"בוא נראה את היחסים", אמר ראש הממשלה אריאל שרון בראיון לעיתון "הארץ", "השלום שקיים היום הוא שלום בין מנהיגים. העמים מחרימים. במצרים החוגים האקדמיים, חוגי הסחר וארגונים מקצועיים מחרימים את ישראל... אותו דבר בירדן".
דברים אלא של שרון חייבים לשמש לנו אות אזהרה לעתיד לבוא. בעתיד, כשאנחנו נצמיח מתוכנו מנהיגות חדשה, עלינו לזכור, שלא כל מי שמסוגל אפילו להריץ אוגדה לכיוון תעלת סואץ, הוא גם בהכרח בעל הבנה מינימאלית במדיניות.
החוגים האקדמיים, המקצועיים והמסחריים בכל המדינות הרודניות, לרבות מצרים וירדן, אינם מייצרים מדיניות עצמאית בכל נושא שהוא, קל וחומר בנושא קרדינאלי, כמו יחסים עם ישראל. היחס של שנאה, תעוב ובוז כלפי ישראל השורר בחוגים האלה הינו תוצאה של מדיניות מוכתבת להם מארמונות השליטים באמצעות אלה הלובשים חליפות אזרחיות יפות ועוטים הבעה רשמית, המבקרים אצלם תדיר ובודקים כל מלה נכתבת ונאמרת. דבריו של שרון מסגירים חוסר הבנה יסודית בחוקי הקיום של המשטרים הסובבים את מדינתנו מכל הצדדים, למעט הים.
בעקבות דבריו אלה של שרון, פרסם בעיתונו מו"ל "הארץ" עמוס שוקן (5.5.2005) הצעה לשנות את חוק האזרחות בישראל. המטרה: לעודד נישואין בין ערבים אזרחי ישראל לבין ערבים, שאינם כאלה, ואף בין היהודים לערבים - הכול בתקווה להפיג בדרך זו את יחסי האיבה בין העמים. אני לא אכתוב כאן על ההשלכות הלאומיות של עידוד הנישואין בין יהודים ללא יהודים - טובים ממני כבר עשו את זה. אני רוצה לנסות להבין האם אכן ריבוי נישואי התערובת יכול לתרום להשכנת השלום במזרח התיכון.
לפני כשנה וחצי הזדמן לי לפגוש אדם, שבעיניי הוא אחד הפילוסופים המדיניים המבריקים של המזרח התיכון. היה זה בחור ערבי כבן שלושים, שעמד ליד דוכן תות-שדה בפתח אחת מחנויות הירקות בשוק מחנה יהודה בירושלים. הוא מכר תותים מתוצרת גוש קטיף ותוך כדי שקילה וחשבון, בעברית שותפת, קשר שיחה עם הקונים, סיפר לכולם, שהוא ערבי ודן איתם בעניינים פוליטיים. את אמונתו המדינית סיכם באמרה מופלאה אחת: "אם רק כל "הגדולים" היו עוזבים אותנו, מזמן היינו חיים בשלום".
מוכר התותים שלנו אומנם לא יצר משנה מדינית שלמה, אך הוא ביטא באופן בסיסי את עיקר משנתו של ג'ורג' אורוול לגבי מקורות המלחמות וגם את הטענה, שלא מבינים אותה כל צבא מזרחנים-בגרוש המחלקים לנו ולראשי ממשלותינו עצות גרועות. הוא ביטא את העיקרון המנחה של הבנת המלחמה והשלום: העמים לעולם אינם נלחמים מיוזמתם, מי שגורם להם להילחם, אלה השליטים המשסים את העמים אלה באלה, על-מנת להרוויח על גביהם כוח שלטוני ועושר חומרי. בחקר כל מלחמה צריך רק להעמיק לכת מספיק אחורנית על ציר הזמן, כדי למצוא את שורשיה בקונספירציה כזו או אחרת של המלכים נגד עמיהם.
מוכר התותים ממחנה יהודה הבין מזמן את החוכמה הפשוטה הזו. כולי תקווה, שיש עוד כמה כמוהו, אבל אין להם כוח שלטוני כדי ליישם את המסקנות. ראש ממשלת ישראל ומו"ל העיתון לאנשים, שחושבים, שהם אנשים חושבים - אינם מבינים את זה, אבל הם מחזיקים בידיהם את הכוח השלטוני, שבאמצעותו הם עוזרים לחסל כל סיכוי לחיי שלום במזרח התיכון בדורנו.
