תקציר
לאלימות במשפחה יש מאפייני סיכון וחומרה מיוחדים לעומת עבירות אלימות אחרות בשל הקרבה בין העבריין לנפגע. בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (להלן - החוק למניעת אלימות במשפחה), הוסדר הליך של מתן צו הגנה נגד מי שנהג באלימות כלפי בן משפחתו (להלן - המחויב בצו).
בקשה למתן צו הגנה מוגשת לבית המשפט במסגרת הליך אזרחי; רשאי להגישה, בין השאר, בן המשפחה; ואין היא מותנית או מונעת הגשת תלונה במשטרה וטיפול בה במסגרת הליך פלילי. יתרונו של צו ההגנה שהוא מאפשר מתן עזרה ראשונה והגנה מיידית לקורבן העבירה. זהו סעד מהיר, המעניק נגישות מרבית לבית המשפט, אולם האפקטיביות שלו תלויה במידת אכיפתו.
בשנים 2001-2003 נתנו בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט השלום 13,555 צווי הגנה.
1. לפי הניסיון שהצטבר במשטרת ישראל (להלן - המשטרה), תגובה שאינה תקיפה דיה על הפרת צו הגנה מפני בן משפחה עלולה להיות הרת אסון. לאור ניסיון זה קבעה המשטרה נוהל המפרט כיצד יש לפעול כלפי מי שהפר צו הגנה (להלן - הנוהל), ובו הוראות מיוחדות בדבר הפרת הצו בנסיבות חמורות כגון: ההפרה לוותה בעבירת אלימות אחרת או שלמפר הצו עבר פלילי של עבירות אלימות בכלל ושל עבירות אלימות במשפחה בפרט (להלן - מקרים חמורים).
אופן טיפולה של המשטרה בהפרת צווי הגנה נבדק באמצעות מדגם סטטיסטי מייצג של תיקים שנפתחו במשטרה בשנת 2002 בשל תלונה על הפרת צו הגנה האוסר על אדם להיכנס לדירה שבה מתגורר בן משפחתו, או להימצא בתחום מרחק מסוים ממנה (סעיף 2(א)(1) לחוק למניעת אלימות במשפחה; להלן - צו הגנה המורה על הרחקה).
ניתוח תוצאות המדגם העלה ממצאים אלה
:
(א) בשל מאפייני הסיכון המיוחדים של האלימות במשפחה נקבע בנוהל שיש לאתר בדחיפות את החשוד בהפרת צו, ולהביאו לחקירה. ואולם, בכמחצית מתיקי המדגם שנבדקו נמצא, שהחשוד לא נחקר ביום הגשת התלונה; מרביתם, 73%, היו מקרים חמורים. בכ-27% מתיקי המדגם נחקר החשוד כעבור שבוע ועד שלושה חודשים.
(ב) בנוהל נקבע, שלמעט נסיבות חריגות, חשוד בהפרת צו הגנה המורה על הרחקה במקרים חמורים ייעצר בשל מסוכנותו ויובא לפני שופט להארכת מעצר בתוך 24 שעות. למרות זאת, ב-59% מהמקרים החמורים נמצא, שהחשוד לא נעצר. ב-90% מהתיקים האלה אף לא נמצאו נימוקי הקצין הממונה שלא לעצור את החשוד, כנדרש בנוהל. בהיעדר הנמקה לא ניתן לדעת אם אכן התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את אי-המעצר. יתר על כן, שיעור כה גדול של חשודים שלא נעצרו אינו עולה בקנה אחד עם הקביעה שהמעצר יימנע רק בנסיבות חריגות.
(ג) בנוהל נקבע, שאם הופר צו הגנה המורה על הרחקה במקרים חמורים, יש לפעול בדחיפות להגשת כתב אישום, ולאחר הגשתו יש לבקש מבית המשפט להאריך את מעצרו של החשוד עד תום ההליכים הפליליים. ביתר המקרים ובנסיבות חריגות במקרים החמורים יוגש כתב אישום בתוך 14 יום לאחר החקירה. בכ-43% מהתיקים שהוגשו בהם כתבי אישום (כולם, למעט אחד, חמורים) הם הוגשו לאחר יותר מ-14 יום מסיום החקירה.
(ד) בנוהל נקבע, שבנסיבות חריגות ניתן להימנע מהגשת כתב אישום ולסגור את תיק החקירה מחוסר עניין לציבור; נמצא, שרק ב-32% מתיקי המדגם הוגשו כתבי אישום נגד החשודים - ב-39% בלבד מן המקרים החמורים, ורק בתיק לא חמור אחד. כן נקבע בנוהל, שהחלטה שלא להגיש כתב אישום טעונה אישור מנומק של קצין אגף חקירות מרחבי, או של ראש משרד חקירות בתחנה אזורית. למרות זאת הועלה, ש-33% מתיקי המדגם שנסגרו, נסגרו מחוסר עניין לציבור.
