שי פירון הלך. לפני שנתיים הבטיח שיילחם בהעסקה קבלנית. הבטיח! אך "תרומתו" האחרונה טרם פרידה ממערכת החינוך היא בקבורת המחלקה לחינוך מבוגרים. בימים אלו התבשרנו שסופית הוציא מידיו משרד החינוך את המחלקה לחינוך מבוגרים, כולל מערכת החינוך באולפנים לעברית, ומעביר את כל המערכת לשוק המופרט. זו לא החלטה שנשלפה באבחת מילה של פקיד. במשרד החינוך שקדו עליה תקופה ארוכה גם בימיו של שי פירון.
גם אם גלי העלייה הגדולים פסקו, וגם אם הצורך ללימודי העברית פחת, האם פחתו שלל הצרכים שמילאה המחלקה לחינוך מבוגרים?
האם לא שאלו קברניטי מערכת החינוך, האם ניתן להפריט מערכת, שבבסיסה היא משרתת רק אוכלוסייה, שאפשרויותיה לקנות את השירותים הם מצומצמות ומוגבלות מאד.
האם זה חינוכי לתחום כל מערך חינוכי ב-ד' אמות שיקולים כספיים? אני התחלתי את לימודי במערכת חינוך של ישראל ענייה טרם קום המדינה. זכיתי לקבל יום לימודים ארוך וארוחה בבית הספר. שהיתי בבית הספר "ילדי עובדים ע"ש משה הס" במקום מגורי עד שעות אחר-הצהריים. אינני זוכר כתות עמוסות של ארבעים תלמיד בכתה. זו התמונה של בית ספרי בימיה של ישראל הענייה טרם קמה וגם בשנותיה הראשונות.
ישראל של היום זוקפת לזכותה עוצמות של קדמה כלכלית, עוצמות החובקות בחובן גילויים מעציבים של אובדן ערכים חברתיים והעדר יחס של כבוד לאדם המבקש להתקיים מיגיע עמלו.
ישראל הענייה לא הרשתה לעצמה לצרף למערכת ההוראה אלפי עובדי חינוך, המועסקים באמצעות חברות כוח אדם הנותנות לעצמן כיסוי קוסמטי בשמות נוצצים. אך השם הנוצץ של עמותה כזו או אחרת אינו יכול להסתיר את העובדה של התפשטות נגע ממאיר של אלפי עובדים חינוכיים, המשולבים במערכת הבית ספרית ללא תנאים סוציאליים וחישובי שכר משפילים.
מדאיגה מאוד שיטת התקצוב של בתי הספר התיכוניים על-ידי משרד החינוך. בסיס התקצוב מבהיר, למרבה הצער, כיצד משרד החינוך עושה צחוק מחוק שהוא חייב לשמור עליו מכל משמר.
אחד מבסיסי התקצוב של בתי הספר התיכוניים בישראל מבוסס על מכסה של 21 נקודות בבחינות הבגרות. 21 נקודות הן בבחינת מיטת סדום עלובה, בה מעניקים במקרה הטוב מבוא להקדמה לה זקוק תלמיד בבית ספר תיכון, שמבקש להמשיך ללמוד במסלול אקדמי.
רוב בתי הספר התיכוניים היטיבו ללמוד איך לצאת ממיטת הסדום של מתן מסגרת לימודית מזערית. הפתרון לכך נמצא בתשלומים המוטלים על ההורים כדי להוסיף את השעות החסרות להשגת מכסת נקודות גבוהה יותר.
המדינה אינה נותנת. ההורים יתנו. ישנן מספר קטן של רשויות מקומיות חזקות וכן גם מועצות אזוריות לא מעטות, שנרתמות למלא את החסר במידה זו או אחרת. אך למרבה הצער, רבות הן הרשויות שאינן יכולות לעמוד בנטל שנזרק לפתחן. גם הרשויות החזקות נאלצות לפנות בסופו של דבר אל כיס ההורים כדי להשלים את המתחייב מבסיס התקצוב המעוות של 21 נקודות עליו מקפיד משרד האוצר להעביר למשרד החינוך.
