טייס קרב ירדני נשלח למשימה קרבית בשמי סוריה, כחלק ממאמץ הלחימה המשולב בארגון דאעש, וממנה לא שב.
לאחר שהופל מטוסו, צנח הטייס לידיהם של לוחמי דאעש, וכל הנסיונות של ממלכת ירדן לשחררו בתמורה לשחרור מחבלת "אל-קאעידה" העצורה בירדן - נכשלו. הטייס הירדני הוצא להורג בשריפה אל מול מצלמות הארגון האיסלאמי ואל מול עיני העולם כולו.
רציחתו של הטייס, שהוסרטה והוקרנה כסרט הוליוודי מבוים וערוך היטב, זעזעה את העולם באכזריותה וגררה גינויים רבים ממנהיגי העולם, הבטחות ללחימה עיקשת ותגובה הולמת קשה מצידם.
הגדיל לעשות עבדאללה
מלך ירדן כשתוך מספר שעות מפרסום הסרטון בתקשורת העולמית, פקד על הוצאתם להורג של לפחות שני אסירים שהורשעו בעבר בפעילות טרור בממלכה והושמו מאחורי סורג ובריח, ובכללם האסירה שאמורה הייתה להשתחרר תמורת החזרתו של הטייס השבוי.
כך בדיוק מדברים שכנינו במזרח התיכון. אין זה חריג מבחינתם - לא המעשה של דאעש מצד אחד ולא הנקמה הירדנית מצד שני. הרי בתרבות המזרח התיכון ועל-פי חוקיהן של מדינות איסלאמיות לא מעטות, מותר להרוג בשיטות שונות, ומותר, שלא לומר רצוי, גם לנקום. להבדיל מהנקמה שבמערב "מוגשת קרה", כאן מדובר על נקמה רותחת במיטבה.
רק "עין מערבית נאורה" אינה סובלת את המראות, אינה סובלת את הקולות ואת הידיעה כי ככה מתנהלים שכנינו ב"שיכון המזרח".
"העין המערבית" הזדעזעה בהתחלה ממראות ההוצאה להורג בתליה של אנשים בכיכר העיר, אך התרגלה.
"העין המערבית" הזדעזעה בהתחלה ממראות הסקילה למוות בחוצות העיר, אך התרגלה.
"העין המערבית" הזדעזעה בהתחלה מהשלכת אנשים חיים מגגות בניינים בשל נטייתם המינית, אך התרגלה.
"העין המערבית" הזדעזעה ממראות של עריפת הראשים, אך כעת גם לכך התרגלה.
צביעות או טיפשות
כעת על "העין המערבית" להתרגל גם למראות של שריפת אנשים חיים ולצפות בעתיד שיוצגו לעיניה שיטות רצח מגווונות, אכזריות ונתעבות, הנמצאות בכתובים של התרבות האנושית כולה ובהיסטוריה של היהודים מזה מאות בשנים.
פליאתם של רבים, הזעזוע המופגן באמצעי התקשורת והתגובות הנזעמות בעולם המערבי הם מובנים, אך אינם אמורים להפתיע. הרי בסעודיה, ידידתה הגדולה של המערב ובעלת ברית של ארצות-הברית, כורתים איברים ומתיזים ראשים כמעשה שבשגרה, כמו גם במדינות מוסלמיות אחרות כעירק, תימן ועוד.
באירן תולים אנשים בכיכרות כעניין שבשגרה כענישה חוקית.
באפגניסטן, אירן, סומליה, פקיסטן, סוריה אינדונזיה ועוד מדינות מוסלמיות סוקלים למוות מזה זמן רב נשים סוררות, בין אם נאפו או נחשדו בניאוף, כמו גם את אלו שנאנסו והמיתו בושה על כבוד משפחתן.
הפלשתינים תומכי חמאס בעזה השליכו את בני עמם תומכי הפתח ומתנגדיהם (אלה שלא נורו בקרן הרחוב) מגגות בניינים.
פלשתינים תומכי כל הארגונים כבר שרפו חיים יהודים, ועודם מנסים לעשות כן מדי שבוע על-ידי השלכת בקבוקי תבערה לעבר כלי רכב בצירי התנועה ביהודה, שומרון ובקעת הירדן, כמו גם לעבר בתי יהודים בירושלים ובשאר אזורים בארץ ישראל שבהם יהודים אינם רצויים בעיניהם.
