פרשת עודד שריג, אשר החלה עוד בשנת 2014, מסרבת לרדת מהכותרות. כל כמה זמן מתגלים עוד ועוד פרטים על העסקה שרקם שריג, כך נדמה, עוד בעודו עובד ציבור. כמפקח על הביטוח ושוק ההון באוצר, שריג העניק ל
שלמה אליהו היתר שליטה במגדל. זו הייתה הסיבה המרכזית לכך שמינויו לתפקיד מנכ"ל אליהו החזקות וביטוח שנה וחצי בלבד לאחר סיום התפקיד נתקל בהתנגדות חריפה של המפקחת על הביטוח ושוק ההון במשרד האוצר דורית סלינגר. סלינגר קבעה באופן שלא משתמע לשתי פנים, כי תקופת הצינון של שריג חייבת להימשך עד אוגוסט 2016, אך
אליהו מצא דרך לעקוף את ההנחיה ולהעסיק את שריג תוך ימים ספורים, הפעם כיו"ר מגדל החזקות.
כעת מסתבר, כי חברת אליהו ביטוח שילמה שכר ותגמולים בעלות של כ-1.46 מיליון שקל ל"יועץ ליו"ר הקבוצה", שזהו ככל הנראה עודד שריג. סכום זה שולם עבור ארבעה חודשי עבודה, כלומר 365 אלף שקל בחודש בממוצע. אפילו אם נניח, כי שריג קיבל מענק הצטרפות, כמו שקיבלה בזמנו
ענת לוין, יו"ר מגדל ביטוח ומנכ"לית מגדל אחזקות הקודמת, עדיין שכרו גבוה בכ-24 אלף שקל בחודש (כ-13%) מזו של לוין.
ניתן רק לשער מהי הסיבה האמיתית לשכר הכל כך גבוה שהוענק לשריג, אך אין כאן ויכוח על כך ששכר זה הינו מופרז. יו"ר
מפלגת מרצ,
זהבה גלאון, ח"כים מטעם מפלגת העבודה,
סתיו שפיר ו
אראל מרגלית, התנועה לאיכות השלטון ועוד ניסו לפעול נגד המינוי של שריג, אך ההצלחה שלהם הייתה חלקית בלבד.
במייל האישי שנשלח אליי לפני כחודש מטעם זהבה גלאון נכתב: "הנושא של עודד שריג הוא באמת מקומם מאוד. לשמחתי, בזכות המאבק שלנו הוא לא מונה למנכ"ל חברת אליהו ביטוח אלא ליו"ר מגדל אחזקות - שם תהיה לו השפעה פחותה על כספי ציבור החוסכים... בתקופה בה כיהן כמפקח על שוק ההון, (שריג) עשה עבודה גרועה מאוד בהגנה על חסכונות הציבור..."
האחראי הראשי לכך שהמאבק נגד מינויו של שריג נכשל הוא
שמואל האוזר, יו"ר רשות לניירות ערך. חרף התנגדותה של סלינגר, האוזר החליט להכשיר את המינוי שהדיף ריח רע מאוד של שחיתות. במכתב תגובה לפנייתה של גלאון, שניסתה בכל הכוח לעצור את המינוי כתב האוזר, כי: "הרשות בחנה את ההליך המבוקש לאישור המינוי של פרופ' עודד שריג לדירקטור (וליו"ר דירקטוריון) במגדל אחזקות ומצאה שהוא עולה בקנה אחד עם הוראות חוק החברות". בכך האוזר, שבנה לעצמו במהלך כל שנות כהונתו תדמית תקשורתית של לוחם בשחיתות, הדיר הפעם את רגליו והצהיר, כי אין הוא רואה פסול בכך שבעל השליטה מתגמל את יו"ר.
האוזר איכזב קשות את כל מי שתקנת הציבור עומדת מול עיניו ונתן תשובה פורמליסטית שהיא זרה לגמרי לרוח חוק החברות. הרגולטור החליט כאן באופן ברור לעמוד לצדם של שריג ואליהו ולהתעלם מהאינטרס הציבורי. בתשובתו האוזר נתן בעצם אישור לתופעה מכוערת של "דלתות מסתובבות" - בכירי השירות הציבורי ובעיקר המפקחים עוברים לעבוד אצל מפוקחיהם זמן קצר לאחר פרישתם, תוך קבלת חבילות תגמול נדיבות ביותר, ואיש לא עוצר בעדם.
