לעם ישראל יש מין תכונה מוזרה שהוא נוטה לפעול נגד טובתו שלו. קראנו על זה בפרשת השבוע בשבת שעברה, בסיפור של העגל שעשו כתחליף למנהיגות של משה, ומאז נתקלנו בתופעה הזאת עוד הרבה פעמים לאורך ההיסטוריה. ואנחנו לא מדברים כאן על יהודים בודדים שנהגו כך, שפעלו נגד האינטרסים של עמם, כאלה היו רבים ויש גם היום למרבה הבושה. אנחנו מדברים על קבוצות שהתארגנו לאותה מטרה. הדוגמה הבולטת, ואולי הידועה ביותר, היא זו של חבורות הקנאים שפעלו בירושלים בשנים האחרונות לקיומו של בית המקדש השני. החבורות הללו נלחמו זו בזו, שנאת חינם, וכך נחלשו והלכו עד שהאויב הרומאי הצליח לכבוש את העיר ולהחריבה. כמובן, לאיש מחברי הקבוצות ההן לא הייתה כוונה רעה; גם לאלה שעשו את העגל לא; הקנאים לא התכוונו לגרום לחורבן ירושלים ועושי העגל לא התכוונו לעבוד עבודה זרה.