היכרותי עם
הילה גרסטל, כב' השופטת, הילה גרסטל הינה היכרות בת יותר מיום יומיים. מאז שסגרה עורכת-הדין הנמרצת, הילה גרסטל, משרד עורכות-הדין המשגשג שהיה בבעלותה ונתמנתה לשופטת שלום בבית משפט השלום, בתל אביב "סימנתני" אותה. היה בה ויש בה עדיין, לשמחתי, תבדל"א להט שיפוטי וחתירה לצדק שאפיין והמאפיין שופטים מבית מדרשו של שופט בית המשפט המחוזי המנוח, שאול אלוני ז"ל. ה"אלוניזם" של שופטים אלה מצא ביטויו בכך, שהם לא נתנו לקשיים ביורוקרטים מיותרים לעמוד על דרכם. ניסיתם "למשוך זמן" בטענות סרק באולמה של השופטת, הילה גרסטל, סופכם שמצאתם עצמכם שבים - תוך זמן קצר לאולמה - "להשלמת טיעונים", בשעת בוקר מוקדמת.
המרץ הרב והנחישות הרבה שהם ממאפייני אישיותה רבת הפנים של הילה גרסטל הביאו אותה לשעמום-מה, בתפקידה כראש הרכב שופטי בית המשפט במחוזי בתל אביב, בערכאת ערעורים. תוך זמן קצר מצאה עצמה, עומדת בראש בית המשפט המחוזי, מרכז, בעיר פתח-תקווה, בעקבות "דיל" שנרקם עם שר המשפטים המכהן דאז, פרופ'
דניאל פרידמן, מאחורי גבה של נשיאת העליון דאז,
דורית ביניש. בית משפט המחוזי החדש, מוקם במבנה חדיש שיועד - מלכתחילה - לשימושו של בית משפט השלום, בעיר. עקרון הגילוי הנאות מחייב אותי לגלות שמשרדנו עתר לבג"ץ בשם לקוחתנו, חיים נתנאל בע"מ נגד כשרות ואופן הקמת בית משפט מחוזי חדש זה. אותם ימים פצח פרופ' דניאל פרידמן בקמפיין מתוקשר נגד בית המשפט העליון ונשיאתו דאז ותגובת המערכת השיפוטית, להשתלחויותיו של פרופ' דניאל פרידמן במערכת השיפוטית, לא איחרה לבוא.
מי שנכח באולם בית המשפט העליון בתאריך 28.8.2007 בדיון שנקבע בפני השופט המנוח, אדמונד א' לוי ז"ל ויבדל"א, חבריו להרכב,
כבוד השופטת (כתוארה אז),
מרים נאור וכבוד השופט (כתוארו אז)
אליקים רובינשטיין, לא ישכח לעולם דיון מרתק, מועצם ומרגש זה. השופט,
אדמונד לוי המנוח, שלט, ביד רמה באולם ולא הותיר כל סיכוי שהוא לפרקליט הצעיר, המבריק והרהוט, עו"ד ענר הלמן (כיום, סגן ראש מחלקת בג"צים, בפרקליטות המדינה) שהופיע בפניו. מפעם לפעם הפסיק שטף דיבורו וירה חצים בנציג מחלקת בג"צים, בסגנון זה: "תגיד לי מר הלמן. שר המשפטים, פרופ' דנאל פרידמן שנדמה לי שזכה בפרס ישראל בחקר המשפט - אינו מכיר את הוראות החוק?". בטרם הספיק נציג המדינה להשיב לו, שב וירה חץ נוסף מאשפת חציו והטיח בו: "האם שר המשפטים אינו חושב שגם הוא כבול להוראות החוק?". משקמתי לטעון הניף השופט אדמונד לוי ידו לעברי ורמז לי בעדינות, אך בתקיפות לשתוק. ניכר היה שהוא נהנה, הנאה רבה מהמתקפה בה החל הוא על שר המשפטים המכהן והוא לא התכוון להניח לאף אחד - ואפילו לא לי, מי שעתר נגד שר המשפטים - לקלקל מופע יחיד זה שלו.
ניכר היה בו, באדמונד לוי המנוח, שהוא התכונן והכין עצמו היטב לדיון המשפטי. שופט מנוח זה, שהיה ידוע בעיקר בתחום התמחותו בפלילים (הוא עמד בראש ההרכב ששפט במחוזי את
יגאל עמיר), גילה בדיון זה בקיאות מפליגה בדין האזרחי, תולדות סעיפי החוק האזרחיים והשתלשלות החקיקה בכנסת לפרטי פרטיה. ידו האמונה של העוזר המשפטי - עו"ד גיא הימן, לימים שופט בית משפט השלום בת"א ניכר היטב ולאורך כל הדיון, בו ציטט שופט מנוח זה סעיפים והגיש צילומים, באשר להשתלשלותה של החקיקה האזרחית, בעניינים נשוא העתירה, לנציג המדינה - צילומים וחומר משפטי שהוכנו עבורו מבעוד מועד.
