כן, עמירם, אתה היית מפקד
הצוות של ביבי וגם שלי ושל עוד לוחמי סיירת. יחד התאמנו למבצעים ופעולות בפיקודך ובהנהגתך. סמכנו עליך, הערצנו אותך ואהבנו אותך...ועדיין רבה ההערכה לאומץ הלב ולתושייה הרבה שלך.
ביום צאתו של ראש הממשלה
בנימין נתניהו, זה שכאמור היה פָּקּוּדך, למסע גורלי לארצות-הברית נגד האיום הגרעיני האירני, השתתפת בפורום "200 מפקדים" נגד מדיניותו. הוזמנת לדבר
ברדיו, ויצאת נגד כוונת נתניהו לנאום בפני הקונגרס האמריקני בגנות ההסכם המתגבש בין המעצמות ובין אירן.
ועל זה רציתי לומר כמה דברים.
אתה וחבריך שותפים להערכה ש"אירן היא איום, איום גרעיני חריף". אך הפורום שלכם הוא לדבריך גוף שמטרתו "להפסיק להתרשם מהאיומים ומהסכנות מאירן, מדאעש ומהחיזבאללה ומכולם...ולעבור לכיוון של הסדרים מדיניים...". הסדרים מדיניים? עם מי בדיוק? אבו-מאזן? אין טעם ואין צורך.
ג'ון קרי הנלעג? או ג'ון הג'יהאדיסט מדאעש? והרי כולנו יודעים ש"הסדרים מדיניים" הם כיום שם קוד מכובס לנסיגות, החרבת ישובים וגירוש יהודים מאדמתם. לא ולא. שבענו "ניסויים" כושלים כאלה באוסלו ובהינתקות.
אך הבעיה נעוצה לדעתך בהתנהגותו של נתניהו: "קשה לי עם זה", אמרת. "ביבי היה פקוד שלי...לימדתי אותו לנווט אל המטרה. אבל פה הוא מתבלבל...המטרה היא בטהרן ולא בוושינגטון, ואת ההחלטות מקבל הנשיא ולא הקונגרס".
ואני אומר כי מה שחשוב הוא האזימוט, הכיוון הכללי למטרה שהייתה ועודנה ניטרול האיום הגרעיני האירני מעל ישראל ומעל המזרח התיכון כולו. ושים לב, באופן מפתיע "ההסדרים המדיניים" שאתה וחבריך מבקשים לעבור אליהם כמענה ל"הפחדות מאירן, מדאעש וחיזבאללה", כבר הולכים ונרקמים כיום, פה במזה"ת, ולא בוושינגטון, ישירות בין המדינות הנוגעות בדבר: מצרים, סעודיה, ירדן, מדינות המפרץ וצפון אפריקה - המוצאות עצמן בחזית אחת עם ישראל מול אירן, הג'יהאד האיסלאמי (דאעש וכולי) וגם מול אובמה ומדיניותו המטורפת, המסוכנת, ההרסנית והכאוטית.
אנו חיים בעידן חדש שבו - בעיקר בגלל אובמה - מעמדה ואמינותה של ארה"ב נשחקים ומאבדים מתוקפם. "דוקטרינת אובמה" השליכה את יהבה על תנועת "האחים המוסלמים" בתקווה חסרת שחר להביא לאילופה ובִיּוּתה והתמתנותה (בדומה לאשליות אדריכלי אוסלו שערפאת יתמתן ויעסוק בביוב במקום בטרור), ודחקה עצמה לפינות טורקיות וקטריות מסוכנות.
ארה"ב היא אכן השותפה ובעלת הברית הגדולה שלנו, אך זה למרות אובמה ולא בגללו. הוא נוהג בכלל נגד הכיוון, מאבד תמיכה מבית ומתקרב למרבה השמחה לסיום כהונתו.
סליחה, אבל לא כל כך הבנתי מה אתה מנסה לרמוז בהערתך שארה"ב היא גם "בנק לא קטן". מה זה משנה? הלנצח נישען כלכלית על הדוד סם? הרי גם ישראל כבר אינה קוטלת קנים מבחינה בינלאומית, גיאופוליטית וכלכלית, ואולי בשלב זה של חייה עליה לחתור לעצמאות והגמוניה ולא לשעבוד ותלות פוליטית או כלכלית.
המו"מ שארה"ב והמעצמות - שאינן חפות מחשבונות ואינטרסים כמו נפט ונשק ועוד - מנהלות מזה זמן עם אירן לא היה אפשרי אלמלא הוטלו על אירן הסנקציות שהן תוצאה ישירה של המאמצים הדיפלומטיים האדירים שהוביל נתניהו כמעט לבדו. המו"מ שנפתח מאחורי גבה של ישראל עוסק בגרעין האירני המאיים לפי שעה על ישראל והמזרח התיכון יותר מאשר על ארה"ב ואירופה, אבל דווקא ישראל ומדינות המזה"ת המאוימות אינן שותפות למו"מ ואפילו מודרות וממודרות ממנו...
