קומץ הגרבוזים

במוצאי השבת האחרונה ערכו אנשי "רק לא נתניהו" הפגנה להפצת מסר השנאה אשר מלכד אותם. עדר התקשורת, שברובו נמנה על אנשי "רק לא נתניהו", התגייס בהתלהבות ובשקיקה כדי לרומם את הפגנת השמאל ולהציגה כ"עצרת" רבת משתתפים. שוב ושוב דיווחו הכתבים על כל קומץ שירד מן האוטובוסים והצטרף לאנשים בכיכר. למרבה הפלא לא חזרו הפעם על השקר העתיק של ארבע מאות אלף מפגינים, כי הפעם - כביכול - לא היה מדובר בהפגנה אלא ב"עצרת", אירוע מכונן של הזרמת כספים זרים מעבר לים כדי להשפיע ולעוות את רצון הבוחרים בישראל.

על הבמה ניצבו נואמים אחדים שהתגייסו למען המסר הנ"ל, וביניהם גם כאלה שניסיון העבר שלהם צריך היה להובילם דווקא להתנצל על התוצאות החמורות של המדיניות השגויה שלה הם מטיפים, ועל הקורבנות הרבים שהיא גרמה, מאוסלו ועד "צוק איתן". בין הנואמים היה גם "איש רוח" בעיני עצמו, גרבוז, מי שמתיימר להימנות על ה"אליטה" בעיני עצמה, קומץ "הנאורים" כזוהר הרקיע שהשתלטו על השיח הציבורי, ואשר התנשאותם אומנותם.

גרבוז, הרואה בעצמו "איש תרבות" "שרוצה דמוקרטיה הומאנית חילונית" מוטרד מאנשים שנוסעים באוטובוסים למקומות פולחן שונים ואף תמוהים. כיצד אם כן הוא מתייחס לעצמו ולחבריו מן הקומץ שלו, גרבוזים לצורך הדיון, אשר עולים לרגל - מכוח אמונתם התפלה והטפלה - אל האליל מרמאללה כדי לחלות את פניו ולקבל את ברכתו?

על גרבוז ניתן לומר שהפוסל, במומו פוסל. הוא עצמו נמנה על קומץ "מנשקי הקמעות, עובדי האלילים והמשתחווים ומשתטחים על קברי קדושים". הוא עצמו נמנה על דת "השלום", דת המתאפיינת בכל מה שהוא טוען שהוא פוסל. מדובר בדת בעלת מאפיינים משיחיים. מדובר בדת בעלת אדמו"רים משלה (הקוראים לעצמם "אנשי רוח"), טקסים פולחניים משלה, מנהגים משלה, קורבנות משלה ואפילו קורבנות אדם (גם אם קוראים להם "קורבנות השלום"), קדושים משלה (הרוצח ערפאת וממשיך דרכו, מכחיש השואה מרמאללה), עגל זהב משלה ("פתרון" שתי המדינות, בבחינת "אלה אלוהיך ישראל"), כפייה דתית משלה הגובלת במשטרת מחשבות, וכן הלאה.

הגרבוזים כתופעה מעוררים את השאלה שגרבוז העלה בנאומו: "אז איך זה שהקומץ שולט בנו?". ואמנם קומץ הגרבוזים שולט בשיח הציבורי והתקשורתי מזה כעשרים שנה ומנהל את חיינו גם כש"הימין" בממשלה, אם כי לא בשלטון. על כן, בישראל האורווליאנית, למלחמה - מלחמת אוסלו - קוראים "שלום", ולקורבנותיה קוראים "קורבנות השלום".

על כן, בישראל האוסלואידית, אין להעלות לדיון הציבורי והתקשורתי אפשרות לפתרון אחר זולת האיוולת של "פתרון" שתי המדינות. על כן, בישראל שטופת המוח, פשע שנאה הוא רק מעשה מכוער ומגונה של יהודים (עשבים שוטים בודדים ומבודדים) נגד ערבים, אבל לא המדיניות המוצהרת של השמאל נגד יהודים (הטרנספר הגזעני המתוכנן למאות אלפי יהודים במסגרת "תהליך השלום" או "ההסדר המדיני"). על כן, בישראל הליברלית כביכול, חופש תפילה שמור לכל ומובטח לכל, פרט ליהודים במקום הקדוש להם ביותר - הר-הבית - ותפילת יהודים במקום הקדוש אסורה על-ידי מערכות השלטון והמשפט ומוגדרת כ"ליבוי אש האלימות" בפי הגרבוזים.

דברי השטנה של גרבוז על המרפסת בכיכר נועדו לשרת את הצמד החד"ש, בוזילבני, מועמדי המערך האדום לראשות הממשלה. הן בוזי כבר הצהיר בעבר שאם יגיע לתפקיד ראש הממשלה - חלילה, יש לומר - מעשהו הראשון יהיה עלייה לרגל אל הפריץ מרמאללה כדי לקדם את "פתרון" שתי המדינות. אמירה זו לבדה צריכה לגרום לכל בוחר שעיניו בראשו לחפש יעד אחר להצבעתו. אבל, בישראל המסוממת על-ידי סם "השלום", מעשה כזה מוצג כצעד למען "השלום". במדינה נאורה ניתן היה לצפות מצמד כנ"ל להתנער מדבריו של העשב השוטה שהתגייס לשירותם ולגנות את הדברים. אבל אצלנו, ככל הנראה, מוגזם לצפות מהם לגינוי ולהתנצלות.

גרבוז נשא את דברי השטנה שלו על המרפסת בכיכר מלכי ישראל. אם חלילה יתגשמו מאווייו תהפוך הכיכר לכיכר מלכי ישמעאל. האיש לא יכול היה להתאפק מלהסית שוב נגד "הימין", כאילו "הימין" כולו אחראי לרצח רבין. וכמובן, לא מטרידה אותו השאלה מי הפיק רווח פוליטי מכך שרבין נרצח דווקא כאשר התחיל להתפכח מן האסון שהמיט על ישראל כאשר נפל למלכודת שטמנו לו האוסלואידים.

עם ישראל זקוק לשינוי בבחירות הקרובות: השתחררות משלטון השמאל, שנמשך גם בשנים הרבות שבהן "הימין" בממשלה. הגיעה העת שהימין יהיה גם בשלטון, ולא רק בממשלה המתחפשת לימין, אבל מבצעת את מדיניות השמאל.