שיטת היוון תזרימי מזומנים עתידיים (DCF - Discounted Cash Flow) לביצוע הערכות שווי היא אחת השיטות המועדפות והמקובלות על מערכת המשפט בישראל. אולם בחינת סבירותן של הערכות שווי היא מגמה ההולכת ומתעצמת לאחרונה, אם באמצעות בית המשפט הכלכלי בתל אביב, באמצעות פסיקות אחרונות של בית המשפט העליון או באמצעות הגברת מעורבותה של רשות ניירות ערך. חשוב להבין ולנהל את הסיכון שבביסוס תיק משפטי על חוות דעתו של מעריך שווי, במיוחד על-רקע העדר תקן אחיד ודרישות מוגדרות בתחום בישראל.
טעויות מתודולוגיות וחישוביות עלולות לפגום בהערכת השווי ולהביא לחוסר יכולתו של מבצע העבודה להגן על ממצאי עבודתו בפני חקירה או חוות דעת נגדית. בנוסף, אם השופט/ת יקבלו את הרושם שמעריך השווי פעל בניגוד להצהרת אי-התלות ולא ביצע עבודה אוביקטיבית, אזי עלולות להיות השלכות על מכלול הנושאים הקשורים בעבודה - מבחירת השיטה, דרך בחירת נתונים או השמטתם ועד פגיעה במהימנותם. לכך יכולה להיות השפעה הרסנית על אמינותו של מעריך השווי כעד מומחה בלתי תלוי.
מלבד בית המשפט הכלכלי, נראה שגם רשות ניירות ערך מעלה את סף הרגישות לנושא, כפי שמשתמע מדבריו של פרופ'
שמואל האוזר, יו"ר הרשות. לדבריו, לצורך העלאת רמת הערכות השווי בישראל, נדרשת "הבאת שומרי הסף לרמת הביקורת הראויה באשר להערכות השווי, לייצר 'משמעת שוק' ו'אכיפת שוק' לרבות אחריות אזרחית של מעריכי שווי כלפי משקיעים".
גם רשות ניירות ערך האמריקנית (SEC) שמה לאחרונה דגש על הסכנות הנובעות מהערכות שווי, והגדירה את התחום כאחד מחמשת הסיכונים המהותיים ביותר הקיימים בדיווחים כספיים של קרנות השקעה. הרשות ביצעה ביקורת נרחבת מול מעריכי השווי ומול נושאי משרה בקרנות אלו, במסגרתה נמצאו ליקויים לכאורה בכ-50% מהחברות.
עניין זה מדגיש את הסכנה שבהסתמכות משפטית על הערכות השווי, במיוחד לאור העובדה שמקורם של המודלים והשיטות להערכות שווי המקובלים בעולם הינו בארה"ב, שבה התחום מוסדר מבחינה כלכלית ומשפטית והעיסוק בו נמשך מאז שנות העשרים. זאת בניגוד לישראל, שבה התחום עדיין איננו מוסדר ומעריכי שווי פועלים לעתים בהתאם לשיקול דעתם.
על כן, בבואו לשכור את שירותיו של מעריך שווי, מומלץ שעורך הדין יבחן את ניסיונו ואת יכולתו להגן על חוות דעתו בהופעה בבתי משפט ומול גורמים רגולטוריים שונים. עליו לבדוק מהי השכלתו ובקיאותו של מעריך השווי במתודולוגיה וביישומה, אלו נהלי בקרת איכות קיים בטרם הגיש את חוות דעתו, וכן לבחון את איכות הצוות המקצועי שהשתתף בתהליך הערכת השווי.
בניגוד לנהוג בארה"ב, בישראל לא קיים ייחוד ספציפי להגדרות אי-תלות מעריכי השווי, אך במצבים שבהם סבור עורך הדין כי יש להתקשר עם מעריך שווי בלתי תלוי, מומלץ לבדוק כמה נושאים מרכזיים ולקבל גילוי נאות לגביהם. בעת עריכת ההתקשרות בין מעריך השווי למזמין העבודה, יש לבחון האם יש קשר בין שכר הטרחה המשולם בגין הערכת השווי לתוצאותיה. האם קיימות התניות נוספות בקשר לשכר הטרחה? למשל, יש לוודא שתעריף שכר הטרחה קבוע ומוסכם מראש והאם חלקו בניירות ערך של הגורמים המעורבים. במקרה זה יש לבחון האם נובע מכך
ניגוד עניינים מובנה. היקף שכר הטרחה, גבוה מדי או נמוך מדי, עשוי לפגום באיכות העבודה וביכולת להסתמך עליה.
יש לבחון, האם מתקיימים בין מעריך השווי לחברה קשרים עסקיים, העלולים לפגוע באי תלותו, לגרום לעניין אישי בתוצאות העבודה או לניגודי עניינים אחרים.
בבחינת היקף הגילוי הניתן בהערכת השווי ביחס למקורות המידע, גילוי נאות צריך לכלול לפחות את עיקרי הנתונים והחישובים המשמשים בקביעת השווי, כך שאפשר יהיה להבין את הנחות המעריך, ואת הנתונים והאומדנים ששימשו בעבודתו.
אם כן, נוכח מעורבותם הגוברת של בית המשפט הכלכלי ורשות ניירות ערך בתחום הערכות השווי, ועל-רקע העדר תקן אחיד ודרישות מוגדרות בתחום, על עורכי הדין לבחון באמצעות המדרג לעיל את איכות הערכת השווי, כדי להביא לצמצום הסיכונים הגלומים בהערכות השווי.