כאן נכנס לתמונה העגומה ים קרנות, עמותות, חברות, יוזמות, שהמשותף לצורת הפעלתן זו צורת ההפעלה הלא חינוכית של חברות כוח אדם. משרד החינוך מצטרף לתמונה המכוערת בכך שהוא קונה שירותי חינוך מאותן החברות. מימון החברות נעשה גם ע"י משרד החינוך וגבית תשלומים מההורים.
הנפגעים העיקריים הם הורים לתלמידי בתי ספר תיכוניים ממלכתיים-דתיים. בבתי ספר אלו נמצא אחוז גבוה של תלמידים שאינו מסתפק בניקוד מזערי המסתכם ב-21 נקודות. התלמיד מבקש בדרך כלל למקסם את סך הנקודות במדעים. מתוך זיקה עמוקה ללימודי יהדות מבקש לעצמו תוספת מוגברת ומוצדקת של לימוד במסגרת ניקוד גבוה בתנ"ך, ספרות, תלמוד מחשבת ישראל ועוד. לעתים הוא יגיע ל-40 נקודות.
חלק משמעותי הנובע מהפער בין 21 נקודות, שנותנת המדינה, ובין כ-40 נקודות משלמים ההורים. כשלשון החוק מדגישה את המילה חינם. משרד החינוך כופה למעשה על בתי ספר התיכוניים לחטוא כלפי תלמידיהם ולמלא חלל הפגום בדרך פילנטרופית. התברכנו בקרנות ועמותות, שבתיאום עם משרד החינוך והרשויות מְמַמְּנוֹת תחומי העשרה במתמטיקה, במדעים באומנויות, במחשבים ובעוד שלל נושאים לימודיים. לכאורה פתרון יפה אבל למעשה פתרון שיש בו הרבה טעם לפגם. באמצעות פלנטרופיה ובאמצעות כספי משרד החינוך והרשויות המקומיות ממלאים את החלל במורים המקבלים את שכרם לפי שעת עבודה בין 25 ל-40 שקל לשעה ללא תנאים סוציאליים, ללא ימי מחלה, ללא קרן פנסיה, ללא שכר בחופשות וללא פיקוח פדגוגי על עבודתם תופעת שלל הקרנות והעמותות, שצצו בשנים האחרונות כפטריות אחר הגשם, מבליטה את פצע ממאיר במערכת החינוך, בכך שאנו עדים היום למאות רבות של מורים העובדים ללא תנאים סוציאליים וללא כל הגנה של איגוד מקצועי.
שר חינוך בא ושר הולך. בינתיים המערכת הפילנטרופית מוסיפה עוד מורים המועסקים בתנאי חרפה ההולכת וגדלה משנה לשנה כדי למלא את מה שלא נותן משרד החינוך. חייבת לקום תנועת מחאה של תלמידים, הורים ומורים נגד התופעה של העסקת מורים באמצעות קרנות, שהן למעשה כיסוי לחברות כוח אדם, המתעללות במורים הנאלצים לעבוד באמצעותן.
הסתדרות המורים כאיגוד מקצועי חייבת להיאבק להרמת בסיס התקצוב לבתי ספר תיכוניים מ-21 נקודות ל-35 נקודות לפחות. לצערי, הסתדרות המורים הוכיחה שהיא מועלת בתפקידה, כשהיא בכלל מתעלמת מהתופעה המזוויעה, שבין כותלי בתי הספר שלנו עובדים היום עֲבָדִים של חברות כוח אדם. אי-אפשר להתעלם מהפער בין מה שמקבלת הקרן המעסיקה את המורה ובין התמורה הכספית העלובה הניתנת לידיו של המורה . ומי שמגדילה לעשות בכך זו "קרן קרב" באמצעות חברת עֲבָדִים העונה לשם "מרמנת".
זו אחת הדוגמאות לעוצמת הפער של חוק עודף הערך עליו מדבר מארקס. עוצמת פער בין מה שניתן לחברה המעסיקה ובין מה שהיא נותנת בפועל למורה .
אסור להשלים עם העובדה שיהיו מורים חסרי הגנה של איגוד מקצועי. ויהיו נתונים אך ורק לחסדי הפילנטרופיה. הנושא הזה אסור שירד מסדר היום הציבורי.
אני מצפה משר החינוך הבא לשים קץ לתופעה המחפירה. בראש ובראשונה יבטל את ההחלטה האחרונה להפריט את המערכת להנחלת הלשון.