83% מהתיקים האלה לא אושרו כנדרש בנוהל, וממילא לא צורפו נימוקיו של הגורם המוסמך לאשר את סגירת התיק. עוד הועלה, כי ב-27% מתיקי המדגם שנסגרו בידי המשטרה לא היה, בנסיבות העניין שבתיק, בסיס לסגירתו בעילה שבה נסגר (עילות הסגירה הן חוסר אשמה, חוסר ראיות מספיקות וחוסר עניין לציבור).
(ה) אשר לעבירות מסוג פשע, לפי חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי) הסמכות להעמיד לדין, או שלא להעמיד לדין, נתונה בידי פרקליט המחוז (למעט עבירות מסוג פשע המנויות בתוספת הראשונה לחוק סדר הדין הפלילי). ביולי 2002 תוקן סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), ונקבע, שהעונש המרבי על הפרת צו שנתן בית משפט לשם הגנה על חייו, על גופו או על שלומו של אדם אחר מפני המפר, יהיה ארבע שנות מאסר. דהיינו, הפרת הצו היא עבירה מסוג פשע.
ב-35% מתיקי המדגם נמצא, כי מועד ביצוע העבירה היה לאחר מועד תיקון חוק העונשין. למרות זאת, כל כתבי האישום בתיקים אלה הוגשו בידי יחידות התביעה במשטרה, ולא בידי הפרקליטות; כן נמצא, שמתוך התיקים האלה שנסגרו, 66% נסגרו בידי המשטרה, ולא הועברו לפרקליטות לשם סגירתם.
2. בנובמבר 2000 תוקן החוק למניעת אלימות במשפחה, ונקבע, כי ככלל, בצו הגנה ייאסר על המחויב בצו להחזיק או לשאת נשק, וכי בית המשפט ידווח לכמה גופים על כל צו הגנה שניתן, ובכלל זה למשרד הפנים, האחראי למתן וביטול של רישיונות להחזקת כלי ירייה, ולמשטרה, שתפקידה לאכוף את צווי ההגנה.
(א) מהשוואה שעשה משרד מבקר המדינה בין קובץ הנתונים שבידי הנהלת בתי המשפט בדבר צווי הגנה שניתנו בשנים 2001-2003 ובין קובץ הנתונים שבידי משרד הפנים על כלי ירייה באותן שנים עלה, כי מתוך 10,547 מספרי תעודות זהות של מחויבים בצו שבודדו בקובץ הנתונים שבידי הנהלת בתי המשפט, על לפחות 4,870 צווי הגנה (46%) לא נמצא דיווח במשרד הפנים.
הועלה, שעד מועד סיום הביקורת (אוגוסט 2004) טרם הוסדרה העברת המידע מבתי המשפט למשטרה, ובידי המשטרה לא היה מידע מרוכז על צווי ההגנה שניתנו, משום שהמשטרה והנהלת בתי המשפט חלוקות בדעתן אשר לדרך העברת המידע: לדעת הנהלת בתי המשפט, יש לשלוח את המידע לגורם מטה מרכזי אחד במשטרה, ואילו לדעת המשטרה, יש לשלוח אותו לתחנות המשטרה.
מאחר שלגופים המופקדים על אכיפת החוק למניעת אלימות במשפחה אין מידע מלא על צווי ההגנה שניתנו, יכולתם למלא את תפקידם נפגעת, ומי שהצו ניתן להגנתו אינו מקבל את מלוא ההגנה הגלומה בצו.
(ב) אף שעל-פי התיקון לחוק למניעת אלימות במשפחה יש לתפוס את נשקו של המחויב בצו לאלתר, אין בנוהלי המשטרה הוראות כיצד לפעול בעניין הנשק כאשר מתקבל בתחנת המשטרה מידע מבית משפט (אם בכלל) על מתן צו הגנה. אשר לתפיסת נשקו של שוטר, הועלה, כי אף שממועד התיקון לחוק עברו יותר משלוש שנים, רק לאחר מועד סיום הביקורת (דצמבר 2004), אושר נוהל מתוקן המסדיר את הטיפול בתפיסת נשקם של שוטרים שהוצא נגדם צו הגנה, ובביטול האישור לנשיאת הנשק.
לשם הגנה אפקטיבית על קורבנות אלימות במשפחה נדרשת תגובה תקיפה ומהירה כלפי בן משפחה שהפר צו הגנה. למשטרה תפקיד מרכזי בהשגת יעד זה, עליה ליישם בקפדנות את הנהלים שקבעה לטיפול בהפרת צווי הגנה שניתנו על-פי חוק למניעת אלימות במשפחה, ולקבוע בנהלים הנחיות שיבטיחו תפיסה לאלתר של נשקו של המחויב בצו.
על הנהלת בתי המשפט, המשטרה ומשרד הפנים להסדיר בהקדם מתכונת יעילה להעברת המידע על צווי הגנה שניתנו בידי בתי המשפט כפי שמורה החוק למניעת אלימות במשפחה.
