הצעה שנוני מוזס לא יוכל לסרב לה

קשה לדעת כמה כסף יש לאנשים עשירים באמת ומה יחסם האמוציונאלי לממון רב, אבל אם בוחנים את ההערכות לגבי שווי ההון, נראה כי לאיל ההימורים שלדון אדלסון, הבעלים של ישראל היום, יש בארנק יותר מ-30 מיליארד דולר ואילו לארנון מוזס, בעל השליטה בידיעות אחרונות, יש "רק" משהו כמו 400 מיליון דולר ושניהם מעריכים מאוד כסף.

על בסיס ההערכות האלה מעניין לדעת מה היה קורה אם אדלסון היה מפתיע את מוזס ומציע לו "הצעה שאי-אפשר לסרב לה": תשלום של 500 מיליון דולר עבור הבעלות על קונצרן ידיעות אחרונות. להערכתי נוני היה מנסה לנצל את ההזדמנות ולקבל יותר, אך בסופו של יום היו השניים מגיעים לעמק השווה והעסקה הייתה יוצאת אל הפועל, ובמסגרתה היה נוני מתחייב לא להיות קשור בעסקי תקשורת מתחרים.

בשלב זה היה אדלסון יכול לשלוף "קלף מנצח" ולהסביר לאנשי המערכת מספר עובדות חיים: "מי שלא ירצה להיות חלק מהדיל, יקבל פיצויים ומי שיסכים להישאר - יצטרך להתחייב לעבוד ולכתוב על-פי כללי המערכת החדשה שבראשה יעמוד עורך ישראל היום עמוס רגב, שיהיה הדמות הדומיננטית שתכתיב את המשך קיומה של המדיניות החיובית כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מן הבחינה הכלכלית העסקה המקורית הזו טובה מאוד לאדלסון. ראשית היא תאפשר לו להפסיק לממן את העלויות הגבוהות ביותר של הוצאת הפקת ישראל היום והפצתו, כולל העובדה שהעיתון מחולק חינם ובעתיד יגבה תשלום עבור העיתון שבבעלות החדשה. שנית: את כל הוצאות העבר אפשר יהיה לקזז מרווחי העתיד על חשבון מס הכנסה. שלישית: ניתן יהיה להעלות באופן משמעותי את התשלום עבור המודעות שיתפרסמו בעיתון בבעלות החדשה. רביעית: יבוטלו כול העלויות הנדרשות כיום בגלל התחרות עם ישראל היום, כמו הפצת עיתוני חינם. בקיצור: יתרונות לא חסרים ועל פניו נראה שהעסקה כדאית לכל הצדדים.

עד שעסקה מן הסוג המוצע כאן תצא אל הפועל סביר מאוד להניח שתתייתר המתקפה המשפטית והמקיפה נגד ישראל היום שהפעיל עו"ד שחר בן- מאיר שהגיש עתירה לוועדת הבחירות המרכזית ל"מניעת פרסומה של תעמולת בחירות" בחינמון לטובת נתניהו.

אם ישראל היום לא יהיה קיים לא תהיה קיימת גם העתירה. בעתירה שהוגשה הועלו מספר בעיות משפטית-חוקיות שיהיה צורך למצוא להן פתרון. הטענה הייתה: "בעל הון שאינו אזרח או תושב ישראל מקים עבור מועמד לבחירות עיתון יומי המופץ בחינם ואשר משתלט על חלק נכבד של תחום העיתונות היומית ו'תורם' לשם כך עשרות מיליוני דולרים, הוא סכנה מהותית, מוחשית ומידית, לקיומה של דמוקרטיה המבוססת על עיקרון השוויון". אבל כיוון שאחרי השלמת העסקה העיתון לא יהיה חינמי - תיפול הטענה הזו מאליה.

בעתירה הוזכר גם תחקיר "המקור" של רביב דרוקר בערוץ 10 על ישראל היום שחשף את שינויי העריכה שמבצע עמוס רגב.

בעתירה נכתב כי "אחד מסימני ההיכר המובהקים של הסיקור הפוליטי ב'ישראל היום' הוא היעדר ביקורת ישירה על סביבת נתניהו, ומיעוט ביקורת חריפה על אותה סביבה".

סביר להניח כי גם לבעיה זו ניתן יהיה למצוא פתרון, שהרי עמוס רגב כנראה לא יישאר עורך לנצח. ומי יודע, אולי תמורת סכום מכובד, הולם, ומוסכם, יציע אדלסון בהמשך הזמן את תפקיד העורך הראשי לחתן פרס ישראל נחום ברנע, ואת תפקיד המשנה לעורך - לסימה קדמון.