הרשעת אולמרט הגיעה כשבועיים לאחר ניצחון הימין בבחירות. בשני המקרים התוצאה הייתה בניגוד למגמת חלק ניכר בתקשורת הישראלית, בהובלת העיתון שפעם הייתה לו מדינה עם אולמרט בראשה והיום מחפש משיח חדש שיחריב יישובים יהודים (למען השלום, כן).
לפני כשנתיים וחצי שיווק "ידיעות" את פסק הדין ההוא של אולמרט כזיכוי מלא.
נחום ברנע דיבר על "אשמת
משה לדור", וסימן את הקו לחסידיו בתקשורת שהזדרזו וצלבו אף הם את פרקליט המדינה. הוא כתב שלדור היה צריך להתפטר, ושהתפטרות זו הייתה מחזקת את הפרקליטות. מזל שלא הקשיבו לו.
גם
אורי קורב, התובע במשפט, זכה למנת ארס: "בעל ניסיון מוגבל, רקורד אישי מפוקפק והתנהגות יהירה, תוקפנית". ברנע התנבא: "גם אילו היו לקורב ראיות מוצלחות יותר, ספק אם היה לו סיכוי" (מול סוללת "המשפטנים הרציניים והמעמיקים" של אולמרט). נו, מסתבר שהראיות ה"מוצלחות יותר" הגיעו לבסוף.
סימה קדמון התפייטה על השנים האבודות שהפסדנו ללא אולמרט בראשנו. מי יודע, אולי היה יכול להגשים את תוכנית ה"התכנסות" שלו לנסיגה חד-צדדית מהרי השומרון, בואכה הקמת ח'ליפות חמאסית במרחק יריקה מנתב"ג. אגב, אחת הטענות של אולמרט הייתה שחלק מהכסף נועד לארגון כנס תמיכה ב"הינתקות" בקרב בוחרי ליכוד. נקמת ההיסטוריה.
"לא יכול להיות שפרקליט מדינה פטפטן ושיכור כוח יפיל ראש ממשלה מכהן עם אישומים שבית המשפט מוחק פה אחד", כתב
רפי גינת, האיש שערך את "ידיעות" בזמן חורבן גוש-קטיף שהוביל אולמרט ("יהודי לא שופך חומצה על יהודי", זעקה אז הכותרת השקרית של העיתון בעריכתו והפכה ציבור חקלאים אידיאליסטי לאויבי המדינה).
המשעשע מבין נושאי הכלים היה
שמעון שיפר, שאף פעם לא מכזיב בסטנד-אפ עיתונאי: "מי שעמד מאחורי סילוקו של אולמרט הם גורמים בארה"ב... שהצעותיו לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני לא התאימו לתפיסת עולמם... זו רעידת האדמה האמיתית". מבכירי העיתון.
אגב, מישהו ראה אמש את
אמנון אברמוביץ'? חבל שלא זיכה אותנו בשנינויותיו אמש במהדורת החדשות, משום שאז, אחרי הזיכוי, פתח אברמוביץ' את טורו הטלוויזיוני בקביעה "אולמרט יצא זכאי; לא יצא צדיק" (גם הוא צלב את לדור). כך מנסים לצרוב תודעה ציבורית. חווינו אותה גם בחודשים האחרונים.
בתחתית עמוד "הזיכוי" של "ידיעות" נרשם: "אם לא יוטל עליו קלון ואם יתגבר על תיק
הולילנד, אולמרט יחזור בגדול". כבר לא.
