1. ראה סעיף 23(3) לחוק יסוד: השפיטה (להלן: חוק היסוד).
2. סעיף 8 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק). סעיף 9 לחוק מסדיר את מינוי נשיאי בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום וסגניהם.
בישראל נהוגה שיטת ה"סניוריטי", ולפיה מתמנה לנשיא בית המשפט העליון השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון, אך יש מי שמתחו ביקורת על שיטה זו, ויש מי שרצו לבטלה. לדיון בעניין זה, ראה: טל כהנא ואילנה פרנקל, "ראיון עם המשנה לנשיא בית המשפט העליון (בדימוס), השופט
מישאל חשין", דין ודברים ג (תשס"ח), עמ' 195, בעמ' 224;
רות גביזון, "סניוריטי, למרות הכל", עורך הדין 14 (ינואר 2012), עמ' 10.
3. סעיף 16א לחוק. הנשיאה
דורית ביניש השתמשה בסמכותה זו, ראה כללי אתיקה לשופטים, התשס"ז-2007.
4. כך למשל פרסמה בשנת 2010 הנשיאה דורית ביניש "נוהל טיפול בבקשות לשינוי מועדי דיון", והוא עודכן בשנת 2014 על-ידי הנשיא
אשר גרוניס. ראה אתר הרשות השופטת בכתובת:
[קישור]. וראה בג"ץ 4703/14 עו"ד שרון נ' נשיא בית המשפט העליון (פורסם בנבו, 30.11.2014).
5. סעיף 4(ב) לחוק היסוד.
6. סעיף 7(ב)(2) לחוק.
7. ראה למשל סעיף 2(א)(2) לחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1985, בעניין ועדת הסניגוריה הציבורית, שאחד מחבריה הוא "שופט בדימוס של בית המשפט העליון שימנה נשיא בית המשפט העליון".
8. ראה למשל סעיף 32(א)(1) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, הקובע שבראש ועדת השחרורים ישב "שופט שמינה שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון".
9. כך למשל נקבע בסעיף 32(ג) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988: "אב בית הדין ומשנהו יהיו שופטים של בית משפט מחוזי שימנה שר המשפטים, בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון".
10. ביטוי זה נראה מוזר במקצת כשבראש בית המשפט מכהנת נשיאה (וכך גם ביחס להרכבים אחרים שיושבת בראשם שופטת), ולכן פרופ'
אביעד הכהן מציע לשקול להמיר אותו במונח הניטראלי הבא במקורותינו, אם כי בהקשר אחר, "ראש בית דין" (ראה להלן, הערה 40). ראה: אביעד הכהן, "אִמָן של ילדים – על ילדים וילדות בעולמה של מורשת ישראל", משפחה במשפט ג (תשע"א), עמ' 17, בעמ' 20, הערה 11.
11. סעיף 28(א)(1) לחוק.
12. סעיף 10א לחוק.
13. סעיף 17 לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-1980, קובע שאחד הרבנים הראשיים יכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול. משרד המשפטים פרסם תזכיר חוק המבקש להשוות את בחירת נשיא בית הדין הרבני הגדול לבחירת נשיא בית המשפט העליון. ראה סעיף 10(5)(ב) לתזכיר חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – רב ראשי אחד), התשע"ד-2014: "נשיא בית הדין הרבני הגדול והמשנה לנשיא בית הדין הרבני הגדול יתמנו... מקרב דייני בית הדין הרבני הגדול". לעניין מינוי נשיא בתי הדין השרעיים, ראה סעיף 6 לחוק הקאדים, התשכ"א-1961. לעניין ראש בתי הדין הדרוזים, החוק קובע את סמכויותיו אך אינו מסדיר את מינויו, ראה חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ"ג-1962 (המשרה אינה מאוישת מיום שנפטר שייח' אמין טריף בשנת 1993).
14. סעיף 28ה(א) לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000.
15. סעיף 179 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
16. סנהדרין טז ע"ב.
17. רש"י שם, ד"ה אחד.
18. יד רמ"ה שם, ד"ה פיסקא אין עושין.
19. חידושי הר"ן, סנהדרין טז ע"ב, ד"ה אחד. וראה גם מרגליות הים, סנהדרין טז ע"ב, אותיות יז-יח.
20. וראה גם: מיכאל ויגודה, "מינוי שופטים", פרשת השבוע, דברים, תשס"ב, גיליון מס' 83; רועי אביחי שוויקה, "עוד על מינוי דיינים", פרשת השבוע, שמות, תשע"ג, גיליון מס' 413.
21. שם, ד"ה אחד.
22. ספרי, דברים, פסקא קמד.
23. השווה לדברי הרמב"ם, להלן, ליד ציון הערה 33.
