אף על-פי כן, הליכוד - למרות הכל, נתניהו

נתניהו הוא הקמפיינר הטוב מכולם והוא עשה זאת שוב. היו שאמרו כי הוא פתח בעימות חסר תקדים עם הנשיא אובמה עד כדי סיכון יחסינו המיוחדים אם ארה"ב, ששבר חזק ימינה, שהתנער מנאום בר-אילן, שהשתלח בערבים ועשה את הכל תוך שימוש באמצעי תעמולה ושלהוב יצרים בשטח. עוד כשהוכרז על הבחירות הניפו נציגי העבודה את הדגל "רק לא ביבי", באותו רגע התמקד הקמפיין באיש עצמו ולא בהישגיו, או בחילוקי הדעות האידיאולוגיים והחברתיים בין הליכוד לבין העבודה. בסופו של דבר לראשונה בישראל המערכה הפוליטית בבחירות התנהלה אישית כנגד אדם אחד - בנימין נתניהו. היא לא התנהלה על מצעי מפלגה, על עמדות ואידיאולוגיות בין המועמדים והמפלגות השונים. ההישג הוא אישי של נתניהו, כפי שהכישלון, אם היה מתרחש, גם הוא היה נרשם אך ורק לחובתו של נתניהו.

האזרח הממוצע ראה את ראש ממשלתו עומד במרכז המאבק העולמי בטרור האיסלאמי בנוכחות מנהיגי העולם בפריז, הוא ראה אותו עומד בליבה של וושינגטון ונלחם על עמדתה הצודקת של ישראל מול איום הגרעין האירני. לפי המסורת היהודית מעמד כזה מקבל את התואר המכובד "קידוש השם" וכאן בתקשורת זלזלו בו ובמעשיו ובקרו אותם לחומרה על הנזק שלכאורה הוא גורם לישראל בעולם. המסר שחזר על עצמו - "רק לא ביבי" - שגרם לרבים בעיקר בתקשורת להזדרז ולנבא את קריסתו של הליכוד והיעלמותו של נתניהו מהזירה הפוליטית קרס והוכח ככישלון של קמפיין המחנה הציוני. ברגע האמת, העם בחר שוב בנתניהו ובגדול!. נתניהו הוא ראש הממשלה הבא, פעם רביעית במצטבר, שלישית ברציפות. רק בן-גוריון עשה זאת לפניו והוא צפוי לעקוף אותו כראש הממשלה בעל הוותק הגדול ביותר מקום המדינה.

מערכת הבחירות הזו הביאה לשיא תהליך ארוך שבמסגרתו התייצבה התקשורת, כמעט כגוף אחד, בצד מסוים של המפה הפוליטית - בצד של המחנה הציוני. היא הפכה להיות עיתונות של שבט מסוים, היא הכתיבה לנו מה לחשוב ומה לומר, אך בעיקר היא דאגה לכוון אותנו לבחור בחירה מסוימת בקלפי. תשתיתה של מערכת הבחירות הזו שליבתה הייתה אחת - חיסול פוליטי של יריב אחד בלבד- נתניהו.

ראש הממשלה טען בשבועות האחרונים כי כלי התקשורת בישראל ובראשם קבוצת ידיעות אחרונות פתחו בקמפיין להפלתו, בבדיקה של כותרות העיתונים שנערכה לאחרונה עולה, כי רוב הכותרות בעשרת הימים שלפני יום הבחירות הביעו ביקורת קשה על נתניהו אישית ונגד ממשלתו, במקביל, קודמו מתנגדיו ועמדותיהם בכותרות אחרות. בבחינת חלק מהתבטאויותיהם של פרשנים וכתבים בכירים בתקשורת עולה כי הקו היה ברור, חייבים להחליף את נתניהו!. בן כספית ממעריב כתב: "כרגע, מצבו נראה רע, הבחירות אינן על אירן, או על חמאס ואפילו לא על משבר הדיור. מדובר במשאל עם על נתניהו, נדמה לי שהציבור לא מעוניין בו יותר, ימין ושמאל לא משנה, האיש מיצה אותנו, אנחנו מיצינו אותו" (מעריב, 15.3.15). "הנה חלפו שני עשורים מאז נבחר לראשונה, והוא בדרכו החוצה", כתב אמיר אורן ( הארץ, 17.3.15). "ביבי, הגיעה השעה שתרד מהבמה ותזמין את המובילים שיפנו את חפציכם מבית ראש הממשלה ברחוב בלפור. אבל הפעם בזהירות. מה שצריך להישאר במעון הרשמי, עדיף שיישאר. שלא תפתח עוד חקירה" כתב שמעון שיפר ( ידיעות, 17.3.15) . "יש משמעות דרמטית לעומק ההפסד שינחלו נתניהו ומפלגתו, וכאן יש תפקיד לכל אחד ואחת שהגאולה חשובה לו. התפקיד אינו מסתכם בהליכה לקלפי, גם לא ביחסי גומלין עם המקלדת. המשימה פשוטה: לתרום ככל הניתן להבטחת התבוסה ולהעמקתה" כתב אורי משגב ( הארץ, 12.3.15) והוסיף: "תחזית הבחירות של 'משגב לעם' מתעדכנת: המחנה הציוני- 26, הליכוד- 19, הרצוג ירכיב את הממשלה הבאה" סיכם אורי משגב (הארץ, 14.3.15).

