אדוני היו"ר,

אדוני סגן הנשיא,

חברי קונגרס נכבדים,

גבירותי ורבותי,

בשם עם ישראל ומדינת ישראל, אני מבקש להביע את תודתי העמוקה לכם על הזכות לשאת דברים בפני מושב משותף זה של שני בתי הקונגרס האמריקני. בניין זה, אולם זה, וכל הנוכחים כאן משמשים עדות לעקרונות האיתנים של חירות ודמוקרטיה.

לפני למעלה מ-30 שנה הגעתי לוושינגטון כמחוקק צעיר, במסגרת תוכנית בחסות מחלקת המדינה. הייתה לי ההזדמנות לסייר בבניין זה, וראיתי אז את מה שאני מאמין בו היום – שמוסד זה, הקונגרס האמריקני, הוא הגוף המחוקק הגדול ביותר בעולם. לא שיערתי אז שיבוא היום שבו יהיה לי הכבוד לשאת דברים בפורום זה כראש ממשלתה של מדינתי, מדינת ישראל.

ארה"ב היא מעצמת-על שהשפעתה חובקת ימים וגבולות. תמיכתכם המתמשכת, שלשמחתי היא חוצה מפלגות, היא בעלת חשיבות מכרעת עבורנו. אנו מקדשים את העקרונות והערכים שמייצגת מדינתכם הגדולה, ואסירי תודה על התמיכה והידידות הבלתי מסויגת שאנו זוכים לה מהקונגרס האמריקני, מהנשיא ג'ורג' בוש ומהעם האמריקני.

אברהם לינקולן אמר פעם: "אני סיפור הצלחה היום בגלל שהיה לי ידיד שהאמין בי, ולא היה לי הלב לאכזב אותו".

ישראל אסירת תודה על כך שאמריקה מאמינה בנו. הרשו לי להבטיחכם כי לא נאכזב אתכם.

קווי הדמיון בזהותנו הכלכלית, חברתית ותרבותית הם ברורים, אולם ישנו משהו עמוק יותר ונצחי. הקשרים הבלתי מעורערים בין שתי מדינותינו מבוססים על הרבה יותר מאינטרסים משותפים. הם מבוססים על יעדים וערכים משותפים הנובעים מעצם מהות יסודות התקומה שלנו.

ביום שני הקרוב, ה-29 במאי, אתם מציינים את יום הזיכרון לחללים האמריקנים. קבריהם של חיילים אמריקנים אמיצים מפוזרים ברחבי העולם: באסיה ובפסיפיק, באירופה ובאפריקה, בעירק ובכל רחבי המזרח התיכון. כאבן של המשפחות לעולם אינו מחלים והחלל שהם מותירים אחריהם אינו מתמלא.

אין זה אפשרי להעלות על הדעת עולם שבו לא קיימת אמריקה, בשירותה הנאצל של האנושות. ביום שני, כאשר יורדו הפסים והכוכבים לחצי התורן, עם ישראל ירכין ראש יחד אתכם.

שתי מדינותינו הגדולות חולקות אמונה עזה בחשיבות החירות, ורוח חלוצית משותפת ששורשיה נטועים באופטימיות עמוקה. זוהי הרוח הנמרצת של חלוצינו שאפשרה לשתי מדינותינו לעשות את הבלתי אפשרי – לבנות ערים במקום בו היו פעם ביצות ולהפריח את השממה.

הוריי בלה ומרדכי אולמרט היו ברי-מזל... [הם נמלטו מהרדיפות באוקראינה וברוסיה ומצאו מקלט בחרבין, סין. הם עלו לישראל במטרה לממש את חלומם לבנות מדינה יהודית ודמוקרטית המתקיימת בשלום בארץ אבותינו].

הוריי הגיעו לארץ הקודש בעקבות פסוק בספר שמואל ב': "ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד".

חברי קונגרס נכבדים, אני מגיע לכאן, לבית זה של חירות ודמוקרטיה, על-מנת להודיע לכם שחלומם של אבותיי, חלומנו שלנו, הוגשם רק בחלקו. הצלחנו לבנות מולדת יהודית ודמוקרטית. הצלחנו לבנות נווה מדבר של תקווה והזדמנות באזור מוכה. אולם לא הייתה עדיין שנה אחת...שבוע אחד...אפילו יום אחד של שלום בארצנו המעונה.