24. ראה תוספות יום טוב, אבות א, ד, ד"ה יוסי בן יועזר, האומר כי עד תקופת הזוגות, היו שני התפקידים מאויישים על-ידי אדם אחד, ובלשונו: "ולכך אומר אני שלפניהם לא הוזכרו זוגות, כי היה האחד לראש בדורו ואין שני לו. מה שאין כן מימות אלו ואילך, שנתפרדה החבילה, והיו לשנים ראשים".
25. משנה, חגיגה ב, ב.
26. בתלמוד חגיגה טז ע"ב מובאים מקורות תנאיים אחרים שעולה מהם שהכלל במשנה בדבר תוארם של בעלי המחלוקת אינו מוסכם על הכל. כך למשל התלמוד מסתפק בשאלה אם היה יהודה בן טבאי נשיא או אב בית דין.
27. רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק ו, הלכה ו. מקורו של הרמב"ם בתוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל) ז, ח. וראה גם הוריות יג ע"ב.
28. רמב"ם, הלכות אבל, פרק ט, הלכות יד-טו. מקור דברי הרמב"ם במסכת שמחות ט, ב. וראה גם מועד קטן כב ע"ב.
29. ניתן להוכיח זאת מן התלמוד, הוריות יג ע"ב, שעולה משם שהנשיא חייב להיות בקי בכל חדרי התורה.
30. רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק א, הלכה ג. וראה: שם, פרק כו, הלכה א; ספר המצוות לרמב"ם, לא תעשה שטז. וראה גם: נחלת אבות (פירוש רבי יצחק אברבנאל לפרקי אבות), ניו-יורק תשי"ג, הקדמה, ד"ה הדור השמיני, עמ' כג: "כי היה המנהג בירושלים, שעם היות בה מחשמונאים ומבית הורדוס לצאת ולבא במלחמות ולהנהיג את המלכות, הנה תמיד היה נשיא מבית דוד עם הכהן הגדול ועם הסנהדרין לכל דבר המשפט, וללמד התורה החקים והמשפטים". וראה עוד עשרה מאמרות (לרבי מנחם עזריה מפאנו, איטליה, המאות הט"ז-הי"ז), מאמר חקור דין, חלק ב, פרק יט.
31. אולם ראה שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם, סימן ד, ד"ה שאלה ראשונה תשובתה, שבלשון חז"ל הנשיא הוא לעתים המנהיג המדיני. וזה לשונו: "ודאי אין קרוי נשיא במשנה ובתלמוד ובשאר דברי רבותינו ז"ל אלא ראש ישיבה הסמוך בארץ ישראל, שהוא ראש הסנהדרין או מלך. ולפי שראשי גליות שבבבל במקום מלכים הם עומדים... יקרא ראש הגולה נשיא. וכל נשיא האמור בתלמוד אינו אלא ראש הגולה או ראש הישיבה הסמוך בלבד". וראה גם שו"ת בית מרדכי, חלק א, סימן פג.
32. במשנה ובתלמוד מוזכר גם התואר "גדול שבדיינים": משנה, סנהדרין ג, ז; מכות כג ע"א. במקורות אלו מדובר בדיין הבכיר במותב מסוים, ולא בדיין הבכיר בערכאה המשפטית. ראה אברהם ביכלר, הסנהדרין, ירושלים תשל"ה, עמ' 110, הערה 8.
33. פירוש המשנה לרמב"ם, הוריות א, ד.
34. השווה לדברי תוספות, לעיל, ליד ציון הערה 23, שלדעתם "המופלא" הוא כינוי לאב בית הדין. להרחבה, ראה צבי אריה שטיינפלד, "מופלא של בית דין", סיני פב (תשל"ח), עמ' כה. וראה גם יהודה גרשוני, חק ומשפט, ירושלים תשמ"ו, עמ' נג ואילך.
35. ספר מצוות גדול, עשין, סימן צז.
36. ראה משנה, סנהדרין א, ו: "סנהדרי גדולה הייתה של שבעים ואחד... ומנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד? שנאמר: 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל'. ומשה על גביהן, הרי שבעים ואחד. רבי יהודה אומר: שבעים". מן התלמוד, סנהדרין יז ע"א, עולה שלדעת רבי יהודה משה לא היה חלק מהרכב הסנהדרין. ייתכן שהסמ"ג פוסק כשיטת רבי יהודה, אף על-פי שאין מסתבר שהוא חולק על כל הפוסקים. וראה פירוש מי קמא על הסמ"ג, שם.
37. ייתכן שניתן לתת פשר לדברי הסמ"ג על-פי דברי רבי שמואל שטראשון (ליטא, המאה הי"ט), הגהות וחידושי הרש"ש, סנהדרין טז ע"ב, ד"ה ד"ה אחד: "ונראה לי לומר לפי זה דלרבנן [החולקים על רבי יהודה] גם כן היה הנשיא לבד הע"א, ותחת משה עשו לדורות שנים נשיא ואב"ד. השני היה יושב עמהם יחד לכל דבר הנצרך להעשות על-פי סנהדרין הגדולה, כי הוא היה למנין הע"א, והראשון היה רק לעניינים מיוחדים... ובזה אתי שפיר מעשה דתלמי המלך, שכנס ע"ב זקנים (מגילה ט), דפשוט דהם הסנהדרין הגדולה". לדברי הרש"ש, יש לומר שהסמ"ג לא דייק בלשונו, והתכוון לשבעים ואחד דיינים, ולא לשבעים.
