בית משפט השלום בירושלים גזר באחרונה עונש מאסר בפועל של 45 ימים על אהוד ענבר, אשר הורשע על-פי הודאתו בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לאחר ששילם לאדם אחר כדי שיבצע במקומו את עבודת השירות שהוטלה עליו.
על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, היה אמור הנאשם, לפני כשלוש שנים, לבצע ארבעה חודשי עבודת שירות בעמותת "כח לתת", כשבשלב מסוים פנה לאדם בשם בני כהן, ביקש ממנו לבצע את במקומו את העבודה במשך חודש וחצי, ובתמורה לכך שילם לו 2,500 שקלים.
הודאת הנאשם באה לאחר שנשמעו הראיות בתיק, ולפני הסיכומים, וזאת במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, לפיו כתב האישום המקורי תוקן רק בפרק הוראות החיקוק, באופן שבמקום עבירה של קבלת דבר במירמה, יוחסה לנאשם עבירה של הפרת הוראה חוקית. הנאשם חזר בו מכפירתו, הודה, והורשע.
שני הצדדים הסכימו ביניהם, כי התביעה תעתור לעונש של 4 חודשים מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס של 50 אלף שקלים, ואילו הסניגור יעתור לעונש של מאסר על תנאי, קנס שלא יעלה על 5,000 שקלים, או לחלופין, שירות לתועלת הציבור, בהיקף שימליץ שירות המבחן. בסופו של דבר ויתר הסניגור על קבלת התסקיר ועל עתירה לשל"צ.
בסופו של דבר ביקשה התביעה מבית המשפט לכבד את ההסדר ברף הגבוה, בין השאר בשל חומרת נסיבות ביצוע העבירה, המצביעות על שורש התרמית, וסיכול מהות העונש שהוטל על הנאשם בשעתו. נציג המדינה ציין, כי יתכן וארבעה חודשי מאסר בפועל הינו עונש לא מידתי לאדם שהוא נורמטיבי, ולכן, עתר למאסר בפועל לתקופה קצרה מהתקופה שהוצגה בהסדר הטיעון, אולם עם זאת הדגיש, כי יש להחמיר בגובה הקנס, כדי להביע את מורת הרוח של בית המשפט ממעשיו של הנאשם.
הסניגור מצדו, ביקש למזער ככל שניתן מחומרת המעשים, הגם שהסכים לכך שהנאשם פעל שלא כשורה, כאשר נעזר באדם אחר בניגוד להנחיות. לדבריו, הטיפול בנאשם היה שגוי - במקום שהממונה יורה על הפסקה מנהלית של עבודת השירות וריצוי יתרת עונש המאסר בין כתלי בית הכלא, מתברר שחבורה של אנשים, חלקם משב"ס, דאגו כל אחד לאינטרס הכספי שלו, והנאשם כיום, לאחר 4 שנים, צריך לשלם את המחיר על אותם אי-סדרים.
בסיכום המשפט הביא הנאשם את דבריו, במסגרתם פירט בהרחבה את נסיבותיו האישיות לאורך השנים, והדגיש, כי במשך 50 שנה לא הסתבך בשום עבירה, למעט עבירת מע"מ, שנבעה מבעיות כלכליות, ובגינה אף הוטל עליו עונש המאסר בעבודת השירות, אותו עונש בגינו הסתבך בעבירה נשוא כתב אישום זה.
שופטת בית המשפט, ר' שלו-גרטל, בחרה בראשית דבריה לפרט שוב את עובדות כתב-האישום, בהן הודה הנאשם ולא נעשה בהן כל תיקון. הנאשם, הוסבר, יצר קשר עם אותו בני כהן, וביקש ממנו לבצע את עבודת השירות במקומו, על-מנת שהוא יוכל להתפנות לעיסוקיו הפרטיים. השניים סיכמו ביניהם, כי כהן יציג עצמו כמתנדב בעמותת "כח לתת", יביא את רכבו הפרטי, ביחד הם יצאו לבצע איסוף וחלוקה של ציוד לנזקקים, כאשר כהן יבצע את העבודה במקום הנאשם.
תמורת זאת, שילם כאמור הנאשם לכהן שכר חודשי של 2,500 שקלים, וכיסה לו את הוצאות הדלק. במשך חודש וחצי הגיעו השניים לעמותה, הנאשם כעובד שירות ובני כהן כמתנדב, אז חתם הנאשם נוכחות לפני האחראי, ולאחר מכן יצאו השניים מחוץ לעמותה, לצורך איסוף וחלוקה של ציוד. בפועל, ביצע את העבודה כהן, תוך שהאחרון מתפנה לעיסוקיו הפרטיים.
"מסכימה אני עם עמדת התביעה, לפיה, העונש הראוי למי שמתחמק מריצוי מאסר בעבודת שירות, הינו מאסר בפועל. זהו בדיוק הגמול הראוי למעשה, ובשום אופן, בלתי מתקבל על הדעת להעניש אדם כזה בעונש קל יותר, מאותו עונש ממנו התחמק, שאם לא כן, יצא חוטא נשכר".
אין ספק, המשיך בית המשפט, שאם הנאשם היה נתפס בשעתו, הרי שהממונה היה מורה על הפסקה מנהלית, והנאשם היה מרצה את יתרת עונש המאסר בין כתלי בית הכלא. ההתחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם, הודגש, ובכל הנימוקים לקולא, בהם גם הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה ועד היום, יכולה לבוא בתקופת המאסר, ולא בכל דרך אחרת.
בהמשך הדברים ציינה השופטת את דברי ב"כ התביעה, כי העתירה הראשונית להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים, הינה בלתי מידתית, ומחמירה מדי עם אדם נורמטיבי כמו הנאשם.
בנוסף, ניתן משקל לקולא לכך שהנאשם בעצם התפרץ ל"דלת פתוחה", כפי שהתברר לבית המשפט ממכלול העדויות במשפט, במהלכו נפרשה תשתית מדאיגה, בכל הנוגע לפיקוח שנעשה מטעם שב"ס בעמותת "כח לתת". גם גילו המתקדם של הנאשם, נסיבותיו האישיות, היותו בדרך כלל אדם נורמטיבי, וכן האחריות, הצער והחרטה שהביע בסופו של יום, הובאו בחשבון.
לאור האמור לעיל, בחר בית המשפט להטיל הנאשם עונש מאסר בפועל של 45 יום, עונש מאסר על-תנאי של 4 חודשים, וכן קנס כספי בסך 2,000 שקלים או 20 ימי מאסר תמורתו.