לצערי, איני זוכר מערכת בחירות שעניינה האחד והיחיד היה הפלתו של ראש ממשלה. לא רק גופי תקשורת חזקים היו שחקנים פעילים במשחק הזה, גם עיתונאים ופרשנים בכירים השתתפו בו באופן חסר תקדים נוצר מעין "עיוורון תקשורתי" כאשר התקשורת לקחה חלק בבנייתו של הרצוג כאלטרנטיבה לנתניהו. במקום לבצע תחקיר אודותיו ויכולותיו כמועמד לראשות הממשלה מול נתניהו, היא חטאה לתפקידה והעדיפה ל"אתרג" אותו, הסתירה את חולשותיו ובאופן כללי שיתפה פעולה עם הקמפיין שלו כנגד נתניהו.החודשים האחרונים הביאו למיאוס גובר והולך של חלקים ניכרים בציבור כלפי התקשורת.לצערנו, אותם פרשנים ועיתונאים דיברו בינם לבין עצמם, ובינם לבין הקבוצה הפוליטית שאותה רצו לראות מנצחת בליל הבחירות. פרשן ערוץ 10 רביב דרוקר שהיה הבולט בביקורתו ובמסקנותיו הקשות כנגד נתניהו הודה לאחר הבחירות שהתקשורת שגתה באופן הסיקור. "טעינו וטעיתי - ובגדול. אנחנו חיים בעיקר מסקרים, ואנחנו די נוטים לזלזל בשטח - כי כל אחד יש לו את השטח שלו...התוצאות נחתו עלי בבום. יכול להיות שזו הייתה מגמה ולא ראינו אותה, כי אולי אנחנו חיים בלה לה לנד".

בימים שחלפו מאז ניצחון נתניהו והימין בבחירות, ניסו כמה לדבר על "חשבון הנפש" של התקשורת. לצערי זה לא מה שהציבור מצפה לו, עיקר הדיונים הללו נסוב בעיקר סביב השאלה היכן טעתה התקשורת יחד עם הסוקרים בניבוי התוצאות ולא בהתגייסותה המלאה כנגד נתניהו ובוחרי הימין ולטובת מפלגות השמאל.

תחזיות הסקרים הבטיחו ניצחון להרצוג והמחנה הציוני. המדגמים בערב הבחירות צפו תיקו - אבל תוצאות האמת הפכו את הקערה על פיה ונתנו ניצחון סוחף לנתניהו עם הליכוד בפרט ולגוש הימין בכלל. נציגי הסוקרים הבכירים הגיבו בחוסר ביטחון לתוצאות האמת. פרופ' קמיל פוקס, סוקר ערוץ 10, אמר ל"דה-מרקר": "כשסיפרו לי על התוצאות, חשבתי שאני מת"... "הפער היה חריף דווקא בין המפלגות הגדולות ולכן נהיה לקטסטרופה למרות הצלחה סטטיסטית"..." דברים שעשויים להסביר את הסטייה שבכל זאת התקבלה בנתונים. לדבריו, עובדה "שחלק מהאנשים פשוט שיקר במדגם."