נישואי תערובת בין בני העמים, שמכוח התנהגות אגוצנטרית-חולנית של שליטים כאלה או אחרים, שוררת ביניהם "איבה אתנית" - איננו דבר חדש. מלכי אנגליה רצו לשלוט באירלנד, לכן 700 שנה לאחר מכן מסרב להירגע הסכסוך "האתני" בין הפרוטסטנטים לבין הקתולים. באירלנד הצפונית ישנם זוגות מעורבים, אבל השפעתם על הרגעת האיבה בת שבע מאות, הייתה שולית, אם בכלל.
שמועות לא מעטות אודות זוגות מעורבים גונבו לאוזנינו מכיוון האזור הבלקני, הנתון למשיסה בין אימפריות חזקות במשך מאות שנים. בריאתם של עמים חדשים על-ידי מדיניות המלכים, בעקבות מלחמות וכדי להשתמש בהם במלחמות הבאות - אינה המצאה מזרח תיכונית חדשה. הטורקים השאירו אחריהם עמים מוסלמיים, הרוסים השאירו את הפרבוסלאביים והאירופאים - את הקתוליים. אחרי האימפריות נשאר בסיס איתן להמשך ההרג ההדדי, שידה של הרומנטיקה הבלקנית קצרה מלעצור. גם על-פי הבמאי הבוסני המופלא אמיר קוסטוריצה, גבר נוצרי ואישה מוסלמית יכולים לחלום על מציאת האושר באוסטרליה, ברם במולדתם המלחמה אינה עוצרת לכבודם.
אם אינני טועה, אף בזמן כיבוש צפון אמריקה על-ידי האדם הלבן, היו מקרים, שקצינים לבנים לקחו להם לנשים בנות של ילידי אמריקה, כדי לחזק את "חוזה השלום" התורן על-ידי זוגיות הפגנתית זו. עם כל הרצון הטוב, בריתות אלה, מן הסוג המכונה "imprudent marriage" (נישואין לא-נבונים), לא מנעו בסופו של דבר מן האדם הלבן לחמוד ולגזול את אדמות הילידים.
הדוגמה הדרמתית ביותר לחוסר יעילות של אהבה ונישואין במניעת שנאה ומלחמה באה כנראה, מגרמניה הנאצית. בגרמניה היו זוגות נשואים גרמנים-יהודים רבים. חלק מבני הזוג הגרמנים בגדו בבני זוגם היהודים ועברו לצד הנאצי, חלק אחר שמרו על נאמנות מופלאה לאהוביהם.
ככל אב יהודי נורמאלי, גם אני רוצה שבבוא המועד בנותיי תמצאנה בני זוג מקרב עמי ולא מחוצה לו. ברם, אני גם חייב לשאול את עצמי: והיה וקרה, וישנם צעיר וצעירה, רומיאו ויוליה מזרח תיכוניים, שהגיעו לאותו מצב ידוע, שבו כבר לא מעניין אותם מהם האינטרסים הלאומיים של אף אחד ומה חושבים ההורים על העניין? האם אנחנו יכולים לבנות חברה, שבה יוכלו גם זוגות "לא-נבונים" כאלה לחיות את חייהם, בלי לעמוד בפני הבחירה בין להיפרד, להגר לאוסטרליה או להתאבד?
אני יכול לראות מזרח תיכון כזה, רגוע, הומאני וסובלני, מטוהר מרודנותם של חוסני-מובראכים ומלכ-עבדאללות למיניהם, גם מאריק-שרונים ועמוס-שוקנים, שבאיוולתם מרעיפים שבחים על רודנים ומגנים את נתיניהם המדוכאים. במזרח התיכון הזה, הפתרונות לבעיות חברתיות עדיין לא יהיו פשוטים, אבל הומאניים. אני לא יודע איך יתמודדו האנשים אז עם הרצון לשמור על ייחוד לאומי מול נישואי התערובת, אבל ניתן לצפות, שהדבר לא ייעשה על ידי קללה, נידוי ומירוק כבוד המשפחה בדם.
בינתיים, ראש הממשלה, מו"ל "הארץ" וחבריהם מתחנפים לרודנים ומובילים את המזרח התיכון בדיוק בכיוון ההפוך, הרחק מן החרות, הסובלנות, ההומאניות והשלום.
