נפל הפור. מה שהזהרנו מפניו אירע. ליברמן היפנה עורף למחנה הלאומי, מכר את בוחריו לרעת פיגוע התאבדות בממשלה שאמורה להיות הקרובה ביותר להצהרותיו הפוליטיות. כתבנו שהאיש הוא סוס טרויאני בתוך המחנה הלאומי, ובכל רגע נתון יחפש כיצד להזיק לאחרים כדי להיטיב עם עצמו ועם שולחיו. שישה מנדטים נגזלו מבוחרי הימין בידי מי שקיבל אינספור מתנות וכיבודים מהמחנה הלאומי, אבל לא תרם לו דבר. האיש, שהאגדות תיארו כ"בולדוזר", לא עשה במשך שש שנים דבר ראוי לציון בתחום השיכון, התחבורה, החינוך, התעשיה והתשתיות, אבל הצטיין ברצונו הכן לפגוע בממשלות הלאומיות שבהן כיהן בתפקידים בכירים. מי יצביע לו בפעם הבאה, אחרי שפגע ברצון בוחריו, ומה יעשה באופוזיציה האיש שהתרגל לא לעשות כלום במשרד החוץ?
"יש לי עקרונות", אמר, והקירות נפלו מצחוק. "עקרונות במקום כסאות", אמר בציניות מי שמחשבותיו היו מלאות בכסאות. "אצלי מילה היא מילה", הפטיר, ועיניו הצטמצמו, בודקות איזה רושם השאירה ההכרזה הדלוחה על שומעיו. כבר שנים אני מחפש בנרות בדל אמירה אידיאולוגית מהאיש, ונאדה. מעולם לא השמיע אמירה אידיאולוגית בהירה. מה שכן הכריז נועד לשרת את הכוחנות הפרטית שלו. "עונש מוות" הבטיח, "חיסול חמאס" קרא הגיבור, "מיטוט סכר אסואן" איים, וכמובן ה"ערבים" כאנטגוניסטים היחידים לדמותו - רק בעזרתם הצליח להבהיר שיש לו דעה כלשהי. אתה לא רצוי פה, הטיח בעימות הטלוויזיוני כלפי ראש הרשימה הערבית,
איימן עודה. עכשיו ישתף עימו פעולה באופוזיציה כדי להפיל את הממשלה של המחנה "שלו". אתמול דיבר גם על חוק הלאום; לא ייאמן. כיצד תקדם אותו, מהאופוזיציה? ומה על הרצון הטוב של
משה כחלון לקדם רפורמות משמעותיות לטובת הורדת יוקר המחיה ומצוקת הדיור - זאת אינה מטרה ראויה יותר מה"עקרונות" המדומים שלך?
לפתע, הפכו ההסכמים הקואליציוניים עם החרדים ל"מכירת חיסול". כך מדבר איש המחנה הלאומי? תקציבים לאחינו ואחיותינו שומרי התורה והמסורת שהשמיעו קולם בבחירות האחרונות הם "חיסול"? - איזו חרפה. לו היו הסיעות החרדיות מוכנות להכתיר את ליברמן למלך הפוטש ולהעניק לו, חלילה, את ראשות הממשלה - היו העקרונות של האופורטוניסט המתמיד מתמלאות בתכנים אחרים עם חיזוקים מהפרשנים הידועים (גם השמאל היה משלם במטבע קשה, אוי לאותה צביעות).
אינני יודע כיצד תחזיק מעמד הממשלה הזאת שעוד לא נולדה; השמאל שוחק כעת למשבתה ברגע של נחת אחרי תבוסתו הגדולה בבחירות. חבל שהנחת הזו באה על חשבון המדינה. מאחורי הקלעים מחייך לעצמו בסיפוק אחד, נוני מוזס. דבר אחד ברור: ברגע ההיסטורי הזה ייזכר
אביגדור ליברמן כמי שהיפנה עורף לבוחריו ולבעלי בריתו להתיישבות ולמחנה הלאומי, והעדיף את טובתו האישית המדומה על פני ממשלה יציבה עם יכולת לקידום רפורמות משמעותיות במשק ולביצור ביטחון המדינה. אל חשש. לא אלמן ישראל; כי גבוה מעל גבוה שומר.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