38. ראה למשל: ביכלר, לעיל, הערה 32, פרק שלישי; שמחה בנימין הוניג, סנהדרין גדולה – תולדותיו ופעולותיו של בית דין הגדול בימי הבית השני, ירושלים תשכ"א, פרק חמישי.
39. חנוך אלבק, "סמיכה ומינוי ובית דין", ציון ח (תש"ג) עמ' 85; הנ"ל, "הסנהדרין ונשיאה", ציון ח (תש"ג), עמ' 165.
40. אכן, בעניין קידוש החודש, המשנה נוקטת לשון "ראש בית דין", ולא "נשיא" או "אב בית דין", ראה: משנה, ראש השנה ב, ז; שם, ד, ד. לדברי אלבק, הכוונה לנשיא המדיני שעומד בראש בית דינו הפרטי המקדש את החודש. וראה עוד חנוך אלבק, ששה סדרי משנה, מועד, מבוא למסכת ראש השנה, עמ' 306.
41. ספר מצוות קטן, מצווה נב.
42. ליד ציוני הערות 27, 28.
43. וראה ש"ך, יורה דעה, סימן רמד, ס"ק יא: "משמע דרצונו [של הסמ"ק] לומר דאין בזמנינו נשיא ואב בית דין. ואף על-פי שמקבלים בקהלות ראשי ישיבות ואב בית דין אין להם אלא דין חכם. ומהאי טעמא לא נהגו עכשיו לעשות שורה לאב בית דין [ראה לעיל, הערה 27]. ועכשיו נהגו שלא לקום אלא מפני ראש ישיבה ואב בית דין, ואפשר שלא לחלק בין חכם לחכם השוו מידותיהם, שכל שהוא תופס ישיבה או אב בית דין נקרא חכם לעמוד מפניו. ועדיין צ"ע". וראה גם אליאב שוחטמן, סדר הדין בבית הדין הרבני, תל אביב תשע"א, כרך א, עמ' 63.
44. ליד ציון הערה 19.
45. סנהדרין יא ע"א.
46. משנה, ראש השנה ב, ח-ט.
47. וראה "בעניין קידוש החודש", חידושי הגר"ח (סולובייצ'יק), עמ' קעב.
48. ירושלמי, סנהדרין, פרק א, הלכה ב.
49. ממנה במשמעות של סומך. ראה אלבק, סמיכה, לעיל, הערה 39.
50. וראה רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ד, הלכה ה: "וחכמים חלקו כבוד להלל הזקן, והתקינו שלא יהא אדם נסמך אלא ברשות הנשיא, ושלא יהא הנשיא סומך אלא אם כן היה אב בית דין עמו, ושלא יהיה אב בית דין סומך אלא אם כן היה הנשיא עמו". וראה רדב"ז, שם, שכן היא גרסת הרמב"ם בירושלמי. לדבריו, גרסה זו יותר סבירה, שכן קשה להעלות על הדעת שהנשיא צריך להתחשב בדעת כל חברי הסנהדרין.
51. סנהדרין לג ע"א.
52. ראה סנהדרין ה ע"א. אולם ראה רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ו, הלכה ב, שיש ליטול רשות "מבית דין של ישראל בארץ ישראל", ולאו-דווקא מן הנשיא. יש להעיר שמדין זה יש להוכיח דווקא כשיטת אלבק, לעיל, ליד ציון הערה 39, שהנשיא הוא תפקיד מדיני, מפני שבבבל יש ליטול רשות מראש הגולה, והלה אינו נשיא הסנהדרין.
53. ראה מדרש תנחומא (בובר), בהעלותך, סימן כז: "'ותבער אש בעדתם' (תהלים קו, יח). ואין עדה אלא סנהדרין, שנאמר: 'והיה אם מעיני העדה" וגו' (במדבר טו, כד), וכתיב: 'ואם כל עדת ישראל ישגו'". וראה גם רש"י, ויקרא ד, יג, ד"ה עדת ישראל. וראה משנה, הוריות א, ה: "אין חייבים אלא על הוריית בית דין הגדול בלבד, שנאמר: 'ואם כל עדת ישראל ישגו'".
54. משנה, הוריות א, ד.
55. וראה לעיל, ליד ציון הערה 33, שלדעת הרמב"ם, המופלא הוא הנשיא.
56. לדיון בסוגיה זו, ראה שטיינפלד, לעיל, הערה 34.
57. אם כי אין הכרח שחובת הציות לפסק ההלכה נפגמת בשל כך.