החלוצים הישראלים סבלו, ומאבקם היה ארוך וקשה. אולם אפילו היום, כמעט 60 שנה אחרי עצמאותנו, המאבק עדיין נמשך. מאז נולדה מדינת ישראל ועד לרגע זה ממש, אנו נמצאים במלחמה ובעימות תמידיים. העימות הפך אף יותר אלים והאויב הפך אף יותר בלתי אנושי כתוצאה מנגע טרור המתאבדים. אולם אנו לא לבד. היום ישראל, אמריקה, אירופה ודמוקרטיות אחרות ברחבי הגלובוס מתמודדות, לצערנו, עם אותו אויב.

במהלך 6 השנים האחרונות בוצעו למעלה מ-20,000 ניסיונות פיגוע נגד אזרחי ישראל. למרבה המזל, את רובם הצליחו כוחות הביטחון שלנו לסכל. אולם אלה שיצאו אל הפועל גרמו למותם של מאות אזרחים חפים מפשע ולפציעתם של אלפי אחרים – רבים מהם ילדים שכל חטאם היה שהיו, כפי שהתברר, במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

אלה אינן סטטיסטיקות... אלה הם אנשים אמיתיים עם נשמות יפות שעזבו את העולם מוקדם מדי.

בעשור שבו כיהנתי כראש עיר, עירי האהובה, ירושלים, ספגה את חלק הארי של אותו גל טרור שנראה אז אינסופי.

[אני זוכר את גלילה, ילדה בת 12, עולה מאתיופיה, שהוריה עבדו במלון המלך דוד. בוקר אחד, הוריה של גלילה, שחששו מאוד מכך שבתם תיסע באוטובוס, ביקשו להסיעה לביה"ס. היא סירבה והרגיעה את הוריה: "אל תדאגו, אני יודעת איפה הכי בטוח לשבת". היא מצאה מושב שהאמינה כי הוא בטוח. למרבה הצער, המחבל המתאבד עלה על אותו אוטובוס שבו הייתה גלילה ופוצץ את עצמו בסמוך אליה.

כאשר ביקרתי את ההורים האבלים, אמה של גלילה ניגשה אליי והתחננה: "אתה ראש עיריית ירושלים. אנא מצא לי איזשהו פריט למזכרת, משהו ששייך לבתי, אפילו שרוך נעל". עשיתי כל מה שיכול ראש עיר לעשות, בדקתי שוב ושוב עם המשטרה, התעקשתי שהם ימשיכו לחפש בין הריסות האוטובוס המפויח, אולם המשטרה אישרה את האמת הנוראה: אפילו שרוך נעל לא נמצא].

בין קורבנות הטרור הברוטלי והבלתי פוסק היו – צר לי להודיעכם – גם אזרחים אמריקנים. רק בשבוע שעבר, דניאל וולץ, תלמיד תיכון בן 16 מווסטון, פלורידה, שהגיע לארץ כדי לבלות שם את חופשת הפסח עם הוריו, מת לאחר שנפצע אנושות בפיגוע ההתאבדות האחרון בישראל. ביקשתי מהוריו ומאחותו של דניאל – יקותיאל, שריל ואמנדה וולץ – שרק לפני יומיים סיימו את תקופת השבעה המסורתית, להיות אתנו כאן היום. דניאל היה קרוב משפחה של חבר הקונגרס אריק קנטור מוירג'יניה, חבר נכבד בבית זה. תפילותינו ומחשבותינו אתכם.

אני לוקח עמי את זכרה של גלילה, את זכרו של דניאל ואת אובדנם של כל כך הרבה אחרים, לתפקידי החדש כראש ממשלה. אני נושא עמי גם את המחזות הנוראים שראיתי במו עיניי כאשר ביקרתי בניו-יורק ימים ספורים לאחר פיגועי הטרור הנוראים ב-11 בספטמבר – טרגדיה העולה על כל פיגוע טרור אחר שהתחולל אי פעם.

כפי שאמרתי לידידי הטוב רודי ג'וליאני, באותו יום נורא, יצא לבנו אליכם. לא רק בגלל הידידות בינינו, אלא בגלל ששנינו יודעים באופן אישי וטרגי, את המשמעות של התמודדות עם נגע הטרור בבית.

מדינותינו לא רק חולקות את החוויה והכאב של הטרור. אנו חולקים את המחויבות והנחישות להתמודד עם הטרוריסטים האכזריים שגזלו מאתנו את אותם אנשים תמימים. אנו חולקים את המחויבות לחלץ מתוך יגוננו מחויבות מחודשת להעניק לעמינו עתיד טוב יותר.

