מאסר על תנאי לבעל אמסטף שנשך ילד

בית משפט השלום בתל אביב גזר (ב', 22.05.06) חצי שנת מאסר על תנאי על ליאור בוים, לאחר שהורשע בעבירה של אי-נקיטת צעדי זהירות בחיה.

על-פי המפורט בגזר-הדין, היו בבעלותו של בוים שני כלבים מסוג אמסטף, אותם שחרר מהרצועה, במהלך חודש מאי 2004, בחצר מתנ"ס ברחוב המכבים בתל אביב. בשלב מסוים אחד הכלבים תקף ילד ששיחק במקום, תוך כדי שהוא נושך אותו בחזהו, בגבו ובפניו.

רק לאחר שהנאשם הכניס את ידו לתוך לסתו של הכלב, תוך שבירת אצבעות ידיו, הצליח לשחרר את המתלונן מאחיזתו של הכלב. כתוצאה מהארוע נזקק הילד לניתוח, ולקה בנכות המתבטאת בדמע בלתי רצוני מעינו. כמו כן נותרו צלקות שונות בגופו, והוא נזקק לטיפול נפשי.

בוים הודה כי הכלבים שוחררו על ידיו, התהלכו ללא זמם וכי כלב האמסטף שבבעלותו, הוא שנשך את המתלונן. במהלך שמיעת הראיות העלתה ההגנה טענה, לפיה הנאשם לא היה יכול לצפות את הארוע, וזאת כיון שמדובר בכלבים שעברו אילוף, היו בחזקתו כ- 5 שנים עובר למקרה, ולא היה בהתנהגותם לאורך השנים כדי לרמז על מסוכנותם. בהכרעת הדין, כאמור, נקבע כי המדינה הוכיחה את יסודות העבירה, וכי הוכח נזקו של המתלונן.

לבקשת ההגנה, הופנה הנאשם לשרות המבחן, אשר המציא תסקיר בעניינו. מהתסקיר עלה, כי בוים, אשר הורשע בעבר בעבירה מתחום הסמים, מנהל אורח חיים תקין, נטל על עצמו אחריות מלאה על הארועים ועמד על חומרתם.

עוד עלה, כי הנאשם למד את לקחו וכי למרות שעודנו מחזיק בכלבה מסוג אמסטף, הוא מקפיד לנהוג כעת על-פי מצוות התקנות הנהוגות כיום, ביחס לכלבים מסוכנים. לאור-זאת, העריך שרות המבחן כי מאסר בפועל או בדרך של עבודות שרות, יפגע בתפקודו של הנאשם באופן מהותי, והומלץ להטיל עליו של"צ, בהיקף שעות ניכר, לצד ענישה מותנית.

במסגרת שלב טיעוני העונש, ביקשה ב"כ המדינה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, בהדגישה את התוצאות החמורות שנבעו מרשלנותו. סנגורו של הנאשם, מנגד, ביקש בין-השאר להתחשב בעובדה כי עובר לארוע, כלב מסוג אמסטף לא הוגדר ככלב מסוכן, וכי התקנות המחייבות רצועה וזמם הותקנו בשנת 2004, לאחר האירוע.

שופט בית המשפט, מרדכי פלד, שקל את טיעוני הצדדים, וציין בראשית דבריו, כי הגם שעסקינן בעבירה של רשלנות, קיימת חומרה בלתי מבוטלת בארועים נשוא המקרה דנן, אשר באו לידי ביטוי בשחרור הכלבים האמורים, בשטח ציבורי, שבו ילדים מרבים לשחק.

יש ליתן, הוסיף השופט, גם את הדעת לנזקו של המתלונן, הזקוק לטיפולים רפואיים, נוכח פגיעתו האמורה. "על-מנת להגן על האינטרס הציבורי מן הראוי לנקוט בענישה שתרתיע את הנאשם בפרט ואת הציבור בכלל, מלהלך ברשות הרבים עם כלבים כדוגמת אלו שהיו ברשותו של הנאשם, מבלי לנקוט בכל האמצעים הנחוצים שיש בהם לבטל ממסוכנותם, כפי שנדרש בכגון דא ובאלו זמם, השגחה נאותה, שימוש ברצועה והרחקתם מסביבת ילדים".

עם-זאת, שקל בית המשפט לצד הקולא את האמור בתסקיר החיובי שהוגש בעניינו של בוים, ממנו עלה, בין השאר, כי הנאשם, שאף הוא נפגע באותו ארוע, הפיק את לקחו.

לאור-האמור, בחר בית המשפט להימנע מהטלת מאסר ממשי על הנאשם, וגזר עליו חצי שנת מאסר על-תנאי, צו לשל"צ בהיקף של 200 שעות, פיצוי למתלונן בסכום של 12 אלף שקלים שקלים, וכן קנס כספי בסכום של 200 שקלים או 40 ימי מאסר תמורתו.