נוכח המאורעות בחודשים האחרונים, ובעיקר ההידרדרות בימים האחרונים, ניתן לומר בבירור: הסכם הפסקת האש בגולן שנחתם במאי 1974 אינו קיים עוד. כשנורים טילי קטיושה מסוריה לשטחנו, וכשמטוסי צה"ל תוקפים בסוריה, המבוגרים שבינינו חוזרים 40 שנה אחורה אל הימים שבהם במהדורות החדשות כיכבו שמות כמו נוקייב, תל פח'ר ותל עזאזיאת - מקומות שבהם היו ממוקמות עמדות ירי סוריות שזרעו מוות לישראלים בעין-גב, האון, גדות ותל קציר.
אלא שלא רק הסכם הפסקת האש אינו קיים, אלא גם הצד שחתם איתנו על ההסכם אינו קיים בפועל. מדינת סוריה חדלה להתקיים כמדינה עצמאית וריבונית אחרי שאסד ומערכת השלטון הסרה למשמעתו איבדו את שליטתם על מרבית שטחי המדינה, אחרי שאסד שיעבד את ריבונותה של סוריה לטובת ארגון הטרור השיעי הלבנוני, חיזבאללה, לא מרצון אלא מחוסר ברירה, ואחרי שרבים מחיילי השלטון ערקו, נהרגו או נפצעו במלחמת האזרחים שפרצה במארס 2011 - מה שנקרא אז "האביב הערבי", ששום דבר לא נותר ממנו למעט בתוניסיה.
מדינת סוריה אינה נוכחת באזור שמול הגולן, כפי שאין לה נוכחות בחלקים נרחבים של סוריה, ועל חורבותיה קמו מספר ישויות חמושות, אלימות ובלתי מתפשרות. רובן משתייכות לאיסלאם הסוני, וזוהי הסיבה העיקרית למלחמה העקובה מדם בסוריה: כל צד בה רואה בצד האחר כופר המצדיק ג'יהאד נגדו, והוא יעשה כל שביכולתו לחסל פיזית את הצד השני. אחת המיליציות שהשתלטו על שטחים במדינה היא חיזבאללה הלבנוני, אלא שהוא פרס את חייליו על-פי בקשתם של אסד והאירנים, ומגן על לבנון מתוך השטח הסורי.
הגבול בין לבנון וסוריה שמעולם לא היה סגור הרמטית אינו קיים מעשית, שכן אין בצד הסורי שלטון מתפקד שישמור עליו. לכן חיזבאללה, בעל הבית בלבנון, רואה את האינטרס הביטחוני שלו נמשך אל תוך סוריה, ומבחינתו סוריה ולבנון הפכו ליחידה אחת. זוהי הסיבה העמוקה לכך שהסכם הפסקת האש בגולן אינו קיים עוד. שכן מול ישראל בגולן ניצבים שני ארגונים עוינים: חיזבאללה - ארגון הטרור השיעי שהוא שליחו של אירן בשטח שממזרח לים התיכון, וארגון ג'בהת אלנוסרה הסוני שהוא שליחו של אל-קאעידה.
אחד התפקידים של חיזבאללה בסוריה הוא להגן על הדרוזים המתגוררים בשיפולים הדרום מזרחיים של החרמון, במובלעת ח'דר, כמו גם בהר הדרוזים על גבול
ירדן, מפני סכיני הארגונים הסוניים הקיצוניים - ג'בהת אלנוסרה ומדינת האיסלאם. לכל ברור שאם הארגונים הסוניים הללו יגברו על הקואליציה של אסד וחיזבאללה, גורל הדרוזים בדרום מערב סוריה עלול להיות כגורלם של היזידים בצפון מערב עירק וכגורלם של הכורדים בקובאני, שאנשי מדינת האיסלאם חושדים שהם בני הדת הזורואסטרית.
ישראל ניצבת בפני התלבטות קשה באשר למלחמה המתנהלת בסוריה: האם עליה לעמוד בצד ולאפשר לצדדים הניצים להילחם זה בזה תוך איחולי הצלחה לשניהם, או שמא עליה לנקוט צעדים לטובת אחד הצדדים. נראה שממשלת ישראל החליטה לתמוך בצד הסוני, כלומר בג'בהת אלנוסרה, ידו הארוכה של ארגון אל-קאעידה, במלחמתו נגד הקואליציה השיעית של חיזבאללה, אסד ואירן. זאת, משום שישראל רואה בקואליציה זו גורם המסכן את ישראל אסטרטגית, לעומת הארגונים הסוניים המהווים איום עליה ברמה הטקטית, או למירב ברמה האופרטיבית. במילים אחרות: השילוב של אירן, אסד וחיזבאללה מהווה סכנה קיומית לישראל, לעומת ג'בהת אלנוסרה, אל-קאעידה ו"מדינת האיסלאם" שאינן מציבות עליה איום כזה.