הרשו לי להצהיר זאת באופן המפורש ביותר: לא נוכל להיכנע לטרור... לא ניכנע לטרור... ואנו ננצח במלחמה נגד הטרור ונשיב את השלום לעמינו.

הרשות הפלשתינית נשלטת ע"י חמאס – ארגון המתאפיין באנטישמיות ארסית, האדרת הטרור ומחויבות להשמדתה המוחלטת של ישראל. כל עוד אלו הם העקרונות המנחים אותה, היא לא יכולה להוות פרטנר.

לכן, בעוד ישראל פועלת להבטיח את מילוי הצרכים ההומניטריים של האוכלוסיה הפלשתינית, לעולם לא נוכל להיכנע לטרוריסטים או לטרור. אני מוקיר את התקיפות והבהירות של הנשיא והקונגרס בכל הקשור לאכיפת עקרון חיוני זה המשותף לשנינו.

ישראל מביעה את הערכתה לקונגרס על שיזם את "החוק נגד הטרור הפלשתיני" השולח מסר תקיף שארה"ב של אמריקה לא תשלים עם טרור בשום צורה שהיא.

בדומה לאמריקה, גם ישראל חותרת לשחרר את עצמה ממוראות הטרור. ישראל משוועת לשלום וביטחון. ישראל נחושה לקחת אחריות על עתידה שלה ולנקוט בצעדים ממשיים על-מנת להפוך את חלומותיה למציאות. התהליך הכואב אך ההכרחי של ההינתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון היה צעד חיוני.

ברגע זה, מחשבותיי מוקדשות בעיקר לאותו מנהיג דגול שבנסיבות רגילות, היה צריך לעמוד כאן. אריאל שרון, בעל-החזון והמדינאי האגדי, חברי ועמיתי, לא יכול להיות כאן אתנו, אך אני שואב כוח מההבטחה להמשיך את משימתו. אני מתפלל, כפי שאני בטוח שכולכם עושים, למען החלמתו.

אריאל שרון הוא אדם של מלים מועטות ועקרונות גדולים. חזונו וחלום השלום והביטחון שלו התעלה מעל הזמן, הפילוסופיה והפוליטיקה. ישראל עדיין חייבת להתמודד עם האתגר העצום של הבטחת עתידה כמדינה דמוקרטית עם רוב יהודי, בגבולות קבועים וברי-הגנה, ועם ירושלים המאוחדת כבירתה – פתוחה ונגישה לפולחן כל הדתות.

זה היה החלום לו היה אריאל שרון מחויב נאמנה. זו הייתה המשימה שהוא החל בה. זהו היעד והמטרה של מפלגת קדימה שהוא יסד ושאליה הייתי הראשון להצטרף. זוהי מורשת של חירות, זהות וביטחון שאני מקדש. זה הדבר אליו אני חותר. זהו הדבר לו אני מייחל בלהט.

אף על-פי שהממשלה שלנו השתנתה, יעדה של ישראל נותר זהה. כפי שראש הממשלה שרון הצהיר מפורשות: "הפלשתינים לעד יהיו שכנינו. הם מהווים, כמונו, חלק בלתי נפרד מאדמה זו. לישראל אין כל עניין לשלוט בהם או לדכא אותם. גם להם יש את הזכות לחירות ולשאיפות לאומיות".

עם חזונו של אריאל שרון כמדריך את פעולותיי, אני מושיט את ידי לשלום למחמוד עבאס, הנשיא הנבחר של הרשות הפלשתינית. בשם מדינת ישראל, אנו מוכנים לנהל מו"מ עם רשות פלשתינית. רשות זו חייבת להתנער מהטרור, לפרק את תשתית הטרור, לקבל את ההסכמים וההתחייבויות הקודמים ולהכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל.

הרשו לי להיות ברור – שלום, ללא ביטחון, לא יביא לא שלום ולא ביטחון.

אנו לא נסכים, ולא נוכל, להתפשר על העקרונות הבסיסיים הללו לשותפות.

עם שותף פלשתיני אמיתי לשלום, אני מאמין כי נוכל להגיע להסכם על כל הסוגיות המפלגות אותנו. ניסיון העבר מוכיח לנו כי ניתן לגשר על חילוקי דעות בין שני עמים. אני מאמין בכך. אני יודע זאת, מכיוון שעשינו זאת בעבר, בהסכמי השלום שלנו עם מצרים ועם ירדן. הסכמים אלה היו כרוכים בויתורים כואבים וקשים. הם אילצו את ישראל ליטול סיכונים ממשיים.

