במבט ראשון ושטחי אין בפרשת "תצוה" מסר רלוונטי לחיינו בכלל ולתחום המנהיגות בפרט. הפרשה עמוסה בפרטים על בגדי הכהנים בעת עבודתם במשכן ועל תהליך חניכתם לעבודה. מה לכל זה ולחיים במאה ה-21? מה לזה ולמנהיגות? אולם, עיון מעמיק חושף מסר מהותי על מודל המנהיגות הרצוי בתחום הדתי, הפוליטי והעסקי, ולמעשה לכל תחום בו נדרש השילוב בין "מנהיגות מעצבת", כזו המובילה את המונהגים לעבר חזון, לבין התייחסות ואכפתיות מהמונהגים כאנשים.

התורה מפרטת שמונה בגדים שהיו לאהרן, הכהן הגדול. שני הבגדים הראשונים המוזכרים בפרשתנו הם האפוד והחושן. האפוד נלבש כשצמוד אליו רכוס החושן. החושן היה לוח ובו משובצות תריסר אבנים טובות. על כל אבן היה חרוט שמו של אחד משנים עשר השבטים. מערכת שלמה של טבעות, פתילים ושרשרות חיברה בין האפוד והחושן, על-מנת להבטיח כי הם רכוסים וצמודים בצורה מוחלטת. התורה אף מזהירה: "לא יזח החושן מעל האפוד". הגמרא, והרמב"ם בעקבותיה, מבינים שמדובר באיסור של ממש. לכאורה, מה פשר האיסור בתזוזת החושן מן האפוד?


גם האורים והתומים


הרב חנן פורת ז"ל הסביר את האיסור על בסיס הפסוקים המופיעים מיד לאחריו: "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על ליבו בבואו אל הקודש, לזיכרון לפני ה' תמיד" (שמות כ"ח, כ"ט). שמותיהם של בני ישראל חייבים להיות על ליבו של אהרן, מבלי שתהיה אפילו מראית עין כאילו הסיח את דעתו מהם ולו לרגע אחד. החושן חייב להיות מוצמד ומהודק לאפוד במיוחד כאשר אהרן מתקרב אל השם, נכנס אל הקודש ועסוק בעבודתו המכפרת על עם ישראל כולו, על כל גווניו ושבטיו.

אולם התורה מוסיפה ואומרת בפסוק הבא: "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים, והיו על לב אהרן בבואו לפני ה', ונשא אהרן את משפט בני ישראל על ליבו לפני ה' תמיד". בין כפלי החושן היו חבויים האורים והתומים ובהם שמותיו הקדושים של הקב"ה. גם שמותיו של הא-ל חייבים להיות על לבבו של אהרן ולא לזוז ממנו. שניהם, שמות בני ישראל ושמותיו של הקב"ה גם יחד, חייבים להיות מהודקים לליבו, בפרט בבואו אל הקודש.

הגמרא מסתפקת האם הכהנים הם שליחי הקב"ה או שליחי עם ישראל. על-פי הדברים שהבאנו, דומה, כי שתי התפיסות נכונות גם יחד. אהרן הוא האדם היחיד שנבחר להיכנס אל קודש הקודשים. במקביל, אהרן הוא גם מי שמשכין שלום בין אדם לחברו. עם כל מעלתו הרמה וקירבתו הגדולה לקב"ה, הוא מתעניין באנשים, רגיש למצוקותיהם וקשוב למריבותיהם. אהרן ניחן, לצד מעלותיו כאיש קודש, גם ביכולת לתווך ולהשכין שלום.

אחד האתגרים הגדולים הרובצים לפתחו של מנהיג הוא ההתמודדות עם המתח שבין החיבור לחזון הרם והנישא לבין האנשים. ההדגשה על חובת הצמדת החושן, הנושא את שמות בני ישראל ושמותיו של הקב"ה, לליבו של הכהן הגדול, מתווה דרך ראויה בסוגיה זו.


מופת ליישום פרקטי


דמותו של אהרן משתקפת בספרות חז"ל כמופת מעורר השראה הקורא ליישום פרקטי. אהרן הוביל את הציבור לערכים וקירב לתורה, אולם בראש ובראשונה, וללא כל סתירה, הוא אהב את הבריות. ידוע הדיוק של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל שאמר, כי אהבתו של אהרן לא הייתה על-מנת לקרב אנשים לתורה. הוא אהב את הבריות אהבת אמת; כזו שאיננה תלויה בדבר, כמאמר המשנה: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" ולא אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה.

מחקרים מראים, כי אינטליגנציה רגשית גבוהה מגבירה אפקטיביות ארגונית. אהרן ללא ספק ניחן באינטליגנציה רגשית גבוהה. המשנה מלמדת אותנו, כי אינטליגנציה רגשית אמיתית איננה נעשית לשם האפקטיביות הארגונית. רק אינטליגנציה רגשית העומדת בפני עצמה תוביל, בסופו של דבר, לתוצאות גם ברמה המערכתית. אהבה פשוטה של הבריות, לא זו בלבד שאיננה סותרת דבקות בחזון ואת היכולת להוביל אליו. היא עצמה הגשמת החזון ודוגמה אישית ליישומו.

העובדה שאהרן לא שוכח לרגע את העם, גם בזמן היותו עסוק בעבודת הקודש, מבטאת את ענוותנותו. זהו מודל ההנהגה המשותפת, שבה אהבה נטולת אגו, כמו זו שהייתה בין שני האחים המנהיגים - משה ואהרן - מהווה מופת לכל העם. נקווה, כי המודל המנהיגותי שפרשתנו ודמותו של אהרן מציבים לנו, יעוררו בנו ובמנהיגינו השראה.