מחקר זה מתמקד בשאלה האם בתוכניות חדשות ואקטואליה המשודרות בחמישה גופי שידור ציבוריים, אכן "ניתן ביטוי מתאים ומאוזן להשקפות ודעות שונות הרווחות בציבור" - כמתחייב מחוק
רשות השידור. ליתר דיוק, נבדקה השאלה האם יש בקרב המגישים בתוכניות אלה, ייצוג הולם למגישים בעלי עמדות מדיניות המזוהות עם הימין.
במסגרת המחקר נבדקו 48 תוכניות חדשות ואקטואליה המשודרות בהיקף של 172 שעות בשבוע, בשתי תחנות רדיו - רשת ב' ו
גלי צה"ל - ובשלושה ערוצי טלוויזיה - ערוץ 1, ערוץ 2 ו
ערוץ 10.
לבדיקת שאלת האיזון והגיוון, סווגו עמדותיהם המדיניות של 70 מגישי התוכניות לשתי קטגוריות – מרכז-שמאל או ימין. סיווג העמדות המדיניות נעשה על-פי שיקול דעתו של החוקר (ראו בפרק "מבוא ושיטת המחקר" בגוף הדוח דיון בשאלת אופן סיווג השקפות מדיניות של המגישים).
ההבדלים בין המגישים בשתי הקבוצות משתקפים בשלושה מדדים:
1. מספר מגישים: מתוך 70 מגישים 8 (11%) הם בעלי עמדות מדיניות המזוהות עם הימין, לעומת 62 (89%) המזוהים עם עמדות של מרכז-שמאל.
2. מספר שעות שידור שבועיות: מתוך 172 שעות שידור, 6.25 (4%) שעות הן תוכניות המשודרות על-ידי מגישים ימניים, לעומת כ-166 (96%) שעות הן תוכניות המשודרות על-ידי מגישים המזוהים עם עמדות של מרכז-שמאל.
3. ממוצע דקות שידור למגיש: כל מגיש המזוהה עם הימין מגיש בכל שבוע, בממוצע, תוכנית שאורכה 47 דקות, לעומת ממוצע של 160 דקות שידור של מגיש המזוהה עם מרכז-שמאל.
שמונת המגישים הימניים משדרים בגלי צה"ל – 6, בערוץ 1 – מגיש אחד, ובערוץ 10 – מגישה אחת. אין מגישים ימניים ברשת ב' ובערוץ 2.
בנוסף לסיווג המגישים על-פי עמדות מדיניות, הם סווגו על-פי שני משתנים נוספים: רמת דתיות ומגדר.
קיימת חפיפה גדולה בין שתי קבוצות המגישים ה"ימניים" וה"דתיים" מצד אחד, ובין שתי הקבוצות האחרות, המזוהים עם מרכז-שמאל וחילוניים. לכן הממצאים במשתנה דתיות, דומים מאוד לממצאים שהוצגו לעיל במשתנה עמדות מדיניות.
מתוך 70 מגישים, 45 (64%) הם גברים לעומת 25 (36%) נשים. המגישים הגברים משדרים כ-102 (59%) שעות בשבוע, לעומת 70 (41%) שעות המשודרות על-ידי מגישות נשים. במדד השלישי ממוצע דקות שידור למגיש – יש יתרון למגישות: 169 לעומת 136.
עיון בשתי הרשימות הבאות של מגישים ממחיש היטב את הטענות שהועלו לעיל:
רשימת מגישים המזוהים עם השמאל:
אורלי וילנאי,
אושרת קוטלר,
אילנה דיין,
אסתי פרז,
אריה גולן,
גיא מרוז,
דנה ויס,
יונית לוי,
יעל דן,
ירון לונדון,
מוטי קירשנבאום,
מיכל רבינוביץ',
נדב פרי,
עודד שחר,
ענת דוידוב,
ערד ניר,
קרן נויבך,
רביב דרוקר,
רזי ברקאי,
רינה מצליח,
רינו צרור,
רפי רשף.
רשימת המגישים המזוהים עם הימין: איתן ליפשיץ,
אמילי עמרוסי,
ג'קי לוי,
ידידיה מאיר,
יועז הנדל,
יעקב אחימאיר, סיון רהב-מאיר, קובי אריאלי.
השוואת שתי הרשימות מציפה שלוש עובדות:
1. הרשימה הראשונה ארוכה בהרבה מן הרשימה השנייה.
2. בעוד שהרשימה הראשונה מכילה עיתונאים ומגישים ותיקים ומנוסים, הרשימה השנייה כוללת בחלקה מגישים שהגשת תוכניות רדיו וטלוויזיה אינה עיסוקם העיקרי (ג'קי לוי, יועז הנדל, קובי אריאלי, בני הזוג מאיר).
3. בעוד שברשימה הראשונה ניתן למצוא את המגישים של כל תוכניות החדשות והאקטואליה המרכזיות בחמשת גופי השידור שנבדקו, כל המגישים ברשימה ב' (למעט יעקב אחימאיר) מסתפקים בהגשת תוכניות לא מרכזיות.
נראה שהייצוג הניתן בתקשורת האלקטרונית למגישים מן הימין הינו יותר בגדר עלה תאנה מאשר מתן ייצוג הולם.
לעיתים נשמעת הטענה, ש"הימין משתלט על התקשורת. אחרי שראש הממשלה נתניהו השתלט על ערוץ 1, ומחזיק בגרון את ערוץ 10, הוא בדרכו להשתלט גם על ערוץ 2".
הממצאים שהוצגו כאן מראים שכל ה"השתלטות" הזו מתחילה ומסתיימת, בינתיים, בפינה קטנה שנמצאה בימי שישי בבוקר בערוץ 10 לאמילי עמרוסי.