אולם אם השאיפה היא להגיע לשלום צודק, הוגן ובר-קיימא, אנו זקוקים לשותף המתנער מאלימות ומקדש את החיים יותר מאשר את המוות. אנו זקוקים לשותף המוכיח במעשים, ולא רק במלים, את ההתנערות, הסיכול ומיגור הטרור.

השלום עם מצרים התאפשר רק לאחר שהנשיא אנוואר סאדאת הופיע בכנסת שלנו והצהיר, אחת ולתמיד: "לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים". והשלום עם ירדן התאפשר רק לאחר שהמלך חוסיין המנוח הכריז, כאן בוושינגטון, על קץ הסכסוך, חתם על הסכם שלום עמנו והכיר בכל לב בזכות הקיום של ישראל.

הלקח עבור העם הפלשתיני הוא ברור. בעוד שנים ספורות הם עשויים לחיות במדינה פלשתינית, המתקיימת לצד ישראל בשלום ובביטחון. מדינה פלשתינית שישראל והקהילה הבינלאומית יסייעו לה לשגשג.

אולם אף אחד לא יוכל לגרום לזה לקרות כל עוד הם מסרבים לאפשר לזה לקרות בעצמם.

מזה אלפי שנים, אנו היהודים ניזונים ומתקיימים מכיסופים לארצנו ההיסטורית. אני, כמו רבים אחרים, התחנכתי על אמונה עמוקה שלעולם לא יבוא היום שבו ניאלץ להיפרד מחלקים מאדמת אבותינו. האמנתי, ועד היום אני מאמין, בזכותו הנצחית וההיסטורית של עמנו על כל הארץ הזו.

אולם אני מאמין גם שחלומות לבדם לא ישתיקו את האקדחים היורים ללא הרף מזה כמעט מאה שנה. חלומות לבדם לא יאפשרו לנו לשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית בטוחה.

השבוע קוראים יהודים בכל רחבי העולם בפרשת השבוע: "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם".

עם כל הכאב, אנו, עם ישראל, למדנו לשנות את נקודת ההשקפה שלנו. חובה עלינו להתפשר, למען שלום, לוותר על חלקים מהארץ המובטחת שלנו שבה כל גבעה וכל עמק ספוגים היסטוריה יהודית ושבה קבורים כל גיבורינו. עלינו לוותר על חלק מהחלום שלנו על-מנת לפנות מקום לחלומם של אחרים, כדי שכולנו נוכל ליהנות מעתיד טוב יותר. לשם משימה כואבת אך הכרחית זו נבחרה ממשלתי, ולכך אני מחויב בכל לבי.

אנו מקווים ומתפללים ששכנינו הפלשתינים יתעוררו אף הם. אנו מקווים כי הם יעשו את האבחנה החיונית בין חזונות שמעניקים לנו השראה לבנות מציאות טובה יותר לבין חזיונות שווא שרק יובילו אותנו עמוק יותר אל תוך האפילה. אנו מקווים ומתפללים לכך, משום שאין שלום יציב יותר מזה שהושג כתוצאה מהבנה הדדית, לא רק למען העבר, אלא למען העתיד.

אנו חבים לעצמנו, לילדינו ולנכדינו, חיים שקטים ונורמלים. אחרי כמעט 60 שנה של התגוננות מול פיגועים, יש לאפשר לכל ילדינו לחיות ללא מורא וטרור.

ולכן אני שואל את הפלשתינים: כיצד יכול ילד הגדל בתרבות של שנאה לחלום על האפשרות לשלום? חשוב מאוד שכל בתי הספר וכל המוסדות החינוכיים באזור ילמדו את ילדינו לחיות ללא שנאה.

המפתח לשלום אמיתי ובר-קיימא במזרח התיכון הוא חינוך הדור הבא.

אז הבה נקרא היום לכל עמי המזרח התיכון: החליפו את תרבות השנאה בחזון של תקווה.

שלוש שנים עברו מאז הוצגה מפת הדרכים לשלום. מפת הדרכים היתה – ונותרה – התוכנית הנכונה. הנהגה פלשתינית המקיימת את התחייבויותיה תמצא בנו שותף מוכן לשלום. אולם אם הם יסרבו, לא ניתן למשטר טרור זכות וטו על התקדמות ולא נאפשר לו להחזיק את התקווה כבת-ערובה.

