאומיו ספוגי השנאה משודרים לקהל מאמיניו מתוך הבונקרים בהם הוא מעביר את ימיו ולילותיו.
כאשר שעתיים לאחר הפסקת האש במבצע צוק איתן
יצא מנהיג החמאס הנייה לכיכר העיר המרכזית של עזה מלווה בצמרת החמאס ומתריס כנגד ישראל אין התרעה וזאת לאחר חמישים ימים של הפצצות כבדות שלנו על שטח הרצועה. לו פעלה ישראל באורח מידי כנגד הניה וחבר מרעיו ביירוט בימת המכובדים בכיכר העיר בעזה הייתה משמעות לעשיית דין צדק עם מחבל זה וגם הייתה מושגת הרתעה.
כזכור לא רק שלא פגענו בהנייה אלא במחווה של הומניטריות (מזויפת בעיני) קבלנו את בתו לטיפול רפואי בישראל לאחר המבצע מבלי לדרוש אפילו את החזרתם של גופות חיילנו המתים שנשארו בידי החמאס. האם "מחווה" זו נתפסת כהרתעה או אולי כמחווה אנושית? נראה לי שפעילות זו נתפשת כחולשה של מדינה הנוהגת באמות מידה מערביות ומוותרת מראש על צרכיה הלגיטימיים.
עיתון "שריון" של עמותת יד לשריון בלטרון הוציא חוברת משלו למבצע צוק איתן בו מרואיינים מפקדים בשריון ומספרים את שעבר עליהם במבצע. באחת הכתבות עם מפקד חטיבה 401 (חטיבת שריון המבוססת על טנקי מרכבה סימן 4) נכתב כי החטיבה במסגרת אוגדה צה"לית קיבלה משימה לתקוף גדוד חמאס. אוגדה צהלית כבדה תוקפת גדוד של מחבלים! קראתי פעמיים ושלוש כדי להיות בטוח שאיני טועה. בספרות הצבאית יחסי הכוחות של תוקף מול מגן מוערכים כשלוש לאחד לעתים יותר אבל יחס של תשע לאחד הוא חריג בכל קנה מידה.
צה"ל הוא אחד הצבאות שמומחים מעריכים אותו כחזקים בעולם וחיל-האויר שלו מוגדר על-ידי מומחים כחזק ביותר במזרח התיכון ומדורג גבוה בעולם. כוח החמאס הוערך על-ידי גורמי ביטחון ישראלים בכשבע עשרה אלף לוחמים, לא משתווה בשום פרמטר לכוח צה"ל.
השאלה חייבת להישאל וגם התשובה לעצמנו צריכה להינתן. מה קרה במבצע "צוק איתן" הן מהבחינה הצבאית והן מהבחינה המדינית שתוצאות המבצע היו כפי שהיו וכבר עכשיו פחות מארבע חודשים מסיום הלחימה נורים רקטות על ישראל, מבוצע ירי נק"ל לעבר חיילנו ועוד.
מהתקשורת עולה כי צה"ל הוא הגורם היחיד שמבצע תחקור למבצע אף שכלל לא ברור שהכשל הוא אכן רק במסגרת הצבא. האם הדרג המדיני פתור מתחקור, האם יש לו חלק בתוצאות המבצע? אני יכול רק להניח אבל דבר אחד ברור, התעלמות מהבעיה אינה פתרון. בהעדר תשובה מספקת לשאלה המרכזית: "מה קרה לנו במבצע צוק איתן?" נחזור חלילה לאותו מצב ואולי אף בתוצאות גרועות יותר.
כחלק מאובדן ההרתעה אני רואה בהחלטתו של הפרקליט הצבאי הראשי האלוף עפרוני (אגב מתי הפכה דרגתו של הפרקליט הצבאי הראשי לדרגת "אלוף" האם עניין זה לכשעצמו אינו חלק מהבעיה?) לחקור חקירות פליליות של מצ"ח מפקדים שפעלו במבצע בנושאים שאין בינם לבין עבירה פלילית דבר. אם היו נעשים מעשי ביזה בבתים שננטשו על-ידי מחבלים או אזרחים יש בהחלט מקום לחקירה. כאשר מפקד מקבל החלטה מבצעית של שיקול דעת בעת לחימה אין שום מקום לחקירה פלילית, אם יש חשש שמפקדים טעו בשיקול דעת, אדרבה תערך בדיקה של העובדות על-ידי מפקדיהם ואם צריך ינקטו פעולות פיקודיות כולל הדחה. לא ייתכן שמפקדי צה"ל תחת אש יביאו בחשבון שיקולים שאינם מבצעיים ויעדיפו לדוגמה את נפילתו של חייל בשבי על פני מכת אש מסיבית שנועדה לעצור את חוטפיו.
עד לאן הגענו שדברים ברורים כאלה אינם ברורים ושגורלם של מפקדי צה"ל הנמצאים תחת אש יקבע ע"י פרקליטים שלא רק שאינם מבינים את האירועים המבצעיים אלא גם לא חוו מימיהם סיטואציה דומה.
יש לזכור שכל הפעולות של הפרקליטות הצבאית חשופות לציבור ולתקשורת. מח"ט קרבי נדרש להתייצב לחקירה והציבור יודע ולצד הציבור גם אויבינו בצד השני. האם אקט משפיל כזה של מפקדי צה"ל תורם להתרעה או פוגע בה? להבנתי עצם החקירה הפלילית פוגעת במפקדי צה"ל ובעיקר פוגעת בצבא הן בפעולות עתידיות שמפקדים אלו ינקטו תחת אש באירוע הבא והן בתפיסת צה"ל בעיני האויב כצבא חלש שמפקדיו עומדים לחקירות בגין פעילות מבצעית.
מבצע "
עופרת יצוקה" נתפש בידי הצד השני כמבצע בו צה"ל הוריד את הכפפות ותקף במלא העוצמה מבלי להביא בחשבון שיקולים מתחשבים. בעקבות המבצע ובעקבות דוח גולדסטון השקרי קיבלו השיקולים המשפטיים מקום של קדימות ובמדרון החלקלק הזה אנו רק נופלים.
על מדינת ישראל להפיק לקחים אמתיים ממבצע "צוק איתן" כאשר הראשון בהם הוא כיצד לסיים לחימה כזו בזמן קצר בהרבה ממבצע זה, כיצד להכות בצד השני בעוצמה שתביא להכרעה (ברוב המקרים במחיר אבדות נמוך יותר לשני הצדדים) וכיצד לגבות את מפקדנו מפני גורמים פנימיים. אובדן הדרך הפנימי, השכל הישר, העדר גיבוי והאדרת הגורמים המשפטיים יביאו אותנו אל עברי פי פחת.