נכון, ביבי כמו אחרים התברבר לפעמים בניווטים במהלך אימונים, אבל תמיד היה "נעול-מטרה", חתר להשיגה ויהי מה. הוא לא הפגין אז יומרות או נטיות להנהגה מדינית והתרכז בטיפוח וחיזוק היכולות. אבל מתברר שברבות השנים הוא צמח להיות במובהק "בן המהפכה" הציונית שחוללו כאן האבות המייסדים משמאל ומימין גם יחד; מנהיג שרכש בבחרותו מיומנויות ב"נשק העתיד" הטכנולגי - טלוויזיה, תקשורת ויכולת נאום והסברה, שאותם השכיל לרתום גם למיצוב עצמו בעמדת הנהגה וגם לטובת המדינה והמדיניות שלו.
עוד אמרת כי "משברים עם ידידים פותרים בחדרי חדרים עם מקבלי ההחלטות עצמם. הפתרון הוא לדבר עם אובמה בחדרי חדרים...". מתוך היכרות, אני מאמין שכוונותיך טובות וטהורות ושאינך נמנה על הבכירים המסובסדים והניזונים משלמונים וטובות הנאה ומתייצבים אל הדגל לפי צו קריאה מוושינגטון המתייחסת אלינו לאחרונה כאל "רפובליקת בטטות". אך האם לא היה עדיף דווקא את הוויכוח הקריטי שלכם עם נתניהו לנהל ב"חדרי חדרים"? ולא כשהוא כבר במטוס בדרך אל היעד?
מה אמר הפועל מסג'רה על בן-גוריון
לפני שנים שמעתי ברדיו ראיון עם אחד מוותיקי המושבה סג'רה בגליל התחתון שהכיר מקרוב את דוד בן-גוריון כשעבד שם במשך תקופה מסוימת כפועל. הזקן מסג'רה דיבר בביטול על מייסד המדינה ותיאר אותו בזלזול כפועל לא יוצלח ש"לא אהב לעבוד"...
עמירם לוין זוכר את החייל נתניהו מניווטים טופוגרפיים כפי שהפועל מסג'רה זכר את בן-גוריון כפועל. ואודה על האמת: גם אני - כמי שחלק עם נתניהו אותה קורת גג במשך שנתיים וחצי - נופל לעתים בפח הזה. הוא עצמו אף נשאל על כך פעם במשרד החוץ וענה בבדיחות הדעת "כן, מימון ואני נהגנו להשתין ביחד מאחורי האוהל..." (להבדיל אלף הבדלות ממה שכתוב בתורה על מנהגו של פרעה, שנחשב במצרים כאלוה, לצאת השכם בבוקר לבדו ללא מלווים לעשות את צרכיו ביאור, ואת מנהג הרבנים החשובים לטבול במקווה ביחידות...).
כי ידוע שנגישות פיזית וקירבה יתרה לאדם אחר מולידות כלפיו רגשות שהם לפעמים ההפך מכבוד, כמאמר הפתגם האמריקני "Familiarity Breeds Contempt" (קירבה יתרה מולידה זילות) או כמאמר חז"ל "אין נביא בעירו". אנו רואים א גילויי ההערצה רבה לנתניהו בארה"ב, ולעומת זאת בארץ - שנאה וזלזול כמו שחש הפועל מסג'רה כלפי בן-גוריון.
וזה אולי מסביר חלקית את היחס כלפי נתניהו מצד בני דורו. במה דברים אמורים?
עד נתניהו, זכו בדרך כלל מנהיגים בישראל לתפקידם על-פי "צו התנועה", אחרי מסלול ארוך ומייגע. הם צמחו בתוך "המיליֶה" הארצישראלי המוכר והחמים, כשהם מוקפים חברים ממפא"י, הפלמ"ח או המחתרות, ואפשר היה להשלים עם בחירתם, כי הם היו גם מבוגרים ומנוסים יותר.
אך נתניהו שאומנם נולד בישראל, התחנך בנעוריו בארה"ב, היה מועמד צעיר מאוד ששירת בצה"ל, ורבים כמוני הכירו אותו או הכירו אחרים שהכירו אותו ולא "החזיקו" ממנו כל כך, כי מצד אחד הוא נראה מאוד דומה להם, ומצד שני הצטייר כאאוטסיידר...מן ההתחלה נתניהו הביא למרוץ הזה יסודות וערכים אמריקניים של תחרות גלויה, כוחנית ובלתי מתנצלת. לכן הוא עקף בקלות את
שמעון פרס שכבר קדם לו בדרישה הכוחנית "אני אמלוך".
כנראה ישראל הייתה זקוקה אז, כמו היום, דווקא למישהו "אמריקני" בחינוכו ושפתו שיידע ללוש ולתפלל את הממשל, התקשורת ודעת הקהל האמריקניים, כמו שמול פרעה נזקקו בני ישראל למשה שגדל כנסיך מצרי. אך להערכתי, אנו קרבים ליום שנזדקק למנהיג שמבין "ערבית" וערבים, היות שהזירה החשובה עומדת לעבור מוושינגטון למזה"ת.