לא נוכל להמתין לפלשתינים לנצח. משאלתנו העמוקה ביותר היא לבנות עתיד טוב יותר לאזורנו, יד ביד עם שותף פלשתיני. אך אם לא, אנו נתקדם הלאה, אך לא לבד.

לעולם לא היינו יכולים לבצע את תוכנית ההינתקות בלי תמיכתכם החזקה. ההינתקות לא הייתה יכולה להתבצע ללא ההתחייבויות שביטא הנשיא בוש במכתבו מה-14 באפריל 2004, שזכה לתמיכת שני בתי הקונגרס, ברוב חסר תקדים. בשם כל עם ישראל, אני מודה לנשיא בוש על התחייבות זו ועל תמיכתו וידידותו.

הצעד הבא הוא אף יותר חיוני לעתידנו ולסיכויי השלום במזרח התיכון. ההצלחה תהיה אפשרית רק אם ארה"ב תהיה שותפה פעילה, שתוביל את התמיכה של ידידינו באירופה וברחבי העולם.

אם נגיע למסקנה שהנתיב הבילטרלי עם הפלשתינים הוא חסר סיכוי, אם הפלשתינים יתעלמו מידנו המושטת לשלום, ישראל תחפש חלופות אחרות לקדם את עתידנו ואת סיכויי התקווה במזרח התיכון. זו תהיה הנקודה שבה יגיע הזמן ל"התכנסות".

ההתכנסות היא תהליך שיאפשר לישראל לבנות את עתידה מבלי שתהיה בת ערובה בידי הטרור הפלשתיני. ההתכנסות אמורה להפחית באופן משמעותי את החיכוך בין ישראלים ופלשתינים ולפתור חלק ניכר מהסכסוך בין שני עמינו הנאבקים.

המטרה היא לשבור את הכבלים שסיבכו את שני עמינו באלימות בלתי פוסקת מזה דורות רבים מדי. כאשר ניפרד זה מזה, שלום ויציבות עשויים יהיו להגיע סוף סוף למפתן האזור המוכה הזה.

אדוני היו"ר,

ישראל האמיתית היא לא מדינה שניתן להבינה עפ"י הטרגדיות המתחוללות במציאות הגיאופוליטית המורכבת. לישראל הישגים מרשימים בתחום המדע, הטכנולוגיה, ההי-טק והאמנויות, והיא מתפארת במספר רב של חתני פרס נובל בתחומים שונים.

ישראל, ארץ בעלת משאבים טבעיים מוגבלים, הלהוטה לקדם שיתוף פעולה עם ארה"ב, מקדישה את מדעניה המבריקים והמבטיחים ביותר למחקר ופיתוח למען דורות חדשים של מקורות אנרגיה אמינים, יעילים וידידותיים לסביבה. שתי מדינותינו שותפות לחתירה אחר ביטחון בתחום האנרגיה ומניעת התחממות כדה"א. על כן, באמצעות חוק שיתוף הפעולה ישראל-ארה"ב בתחום האנרגיה ומסגרות משותפות אחרות, בשיתוף עם עמיתינו האמריקנים, ישראל תגדיל את מאמציה למצוא פתרונות מדעיים וטכנולוגיים מתקדמים, שנועדו לפיתוח מקורות אנרגיה חדשים ולעידוד שימור אנרגיה.

דוגמה אחת להישגיה יוצאי-הדופן של ישראל היא הרכישה האחרונה ע"ס 4 מיליארד דולר של ענק התעשיה הישראלי "ישקר" ע"י חברה אמריקנית. זוהי תמיכה חשובה בכלכלה הישראלית, לה יותר חברות הרשומות בנסד"ק מכל מדינה אחרת, למעט ארה"ב וקנדה. זוהי גם הבעת אמון ביוזמה האסטרטגית הישראלית לחזק את הפיתוח הכלכלי והחברתי של אזורי הנגב והגליל.

אולם מעל לכל, זוהי הכרה בכך שמה שמאחד אותנו – ישראל ואמריקה – היא מחויבות לנצל את המשאב הגדול מכל – המוח האנושי והרוח האנושית.

אנו מאמינים בעקרונות המוסריים אותם חולקות שתי מדינותינו, והם מנחים את ההחלטות הפוליטיות שלנו.

אנו מאמינים כי החיים הם קדושים והקנאות לא.

אנו מאמינים שלכל דמוקרטיה יש הזכות והחובה להגן על אזרחיה ועל ערכיה מול כל אויב.

אנו מאמינים שהטרור לא רק מוביל למלחמה, אלא שהטרור הוא מלחמה – מלחמה בה יש לנצח כל יום, מלחמה בה נשים וגברים בעלי רצון טוב חייבים להיות בני-ברית.