אחד המחירים שישראל עלולה לשלם על מלחמתה בחיזבאללה הוא היעלמות ההגנה של הארגון על הדרוזים וחשיפתם לאסון נורא מסכיניהם של ארגוני הג'יהאד הסוניים. אסון כזה עלול להביא דרוזים בישראל להאשים את ישראל, התומכת בקואליציה הסונית, באסון שיפקוד את אחיהם בסוריה. מצב כזה עלול לערער את ברית הדמים, או ברית האחים, בין היהודים והדרוזים בישראל. ישראל לא תוכל לעמוד מהצד. ייתכן שלמקרה כזה מתכננת ישראל את פינויים של דרוזים מסוריה לישראל או לגולן, או נקיטת צעדים צבאיים כדי לספק לדרוזים הגנה וביטחון, גם אם הללו עדיין תומכים באסד.
יציבות ירדן בסימן שאלה
ב-24 בדצמבר 2014 נפל מטוס ירדני שהפציץ עמדות של "מדינת האיסלאם" בעיר רקה שבצפון סוריה, וטייסו - מעאד' אלכסאסבה - נפל בשבי "מדינת האיסלאם". הקו התקשורתי שנקט המלך מאז נפילת הטייס בשבי היה שהמלחמה נגד "מדינת האיסלאם" בסוריה ובעירק והמעורבות של ירדן בקואליציה הבינלאומית הן מלחמת הגנה על ממלכת ירדן ועל אזרחיה, וכי הטייס נפל בשבי במסגרת מלחמה זו.
שמו של הטייס מעיד שהוא משבט בדואי המתגורר בדרום ירדן. המלך עבדאללה השני מחויב להצילו משחיטה מבזה אל מול המצלמות, שכן הבדואים - המשענת האזרחית והביטחונית של בית המלוכה ההאשמי - לא יסלחו לו אם אחיהם השבוי בידי "מדינת האיסלאם" יישחט. במשך כחודש, מאז שכסאסבה נפל בשבי, שמרו הבדואים על שקט תקשורתי והניחו למלך ולארגוני הביטחון והמודיעין הירדניים לפעול מאחורי הקלעים כדי להציל את אחיהם הטייס. ירדן יכולה להצילו ללא פעולה צבאית אם תיכנע לתכתיבים של "מדינת האיסלאם" ו/או שתשלם מיליונים רבים של דולרים בתמורה לשחרורו.
בתחילת ינואר השנה היו ידיעות על ניסיון של הקואליציה - אולי היה זה של ירדן לבדה - להנחית כוח קומנדו על הקרקע שמשימתו לשחרר את הטייס. אלא שידיעות אלו לא אושרו, והטייס עדיין שבוי בידי "מדינת האיסלאם". בימים האחרונים שיגרה "מדינת האיסלאם" אזהרה לירדן, באמצעות מסר שהושם בפיו של שבוי יפני שנשחט, שאם ירדן לא תשחרר את סאג'ידה אלרישאווי, עירקית העצורה בירדן באשמת ביצוע פעולות-טרור קטלניות בשנת 2005, יוצא הטייס להורג בשחיטה.
ההודעה הזו הפרה את השקט התקשורתי של שבט אלכסאסבה, ורבים מבני השבט מאשימים את השלטון - כלומר את המלך אישית ואת ארגוני המודיעין שלו - בגרירת רגליים בכל מה שקשור בשחרור הטייס. בימים האחרונים קוראים בני השבט לשלטון לשחרר לא רק את אלרישאווי, אלא גם את כל העצירים והאסירים האחרים המזדהים עם "מדינת האיסלאם"; כמה מהם אף דורשים מהמלך בגלוי - בלי להתחבא מאחורי מסך של אלמוניות - לצאת מהקואליציה, שכן לטענתם המלחמה נגד "מדינת האיסלאם" בסוריה ובעירק אינה מלחמת הגנה של ירדן.
המלך חייב להיות קשוב לקולות הללו, שכן אם יוצא הטייס להורג, עלולים הבדואים לערער את היציבות בירדן, והנאמנות למלך מצד הבדואים המשרתים בצבאו עלולה גם היא לספוג מכה. מצד שני, היענות לדרישה לשחרור טרוריסטים עלולה להביא אל הרחוב ירדני אנשים רדיקליים שגישתם נגד השליטים הערביים - ובראשם בית המלוכה הירדני - היא שהללו הגיעו לשלטון באמצעות הקולוניאליזם המערבי, וממלאים עד היום את פקודות הכופרים הזרים מאירופה ומאמריקה.
על העולם להיות קשוב ודרוך לקראת הימים הקרובים, שכן סוגיה זו שאין ממנה מוצא קל עלולה להביא על ירדן בעיות פנימיות קשות. מצב קשה דומה עלול להתפתח גם בישראל, אם תוכרח גם היא לצאת בעתיד נגד "מדינת האיסלאם", שכן במלחמה נופלים שבויים, ו"מדינת האיסלאם" עלולה לאיים להוציא להורג גם חיילים ישראלים בשחיטה אל מול המצלמות. על סמך ההיסטריה הציבורית שהתעוררה על-רקע חטיפתו של
גלעד שליט על-ידי חמאס, קל לתאר את הפניקה וההיסטריה שישתלטו על הציבור בישראל אם חטיפה כזו תתרחש שוב, והפעם על-ידי "מדינת האיסלאם".