סטלה קריוף מנכ"לית TNS טלסקר (שסקרה עבור ערוץ 1) אמרה כי מבחינה סטטיסטית תוצאות האמת בקלפיות המדגם היו טובות למדי אולם אלה התקבלו בסביבות השעה 03:00 לפנות בוקר, וממילא לא עניינו את הציבור כמו הנתונים שהוצגו בפניו בשעה 22:00. את הפער הקטן שבכל זאת קיים בין קלפיות המדגם לתוצאות הסופיות טומנת ד"ר מינה צמח באחוז הסירובים הגבוה במיוחד שהיה הפעם בקלפיות המדגם. גופי התקשורת שהציגו את תוצאות מדגמי הטלוויזיה צריכים לערוך בדק בית, כיצד קרה שהציגו עד לרגע האמת סקרים שהתבררו כשגויים, שבהם המחנה הציוני מנצח בפער של כארבעה מנדטים, ובעיקר כיצד לא הצליחו גם מדגמי הטלוויזיה לחזות את הניצחון של הליכוד בפער משמעותי על פני המחנה הציוני.

תוצאות הבחירות מראות בבירור כי היהירות וההתנשאות של חלק מהמועמדים והמפלגות לצד שלל הפרשנים, הכתבים והשדרנים, אשר תמכו בגלוי בתנועות השמאל כנגד נתניהו, נחלו כישלון מוחץ!. הדחיקה של מצביעי מחל-הליכוד עם הגב אל הקיר, ההתקפות האישיות על נתניהו, על כל הישג של ממשלתו ועל מצבה הקשה לכאורה של המדינה בכלל, בניגוד למציאות אותה הם מכירים, לצד הצגתם של חברי הליכוד והימין כאספסוף וכאנשים המצביעים מן הבטן ולא מן הראש, גרמה לחלקם לשוב הביתה גם אם הייתה להם ביקורת וכוונת הצבעה למועמד אחר, לבוא בהמוניהם ולהצביע עבור נתניהו והליכוד.

ככל שההתקפה על נתניהו הייתה חריפה יותר, היא גרמה לאנשים להתגייס לטובתו, העלייה בשיעורי ההצבעה בפריפריה לטובת הליכוד ונתניהו נבעה מכך שלא מעט אנשים שישבו על הגדר במערכות בחירות שונות, והעדיפו לא להצביע, החליטו להירתם הפעם כדי להגן על הגאווה והבית הפוליטי שלהם. ניתן רק לשער שהייתה פה התגייסות טוטאלית של רבים בחברה שחשו שבתקשורת ובאליטות קמו נגדם כוחות שרצו לפגוע בהם ולגמד אותם והם העדיפו לומר לא!. הסוקרים ונציגי התקשורת הם שני המגזרים הראשונים שצריכים לעשות חשבון נפש, מפלה כזו לא נראתה כאן זמן רב. יש שטענו כי תעשיית סקרים שלמה פשטה רגל. לא רק שהם פספסו לאורך כל הקמפיין, הם כשלו ברגע האמת ביום הבחירות. באשר לנציגי התקשורת, ההתמכרות שלהם לסקרים לצד הבעת עמדתם הנחרצת כנגד ראש הממשלה התבררה כהרסנית.

עם זאת, מתוך הכשל שהתגלה בבחירות אלה יכול לבקוע הישג כביר לממשלה החדשה. כולנו עם אחד, כולנו סובלים מאותן בעיות, אנו צריכים להסתכל קדימה לאחד שורות ולצמצם מחלוקות בינינו. האיום הקיומי על החברה הישראלית פנימה מצוי ממש מתחת לאפנו. השנאה בין דתיים וחילונים. בין ימנים ושמאלנים. בין מזרחים ואשכנזים. בין תל אביבים ומתנחלים. בין יהודים וערבים. שנאה תהומית שצריכה לעמוד לטיפול בסדר היום של הממשלה החדשה בראשות נתניהו כחלק ממדיניותו לאיחוי הקרעים בעם ולהגברת הערבות ההדדית בינינו פנימה, היא לא פחות חשובה מהמאבק על האיום האירני. האתגר שלנו לחזק את מרכיב הישראליות המשותפת אחד עם השני למען שגשוג והצלחה של כולנו.