אנו מאמינים ששלום בין מדינות לא צריך להיות רק אידיאל נאצל, כי אם מציאות אמיתית.

אנו מאמינים ששלום, המבוסס על כבוד הדדי, חייב להיות בר-השגה וכי הוא אכן בר-השגה בעתיד הקרוב.

אנו, כיהודים וכאזרחי ישראל, מאמינים ששכנינו הפלשתינים רוצים לחיות בשלום. אנו מאמינים שיש להם הרצון, ואנו מקווים כי גם האומץ, להתנער מהאלימות ומהשנאה כאמצעים להשגת עצמאות לאומית.

התנ"ך מספר לנו שכאשר יהושוע עמד על סיפה של הארץ המובטחת, הוא קיבל צו אחד בלבד: "חזק ואמץ".

חוזק, ללא אומץ, עלול להוביל רק לברוטליות. אומץ לב, ללא חוזק, עלול להיות חסר תוחלת. רק אומץ לב ומחויבות אמיתיים לערכינו, יחד עם הרצון והיכולת להגן עליהם, יובילו אותנו קדימה בשירות האנושות.

לקונגרס האמריקני ולעם האמריקני הדגול, אני אומר: "חזקו ואמצו", ואנו, וכל העמים המקדשים את החירות, נהיה אתכם.

תודה רבה.

"ה' עוז לעמו יתן. ה' יברך את עמו בשלום".

ה' יברך את אמריקה.

אדוני היו"ר,

הרשה לי לפנות לסערה אפלה אחרת המתחוללת ומטילה צל על העולם...

כל דור מתמודד עם רגע של אמת ומבחן. מימי העבדות האכזריים ועד למוראות מלחמת העולם השנייה והגולאגים של הגוש הקומוניסטי: הטוב והצודק בעולם נמצא, מאז ומתמיד, במלחמה עם הרוע הנורא שנגרם כתוצאה מאדישות בני האדם.

אירן, תומכת הטרור הגדולה בעולם, הידועה לשמצה בהפרות זכויות האדם שבה, עומדת על סף רכישת יכולת צבאית גרעינית. עם נשק כזה, ביטחון העולם כולו יועמד בסכנה.

אנו מעריכים מאוד את מנהיגותה של אמריקה בסוגיה זו ואת האמונה החזקה – החוצה מפלגות – שאירן החמושה בנשק גרעיני היא איום בלתי נסבל לשלום ולביטחון העולם. אסור לאפשר לזה לקרות. הקונגרס הוכיח את אמונתו בכך שיזם את "חוק החופש והתמיכה באירן". אנו מצדיעים לכם על המאמצים הללו.

אירן גרעינית פירושה מדינה טרוריסטית שעלולה להשיג את המטרה העיקרית שלמענה טרוריסטים חיים ומתים: השמדה המונית של אנשים חפים מפשע. אתגר זה, שאני מאמין כי הוא מהווה את המבחן של ימינו, הוא אתגר שבו המערב אינו יכול להרשות לעצמו להיכשל.

המשטר האירני הרדיקלי הכריז על ארה"ב כעל אויבתו. נשיאו מאמין כי זוהי חובתו הדתית וזהו ייעודו להוביל את מדינתו בסכסוך אלים נגד הכופרים. בעזות מצח, הוא מכחיש את שואת היהודים ומתבטא באופן מתגרה, תוך שהוא קורא למחוק את ישראל מעל המפה.

עבורנו, זהו איום קיומי. איום אתו איננו יכולים להשלים. אולם אין זה איום על ישראל לבדה. זהו איום על כל אלה המחויבים ליציבות במזה"ת ולשלומו של העולם כולו.

אדוני היו"ר, זהו הרגע. ההיסטוריה תשפוט את הדור שלנו עפ"י הצעדים בהם ננקוט כעת... עפ"י נכונותנו לנקוט עמדה למען השלום, הביטחון והיציבות ועפ"י אומץ-לבנו לעשות את הדבר הנכון.

הקהילה הבינלאומית תימדד לא עפ"י כוונות, אלא עפ"י התוצאה. הקהילה הבינלאומית תיבחן עפ"י יכולתה לשכנע אומות ועמים להפנות גב לשנאה ולקנאות.

אם לא ניקח ברצינות את הרטוריקה האירנית הלוחמנית כעת, ניאלץ לקחת ברצינות את תוקפנותה הגרעינית אח"כ.