אמרתי ללקוחי, יגאל נתנאל, מנכ"ל משותף של חיים נתנאל בע"מ שעתרה לבג"ץ, שנדמה לי נזכה בבג"ץ וגם כי קבענו תקדים משפטי חשוב. ימים מספר לאחר מכן, כשפלט מכשיר הפקסימיליה במשרדנו 32 עמודי פסק-הדין כשבתוכו נכלל המשפט האלמותי, לפיו: "שר המשפטים הינו אורגן מנהלי. ככל רשות מנהלית, כפוף הוא לביקורתו של בית המשפט הגבוה לצדק. ככל רשות מנהלית, אין הוא רשאי לפעול מחוץ לגדרי הסמכות שהתווה לו המחוקק. ככל רשות מנהלית, פעולה שנקט בחוסר סמכות - בטלה מעיקרה", הבנתי שניצחנו - ובענק. בג"ץ הוציא מלפניו צו מוחלט האוסר העברת תיקים המחוזי ת"א למחוזי מרכז, בפתח-תקווה וכן קבע, כי ההוראות שקבע שר המשפטים, שמקורם בצווים שהוציא הוא ומשנות סמכותם של בית המשפט מחוזי מרכז וגם/או של בית המשפט המחוזי ת"א, לא יעמדו עוד בתוקפן, לאחר תאריך 1.3.2008. בשפה משפטית קוראים לכך בטלות יחסית. שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, נאלץ לבלוע רוק, למחול על כבודו ולהתקין תקנות חדשות והפעם מתאימות ומותאמות להוראות בג"ץ כדי שבית המשפט המחוזי מרכז, שבו השתבח, לא יישאר חסר תעסוקה בשל אי-העברת ואי ניתוב תיקים אליו, מהמחוזי ת"א ואי פתיחת תיקים חדשים, במישרין, אצלו, מכוח תקנות ראויות ונכונות.
והילה גרסטל? היא מונתה לכהונת נשיאת בית המשפט המחוזי, מרכז והמשיכה במרץ רב בקידומו ופיתוחו של בית משפט זה, עד שמיצתה עניין בתפקידה ופרשה. אם דעתי הייתה נשמעת, הרי המנוי המתאים לה ביותר הוא - מנהלת בתי המשפט. שם הייתה פורחת, פותחת חסימות ומזניקה מערכת בתי המשפט המסורבלת לגבהי גבהים. מסתבר, כי דורית ביניש ו
אשר גרוניס לא התלהבו יתר על המידה מנחרצותה של הילה גרסטל ותפקיד זה נמסר לאחרים.
הילה גרסטל בתפקידה ובתפקודה כנציבת הביקורת על הפרקליטות, היא האדם הנכון במקום הנכון. אלא מאי? במקום לעגן תפקידה זה של גרסטל, בחוק מיוחד דוגמת חוק נציבות הביקורת על השופטים, שמכוחו פועל כיום נציב הביקורת על השופטים, עוגנו מסגרת סמכויותיה של נציבת הביקורת על הפרקליטות בהסדר בין היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין לשרת המשפטים לשעבר,
ציפי לבני. זה הוא מקור חולשתה העיקרי והבסיסי של נציבות הביקורת על הפרקליטות.
משהוקמה הנציבות ונמסרו לה סמכויות לדון בתלונות אישיות נגד פרקליטים, הודיעה ארגון פרקליטי המדינה, כי לא ישתף פעולה עם נציבות הביקורת. בחודש ספטמבר 2014 הוכרז סכסוך עבודה באישור ההסתדרות והחל משא-ומתן בין הנהלת משרד המשפטים לבין הארגון. בחודש פברואר 2015, הודיע הארגון, כי הפרקליטים לא יגישו מסמכים לבתי המשפט בלי שאלה יחתמו על-ידי מנהליהם, כל זאת כדי לאפשר ביקורת בזמן אמת של המנהלים. הארגון דרש כי תבוטל האפשרות לעסוק בתלונות אישיות כנגד פרקליטים. נכון לחודש אפריל 2015, הסכסוך טרם נפתר והעיצומים ממשיכים.
מדוח שפרסמה גרסטל, זה עתה, עולה, כי: "חייו של חשוד הממתין להכרעת דינו בתיק מתנהלים בצל עננה כבדה של התיק התלוי ועומד כחרב על צווארו". יופי, הילה גרסטל. סוף-סוף יש מי שזועק דמעתם של הגזולים והעשוקים, אל מול הכוחניות והדורסנות של פרקליטויות המדינה והמשטרה. תנו לגרסטל לעבוד ואל תפריעו לה בניקוי האורוות. ראש וראשונה ראוי, כי הממשלה החדשה תקדם חוק שיקנה סמכויות רחבות לנציב/ת הביקורת על הפרקליטות. כך נמנע שביתות וסכסוכי עבודה שאין להם כל מקום - בכל הכבוד הראוי - במדינת חוק מתוקנת בה נשאבות סמכויות מבקר מהחוק עצמו וללא כתוצאה מ"דיל" שנכרת בין היועץ המשפטי לממשלה לשר המשפטים. נציב/ת הביקורת על הפרקליטות אינה אמור/ה להיות מריונטה שגורמים פוליטיים ואינטרסנטיים פועלים מאחורי גבה ומפעילים אותה/אותה לפי צורכיהם וגחמותיהם האישיות.
כל הכבוד הילה גרסטל. המשיכי. את תנצחי כולם, אחד אחר השני. אל תפלי ברוחך ואל תתני לעסקנים - לעסקנוניצ'ים מהרמה שאינה רמתך, כלל וכלל, להפריע לך ולהמשיך, בעבודתך הברוכה. כל עוד לא תישברי ותמשיכי, ללא ליאות, בדרכך זו, הרי הם ורק הם - הם מי שישברו ודקה אחת לפניך. זכרי זאת היטב ואל תשכחי כי את נציגה שלנו שם. אל תחברי אליהם, אל תאכלי מפתם, אל תבואי ביניהם ואל תשתי ממימיהם. כל עוד כך תנהגי, הרי את תנצחי אותם בגדול. את תנצחי אותם ותצליחי לאין שיעור. והם? - הם יעלמו וישכחו, תוך זמן קצר מאוד.