המקרה האחרון שבו פגע בקבוק תבערה ביהודים, הצית וכילה רכב ישראלי בשומרון, פצע קשות את איילה שפירא, ילדה תמימה בת 11, שנאבקה על חייה וצפויה לה ולמשפחתה הצעירה תקופת שיקום ארוכה ומאתגרת. לא היה זה המקרה הראשון, וככל הנראה אין זה האחרון, ששכנינו מנסים לשרוף יהודים חפים מפשע.
צלקות השריפה ניכרות על גופם ונפשם של הניצולים, אך נשתכחו כנראה מזכרונו של העם, של חלק ממנהיגיו ושל העולם כולו. די אם נזכיר יהודים שלא שפר עליהם גורלם ומצאו את מותם בשריפתם חיים כתוצאה מבקבוק תבערה שהושלך לעברם: החייל דוד דלרוזה הי"ד שחירף נפשו בניסיון ולהציל, ללא הצלחה, את רחל וייס הי"ד ושלושת ילדיה: אפרים, נתנאל ורפאל הי"ד שנלכדו באוטובוס הבוער שעשה את דרכו מטבריה לירושלים ב-1988, ואת עופרה מוזס ואת בתה טל הי"ד שנשרפו למוות סמוך לאלפי מנשה באפריל 1987.
אך גרועה מהפגיעה היא העובדה כי רציחות אלו ואחרות, כמו גם הנסיונות לרצח החוזרים ונשנים ברחבי יישובינו וכבישינו, לא הביאו לשינוי תודעתי עמוק בהקשר לתגובה הרצויה והראויה כלפי ארגוני הטרור, מנהיגיו ותומכיו באשר הם, כמו גם כלפי המנהיגים ודעת הקהל העולמית במישורים אחרים.
כעת, משדאעש הביאו לתודעה העולמית את שיטות הרצח האכזריות, על מדינת ישראל ומערך ההסברה שלה להסביר כי הוצאה להורג בשריפה של טייס קרב שיצא למשימה קרבית ונשבה, אינה עומדת בקנה אחד עם הוצאה להורג של משפחת אזרחים שנסעה לביתה ובקבוק תבערה הושלך למכוניתה, שתכליתו היחידה - שריפתם חיים ברכבם!
אין היא עולה בקנה אחד עם הוצאה להורג בסקילה של אזרחים תמימים, ילדים, נשים וגברים שכל חטאם הוא נסיעה, הליכה ושהייה בסמיכות לכפרים ערביים ולמבתרי כביש שמהם מושלכים סלעים לעברם!
אין היא עולה בקנה אחד עם פיגועי דריסה מכוונים (הרי דאעש עוד יפיקו סרטון המראה אותם דורסים שבויים עם טרקטור) עם פיצוצם של מטענים רבי עוצמה ליד קהל אזרחים הסועד את ליבו במסעדה או עושה דרכו בקווי התחבורה הציבורית (הרי דאעש עוד יפיקו סרטון שבו הם מצמידים מטען חבלה לשבוי ויפוצצו אותו חי). זאת לצד שאר מיתות משונות ואכזריות המוכרות היטב לאזרחי ארצנו "הודות" לאויבינו ה"יצירתיים".
כיהודים, למדנו במשך שנים ואף קיבלנו תזכורת לאחרונה עם ציון יום השואה הבינלאומי, כי דמנו מותר בעולם. כך היה בעבר, כך בהווה וכך יהיה גם בעתיד עד ש...
למדנו שוועדות חקירה וגינויים בינלאומיים יפעלו נגד מדינת "הציונים" קודם שיופעלו כלפי מדינות אחרות, אם בכלל.
למדנו כי במזרח התיכון השפה הערבית שולטת אך אינה מובנת לנו דוברי העברית, וודאי לא לדוברי השוודית והאנגלית.
למדנו שאפשר וצריך להזדעזע ברמה הערכית ממעשי רצח והרג נתעבים. אך להיות מופתעים? זוהי צביעות או טיפשות במזרח התיכון. תבחרו!
