לאחרונה נתגלע סכסוך מר וחריף בין נשיא ארה"ב לבין ראש ממשלת ישראל. הסכסוך הינו שלב בשרשרת הסכסוכים שבין הנשיא לבין ראש ממשלתנו. אין ספק שהכימיה לא שוררת בין שני האישים הללו, אולם זה מחריף והולך לקראת סיום כהונתו של
ברק אובמה.
משום מה בחר הנשיא לקראת סוף כהונתו להתעסק דווקא עם
בנימין נתניהו ולא עם אויבים מרים ממנו. הסכסוך סביב הנאום בקונגרס האמריקני על-פי הזמנת מר ביינר, לבש ממדים של המלחמה הקרה ששרתה בין ברית המועצות לבין ארה"ב.
מה משיג מכך הנשיא האמריקני, איני יודע. למה הוא גורם רואים ושומעים ובין השאר מסכסך את ביבי עם הדמוקרטים, גורם לתסיסה עם יהדות אמריקה, גורם לדיון יום יומי בעיתונות בארץ ועוד.
מה משיג ביבי, קודם כל סדר היום הוא מדיני, דנים כל הזמן ביחסים עם אובמה. העלה את הנושא האירני לראש סדר העדיפויות כפי שנהג בכל השנים האחרונות. מכריח את אובמה לחשב את צעדיו גם אם הוא כבר גמר אומר להשיג הסכם ויהי מה. הוא יכול להגיד לאירנים - חברה תראו מה עושה לי ביבי בדעת הקהל בארצי. כולם שכחו את האופן בו נוצר הנאום הזה ומדברים על הסכנה האירנית. כל המפלגות בארץ לא נעים להם להראות כתומכים באובמה בנושא הגרעין האירני, אז הם אומרים אכן במהות צודק ביבי, אבל למה להסתכסכך עם אובמה.
ואובמה כמו אובמה, לא מחמיץ נושא להסתבך בו במקום לא להתייחס לכך, כי בסיומו של יום, הוא הכי חזק. הוא זה שיחתום על ההסכם, הלך על כל הקופה ובנה מזבוב פיל.
ונניח שביבי ינאם בקונגרס, האם זה ישפיע על מעמדו כחותם ההסכם? לא ולא. כל הזמן טורחים לומר לנו, כי מי שממונה על יחס החוץ הוא הנשיא ולא הקונגרס, אז במקום להגיד - אוקיי שמעתי אותך, עכשיו תחזור לאן שבאת, הוא בטיפשותו נותן לביבי כבוד רב, הוא הופך אותו לשווה ערך למעמד הנשיא.
שמעתי הבוקר את מייקל אורן נציגנו לשעבר בארה"ב והוא טוען שניתן גם ניתן לשקם את היחסים אחרי הנאום ומאחר שעד עכשיו ביבי לא ירד מהעץ, כי אז עליו לנאום את נאומו ומייקל כידוע הוא גם אישיות פוליטית.
אינני ימני בדעותיי, אבל אני תומך בנאום הזה, כי כל דבר משפיע וגם להתעסקות בטרום הנאום וגם בנאום עצמו, ישנה תועלת אפילו אם נסתכסך לרגע עם ארה"ב.
